בחזרה לכס המלכות

נדמה שמיכל ינאי היתה פה תמיד. לאיזה ערוץ שלא זפזפתם, לאיזה פסטיגל שלא הלכתם, סרט או הצגה, לילדים וגם למבוגרים – בכל מקום היא היתה. נדמה שהיא כבר עשתה הכל בשואו-ביז, ועכשיו תורה לעשות לעצמה. לפני קצת יותר משנה נישאה לאיש העסקים בן מוסקל, הצעיר ממנה בחמש שנים, ולפני כחצי שנה – בגיל 37 וחצי, הפכה לראשונה לאמא.

הייתי רוצה ללכת לצופים

לא סתם נדמה שהיא תמיד היתה כאן. למרות גילה הצעיר, יש לה קילומטרז' מכובד של 30 שנה על הבמה: כבר כילדה היא שיחקה בהצגות כמו "גוליבר בארץ הגמדים", "חנהל'ה ושמלת השבת", "כנר על הגג" ועוד. "מגיל שמונה כבר הופעתי, חייתי בעולם של מבוגרים. הייתי ילדה גדולה כזאת, אמביציוזית, מאוד אחראית, תמיד עושה 70 דברים במקביל", היא נזכרת.

מהילדות שלה זוכרת מיכל בעיקר ספרים. "הייתי תולעת ספרים, קראתי מאוד מוקדם. נראה לי שהרצון להיות שחקנית בא מהספרים, להיות פעם אחת פיה ופעם אחרת נסיכה. אני זוכרת שהיה מותר לקחת מהספרייה שני ספרים, ולי היה אישור מיוחד לקחת שלושה. אבא שלי היה לוקח אותי לשבוע הספר, ואני הייתי רואה את המוני הספרים ואומרת לו בעצב ובאכזבה גדולה שאין מצב שאספיק לקרוא את כל הספרים האלה".

איך הגעת לבמה בגיל כל כך צעיר?
"אמא שלי עבדה באקו"ם והייתי רואה המון הצגות וכך נחשפתי לתיאטרון. אמרתי לאבא שלי שאני רוצה להופיע, והוא היה מסמן לי בעיתון מודעות של אודישנים להצגות. ההורים שלי מאוד עזרו לי. אמא היתה מגיעה הביתה מהעבודה כל יום בשעות הצהריים כדי להכין לי לאכול, ואבא היה מסיע אותי להסעה של ההצגה, הם נתנו ועזרו לי המון".

תתקשר אליי כשתגדל

הראיון נערך בדירתם, כשאלכס הקטנה ישנה לה בשלווה, אביה עסוק במטבח בין שטיפת הכלים להתקנת ארוחת הצהריים, ואמה פנויה כולה לראיון, בעודה קשובה כל העת גם לבייבי-סנס.

את מוסקל הכירה ינאי דרך חברה משותפת. "יצאנו לדייט ראשון בערך שנתיים לפני שהתחלנו לצאת ברצינות", היא נזכרת. "הדייט הראשון לא היה ממש מוצלח, ובסופו אמרתי לו שיתקשר אליי כשיגדל, כי הוא צעיר ממני בחמש שנים. אחרי שנתיים הוא באמת התקשר. אמרתי לעצמי 'יאללה נצא, מה יכול להיות?'. הוא לקח אותי למחזמר 'כנר על הגג' ששיחקתי בו לפני 20 שנה ואחר כך ישבנו לאכול. למחרת בבוקר חשבתי לעצמי שהיה ממש כיף. סימסתי לו 'סרט הערב או בעוד שנתיים?' והשאר היסטוריה…".

איך היה ההריון?
"זוועה. סבלתי המון מבחילות. מבחינת אמוציות לא היו לי איזה שהם שינויים. כל הזמן הכנתי את בן שבטח יהיו לי מצבי רוח".

מוסקל מצטרף לשיחה: "היה איזה חודש שברחתי לחו"ל, עלק לעבוד…" (שניהם צוחקים).

ינאי: "הסוף היה הכי קשה – למצוא את הזווית הנכונה לשינה, הכל הופך להיות מאוד כבד. למרות שלא עליתי הרבה, במהלך ההריון עליתי שמונה קילו בסך הכל ולאחריו ירדתי עשרה, בלי לעשות כלום".

ואיך היתה הלידה?
"כייפית, מאוד נהניתי. הגעתי לבית החולים שלושה שבועות לפני הזמן, בגלל ירידות בדופק שלה. נכנסתי לחדר לידה בלי ממש לדעת מי נגד מי, והלידה היתה יחסית מהירה, ארבע שעות".

מוסקל מוסיף: "כאב לי נורא… סתם, היה באמת מרגש. הייתי בחדר הלידה כל הזמן וצילמתי".

ינאי: "זאת חוויה פסיכית, זה לא נתפס בשום צורה".

איך היו הימים הראשונים בבית?
"בעיקר משעשעים. זה קטע, כי כל הזמן מדברים איתך רק על הלידה, אך לא מכינים אותך למה שקורה אחר כך. ואז את מגיעה הביתה עם תינוקת ופתאום אמורה להאכיל, לקלח, לדעת מה כואב ומה מפריע ואין מה לעשות, צריך ללמוד להתנהל בתוך זה. אני חושבת ששרדנו את התקופה הזאת כי צחקנו הרבה. היו המון דברים שבחרנו לא לקחת קשה, לקחנו הכל באיזי, ואני חושבת שזה חלק גדול גם הודות למזג הנוח שלה".

אני לא מחמיצה שום דבר

איך אתם חולקים ביניכם את הטיפול בה?
"בן אומר שהוא עושה יותר ואני אומרת שאני, אז כנראה שזה איפשהו באמצע. בלילות פעם אני קמה ופעם הוא, במשך היום הוא עובד או להיפך, אז אנחנו מתחלפים בהתאם לסדר היום. זה מאוד עוזר שזה ככה עם בן. זה לא מובן מאליו שהוא יקום להחליף לה או להאכיל אותה".

איך אתם דואגים לשמור על הזוגיות שלכם?
"אני חושבת שהמפתח הוא שלא מרגישים שצריך לשמר משהו. אנחנו יוצאים, אוכלים, אותה שגרה בדיוק, רק מתוכננת יותר. את הרוב אנחנו עושים איתה וחלק בלעדיה. גם קודם לא היינו כאלה בליינים, את התקופה של חיי הלילה גמרנו כבר לפני חמש שנים, אז אין מעבר חד, וטוב לנו".

איך התחושה שיש לך משפחה קטנה משלך?
"זה מאוד כיף. זה סוג של שקט שאני חושבת שהוא הבסיס לכל. הכל רגוע, שלם, זו חוויה חדשה. אני לא חושבת שרציתי אותה קודם כי לא ידעתי מה זה, לא חוויתי סוג של מלאות כזאת אף פעם, גם לא בזוגיות. זאת חוויה חדשה ומאוד נעימה".

מה דעתך על לידה בגיל מאוחר?
"אולי מצד אחד יש לך פחות זמן להיות אמא צעירה או פחות כוח לשחק מחבואים בגינה, אבל מצד שני יש לך יותר אמצעים ויותר סבלנות. התחושה היא שאני לא מחמיצה שום דבר ושיש לי הרבה יותר מה להעניק לה מניסיון החיים שלי. היום אני רואה את היתרונות של הורות מאוחרת – מיציתי את הרצונות שלי, אני כבר לא מרגישה שאני צריכה לעשות ויתורים בשביל הילדה, ולומדים לשלב את ההורות עם החיים. בן הוא אבא מדהים, יש להם את הזוגיות שלהם, היא נרגעת אצלו יותר מאשר אצלי, וזה כיף. הוא ממש מתנה".

כמה ילדים תרצי?
"כמה שנספיק".

מוסקל מתפרץ: "ארבעה. עכשיו זה נשמע משוגע, אבל בעוד 20 שנה זה מה שהייתי רוצה".

ינאי: "נראה לי ששלושה זה די והותר, וגם זה עוד נתון למשא ומתן…".

מה שבטוח, על הילד הבא ינאי כבר חשבה עוד בשלב עיצוב חדר הילדים, שממנו נעדר כל סממן של ורוד. "את החדר המקסים של אלכס עיצבה לי יעל מקמפניולה", היא מפרגנת. "הכל בלבן שמנת, כדי שאם הבא בתור יהיה בן אז זה יתאים גם לו. המצעים בצבעי חום וג׳ינס, כי ידעתי שהילדה תהיה לבושה בבגדים ורודים, עם מוצץ ורוד ובקבוקים ורודים, אז לפחות שתישן בסביבה קצת פחות ורודה…".

הגדרתם לעצמכם אג'נדה חינוכית מסוימת?
"כרגע אנחנו בשלב של לעשות עליה בייביסיטר. אי-אפשר לדעת בדיוק את הדרך, אבל מה שבטוח – אנחנו לא מה שחשבנו שנהיה. חשבנו שנהיה יותר לחוצים, והנה אנחנו באיזי. גם ההורים שלנו לא מתערבים כפי שחששנו, הם יותר מציעים. בסך הכל אני חושבת שזה לא משהו מתוכנן, החינוך הוא תוצר של התנהלות שלנו במהלך היומיום".

ואם היא תבחר להיות שחקנית?
"אני אומרת שהיא תהיה מה שיעשה אותה שמחה. אני בעד לתת לה כמה שיותר אופציות כדי שיהיו לה אפשרויות בחירה".

"כל הזמן מדברים איתך רק על הלידה, אך לא מכינים אותך למה שקורה אחר כך"

יש לי געגוע לתחום הילדים

אחרי השנים האינטנסיביות כמלכת הילדים עשתה ינאי הפסקה, וב-2005 טסה ללוס אנג'לס והצטלמה לשלושה סרטים אמריקאיים. כשחזרה לארץ, נשאבה מייד בחזרה לתעשייה, הפעם כבר לא עם התדמית הסוכרייתית."חזרתי מלוס אנג'לס והתחלתי לעבוד. עשיתי את 'קרב מוחות', 'משמורת', 'המקום' ו'רביעיית רן' בטלוויזיה, את 'החותנת' בקאמרי, ביימתי לראשונה סרט קצר בתחרות בינלאומית ועוד פרויקטים", היא מספרת.

היום, בעקבות הפיכתה לאם בעצמה, היא רוצה לחזור. ינאי: "אני יכולה להגיד שיש לי געגוע לתחום הילדים. עם הלידה של אלכס, אני מרגישה שזה מבעבע בי. בעבר זה בא מרצון לתת, להעניק, לגונן על הקטנים, והיום אלכס מייצרת בי את הרצון הזה, היא הופכת אותי ליצירתית. אני ממציאה שירים וסיפורים, היא מפעילה בי כל מיני דברים שלא בשליטתי. אני עובדת כעת על מספר פרויקטים לילדים שיהיו מרגשים ועם ערך מוסף: על פרויקט טלוויזיוני עם סמדר שיר שמבוסס על סיפורים, על פרויקט נוסף עם אבי גרייניק שהוא יותר מוזיקלי, ובמקביל על עוד קלטת ילדים".

ליציאת קשר עם רויטל

צילום וסטיילינג: גיא הכט איפור ושיער: דקלה שרעבי שמלה: יוסף