בורחים מהשינה
ממה נובעים פחדים של ילדים (בגיל שנה עד שלוש), איך מתמודדים איתם ומתי הם אמורים להדליק נורה אדומה? והעיקר, לא לפחד כלל
מדוע הם פוחדים?
ד"ר יעל סגל, פסיכיאטרית בקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל, מסבירה כי הפחדים הבולטים בשנים אלה הם פחד מפרידה, פחד מכיליון, פחד משינה, פחד מבעלי חיים ופחד ממכשירים חשמליים רועשים.
"הפחד משינה משלב את הפחד מפרידה עם הפחד ממוות", היא מסבירה. ברעם מוסיפה כי הפחד משינה נובע גם מהמפגש של הילד עם החושך, עם חלומות מפחידים ועם פרידה מההורים. "לעיתים הפחד נובע מחוויה לא נעימה שהילד עבר, כמו מצב שבו הוריו הישנים לא שמעו אותו. אחרים מפחדים לאבד שליטה על הסוגרים ולקום במיטה רטובה".
הפחד מפרידה, לדבריה, הוא שלב התפתחותי הנמשך בעוצמות שונות עד גיל שלוש. "לקראת גיל שנה וחצי מצליחים מרבית הילדים להכיל ולקבל את התרחקות ההורה בגן השעשועים, בחדרי הבית ועוד, אך הם עדיין מחפשים אותו בעיניהם כדי לוודא שהוא בסביבה".
פחד אופייני נוסף נוגע לשלב הגמילה מחיתולים. אורית ברעם, פסיכותרפיסטית ומדריכת הורים במכון אדלר מסבירה: "המבט לתוך האסלה בליווי הרעש החזק של הורדת המים והיעלמות חלקים שיצאו מגופם עלולים להפחיד את הילדים, בייחוד כשמנגד המבוגרים רואים בעניין זה דבר מובן מאליו ודורשים מהם לשלוט בצרכים, ללכת לשירותים, להתאפק ולגלות עצמאות בקשר לגופם". לכן לדבריה נוקשות וכעסים מצד ההורים בתהליך הגמילה עלולים לעורר בילד חרדה מחוסר אהבת הורים וצורך בלתי פוסק לרצותם. כמו כן, עשוי להתפתח פחד מהתלכלכות.
איך מתבטא הפחד?
"בגילים אלה הילד מבטא את החרדה לא בהכרח באופן ישיר", מציינת ברעם. "החרדה יכולה להתבטא בחוסר שקט מוטורי, בהתפרצויות זעם, בהפרעות בשינה ובתסמינים גופניים". לדבריה, פחד מהתלכלכות שאינו מטופל כראוי עלול להתבטא בכפייתיות יתר בתחום הניקיון ובחשיבה אובססיבית.
ד"ר סגל מציינת כי התנהגות כפייתית היא אופיינית בגילאי שנתיים-שלוש וקשורה לצורך של הילד בשליטה. "כל בני האדם, ובפרט ילדים, זקוקים לביטחון. תחושת הביטחון מושגת בין היתר על ידי טקסים, כמו טקס לקראת השינה, טקס פרידה בגן וכו'". ברעם מציינת כי פחד של הילד משינה עלול להתבטא בתירוצים כדי לקום שוב ושוב במהלך הלילה (לשירותים, לשתות, לקבל עוד חיבוק וכו').
איך לסייע?
- הרגעה: חיבוק ופרידה הדרגתית מהילד.
- ביטחון: הימנעות מכעס וחוסר סבלנות מחד, ומהגנת יתר מאידך. ד"ר סגל ממליצה להורים לקבל הדרכה כדי לדעת איך לתווך לילד את הסביבה ולנסוך בו ביטחון בדרך של עידוד ולא על ידי כעס, חוסר סבלנות, לגלוג או הקטנה של הפחד ("אין לך מה לפחד" וכדומה).
- תיווך: חשוב לתווך לילד את העולם כמקום בטוח, בייחוד לילדים עם נטייה מולדת חזקה יותר לחרדה ועם קושי להתמודד עם שינויים. "על ההורה לאפשר לילד להיחשף למצבים ומקומות חדשים, ולאו דווקא לגונן עליו ולמנוע אותם ממנו", מסבירה ד"ר סגל. "יש לנסות להימנע מלהעביר מסר שהעולם הוא מקום עוין ולא בטוח".
- גבולות: במקרה של פחד משינה, ברעם ממליצה: "להתמיד ולשמור על גבולות השינה וחוקי הבית למרות הפחדים. היכנעות לרצונות הילד לא ימנעו או יעלימו את פחדיו. העזרה הנכונה היא הבנת הפחדים מצד אחד וגילוי אסרטיביות ושמירת זמן השינה מצד שני. כל זאת בתנאי שאיתרנו את מקור הקושי ושללנו מצב של חולי, צמיחת שיניים או כל כאב גופני אחר".
מתי הפחד צריך להדאיג?
- כשהחרדה פוגעת בתפקוד: "למשל, אם הוא בוכה בכל מפגש עם אדם לא מוכר, גם כשהוא נמצא בקרבת ההורה או דמות מוכרת; כשקשיי הפרידה בגן נמשכים מעבר למספר חודשים", מציינת ד"ר סגל.
- התנהגות כפייתית: "כפייתיות יכולה להיות שלב התפתחותי נורמטיבי, אך גם להצביע על בעיות כמו הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), תסמונת טורט, הפרעה בספקטרום האוטיזם או דיכאון", מבהירה ד"ר סגל. "בהפרעה טורדנית כפייתית יבלטו בין היתר אצל הילד מעין כללי 'עשה ואל תעשה' שלרוב אין בהם כל היגיון (סדר/ ניקיון/ נגיעה/ אמירה של טקסט מסוים), במטרה למנוע חרדה ועקב כך את ההתרחשות של האירוע הבעייתי עבורו. החרדה היא מפני דבר שאינו מציאותי והטקס הוא כזה שבינו לבין מניעת האירוע אין קשר".