בוקר, קדימה בוקר – חלק ב'

לחלק א'»

כבו את הטלוויזיה

הורים רבים משתמשים בטלוויזיה כדי להשיג שקט תעשייתי ולזרז את ההכנות בבוקר. קוגל סבורה שלטלוויזיה אין מקום בשעה זו של היום. "ישנם מצבים שבהם הילד מונח מול הטלוויזיה באופן פסיבי, וההורה מתרוצץ מסביב. יכול להיות שכך מושגת יעילות, אבל אני חושבת שזו יעילות לא טובה, כי האחד עושה הכל, והשני פסיבי. טלוויזיה יכולה לטשטש את המציאות, לנתק את הילד מהמציאות. אז נכון שזה קל לנו, ואולי זה מסיר את ההתנגדות של הילד מהתהליך, אבל ילד צריך לדעת מה נעשה סביבו, מהם החיים, והחיים בבוקר הם מה שקורה מסביב ולא מה שקורה בטלוויזיה".

מה לגבי טלוויזיה אחרי שגומרים את כל החובות?
"זה כבר משהו אחר, אחרי שגומרים את הכל יש כבר זמן. אבל טלוויזיה לא צריכה להיות בייביסיטר, אחרת אנו המבוגרים מתכווצים לכדי מערכת כריזה, והילדים כאילו לא שייכים לכל מה שקורה. למה שהילדים יתאמצו, אם הם לא יודעים במה הבוקר כרוך?".

דבר אחר שמטריד הורים הוא הנטייה של הילדים לשבת ולחלום דווקא בבוקר, לבהות באוויר ולהתנתק. דוד: "עם הגדולה יש לי משפט קבוע: 'לא לחלום עכשיו!' היא מסוגלת באמצע כל דבר להתיישב ולבהות באוויר. אותי זה משגע. אשתי, לעומתי, מתעצבנת דווקא מהמשפט שלי. היא תמיד אומרת לי: 'מה אתה רוצה מהילדה? ילדים חולמים וזהו זה'. היא חושבת שזה טבעי ואפילו חשוב".

קוגל: "בהייה באוויר באמת יכולה להיות חשובה מבחינה פסיכולוגית. אבל יש גם בהייה כדי להרגיז את ההורים, כדי להתווכח על שליטה, ולכן צריך לבדוק מאיפה הבהייה הזו מגיעה. אם זו בהייה שלא מפריעה לאף אחד, פשוט ילד שצריך את הפאוזה שלו ותוך כדי כך גם מתפקד, אז זה בסדר גמור".

בתוך כך, קוגל מבקשת להזכיר להורים את כוחה של המילה הטובה: "הורים מתבקשים לעודד, לומר על כל שינוי קטן בהתנהגות את השבח, כאילו והשינוי במלואו כבר הושג. למשל, 'כמה נעים לי שאתה מתלבש לבד', 'כמה נעים לי שאתה מוכן בזמן', כי ילד שהתנהגותו מפריעה מקבל הרבה יחס, וכשהוא מתנהג טוב יותר הוא זוכה לפחות יחס. אני מציעה על כל חצי מעלה של שינוי לטובה, לשבח כאילו הילד כבר עשה את השינוי. שבחים חשובים, והם מספקים לנו גם גאווה, אפילו גאוות יחידה".

ואולי הכי פשוט והכי חשוב לזכור, שבוקר טוב לא יכול להתחיל בלי לילה טוב שקדם לו. פאולה, 27, אם חד הורית לשלושה (11, 9, שנתיים), מספרת: "הילדים שלי קמים בקלות, אבל רק בגלל שהם גם הולכים לישון מוקדם. בשמונה הם כבר במיטות, ובשש וארבעים, כשאני מעירה אותם, הם קמים בלי בעיה. כדאי גם להעיר באופן אישי, עם נשיקה וליטוף, ואז הבוקר מתחיל נעים לכולנו".



"זה נחמד לשבת כולם יחד, כי זה נטו של עוד כמה דקות לזמן המשפחתי"

הבוקר כזמן איכות

אצל פאולה הבוקר הוא זמן איכותי שאותו היא מקדישה לחיזוק תחושות השייכות והמשפחתיות. "אני מתעוררת בשש וחצי, מתארגנת מהר, תוך עשר דקות, מעירה את הגדולים ולאחר מכן את הקטן. עד שהגדולים מתארגנים, אני מכינה במטבח את ארוחת הבוקר והקפה, ועד השעה שבע כולם מוכנים במטבח. ויתרתי על זמן לעצמי בבוקר ואני כבר לא מתארגנת באריכות, כדי לפנות לעצמי יותר זמן עם הילדים. אני עובדת עד אחר הצהריים, ובצהריים הגדולים לבד בבית, אבל בבוקר יש לנו כמעט חצי שעה לשבת יחדיו, לאכול, ולדבר על מה שהם יעשו בצהריים כשהם ישובו הביתה. זהו זמן שמאוד חשוב לי. חשוב לי שהילדים ייצאו רגועים מהבית, ושנתכנן את היום יחד. הזמן המשותף שלנו בבוקר הוא תענוג גדול".

יעל מצטרפת לתחושה שפאולה מתארת. מאז שבן זוגה דוד מנהל את ההתארגנות בבוקר, היא מודה, יש להם זמן רב יותר ביחד. "נכון שכולם מתארגנים הרבה יותר מהר, ואולי בפחות אינטימיות, אבל פתאום יש לנו זמן לשבת כמה דקות עם קפה ועם משהו קטן לאכול. אני מודה שבבקרים שאני מארגנת, במקרה הטוב הילדים יוצאים עם שקית בייגלה ביד. זה נחמד לשבת כולם יחד, כי זה נטו של עוד כמה דקות לזמן המשפחתי".

לסיום, קוגל מציעה לכל אחד להסתכל על הבוקר כעל הזדמנות ללמידה, ולגלות שאפשר ללמוד דרכו לא רק ארגון, עצמאות ושיתוף, אלא גם דרך לבנייה של היחד – של המשפחה כיחידה אחת. זהו בהחלט זמן מצוין להקניית תחושת שייכות ותחושה שכולנו משפחה אחת עם מטרות משותפות. "בבוקר אנחנו גורמים לילדים להבין שכולנו חלק מאותו השלם, ושצריך להתארגן יחד. הכנה מראש של בגדים או כריכים מומלצת מאוד, כי בסך הכל כולנו בני אדם ולכולנו קשה לקום בבוקר, אבל חשוב שלא ננתק את הילדים אלא נאפשר להם להיות חלק בתהליך ההכנה מראש. על הדרך נרוויח גם חינוך לסדר עדיפויות, וחינוך לארגון נכון".

"אם הילד מתעורר למצב שבו הכל מוכן עבורו, זהו בעצם הפסד, כי התהליך לא נגע בו. הוא לא שותף, לא מבין על מה המהומה, וכלום לא עובר דרכו. רק התוצאה מגיעה אליו. כמו שפעם היו אומרים: 'הכסף לא גדל על עצים', כך גם הבוקר לא קורה מעצמו. כל אחד צריך להשקיע מאמץ".



גם מבוגרים מתקשים לתפוש את מעבר הזמן ללא אמצעי עזר כמו שעון או יומן

פיתוח ישראלי: כלי לניהול זמן

מושג הזמן הוא מושג מופשט וחמקמק, שגם מבוגרים מתקשים לעיתים לתפוש ללא אמצעי עזר כמו שעון או יומן. אצל ילדים, שאינם מסוגלים עדיין להשתמש בעזרים כאלה, הקושי בתפישת הזמן בולט עוד יותר. כדי לסייע לילדים לתפוש את הזמן החולף ולאפשר להם לנהל את הזמן תוך שיתוף פעולה עם ההורים, פותח כלי מיוחד בשם "טיק טאסק" ( Tick Task) – כלי לניהול זמן והתארגנות שמיועד לילדים בגילאי 12-4. זהו מעין שעון אנלוגי מתוחכם, הממחיש לילד בצורה ברורה את הזמן שחולף. הילד לומד להסתכל על המחוג האדום והבולט (מחוג הדקות), ולבדוק היכן הוא נמצא בכל רגע ברצף הזמן והפעולות שאותן הוא נדרש לבצע. הוא לא חייב לדעת לקרוא שעון לצורך כך, ואפילו ילדים צעירים יקלטו מהר מאוד את העיקרון.

חגית שחרור, מרפאה בעיסוק ממנהלות מכון אפיק (מכון התפתחותי רב-תחומי) וממפתחי המוצר, היא בעצמה אם לשלושה ילדים. לדבריה, באמצעות המכשיר הילד יכול להשתתף בקביעת הסדר של הפעולות ולהעריך את הזמן הנדרש לכל פעולה. "היות והילד שותף לתהליך, תגבר אצלו תחושת המחויבות והאחריות שלו לביצוע, ותומחש לו המטרה המשותפת – לצאת בשעה שנקבעה מהבית לאחר שבוצעו פעולות מסוימות".

"המטרה הופכת להיות משותפת, כשלילד ברור יותר מה מצפה לו ואיך הוא יכול להשיג זאת. השימוש במכשיר גם מגביר אצל הילד את תחושת השליטה על המתרחש, כי מבחינתו הוא זה שקובע את סדר היום, והסדר הזה ניצב כנגד עיניו באופן עקבי, יום אחר יום". שחרור מוסיפה כי השימוש במכשיר מאפשר לילד גם להיות עצמאי יותר, היות והוא נזקק פחות לתיווך מצד ההורה, לפחות בחלק מהמקרים, בזכות הטיק טאסק. "בזמן הזה, ההורה יכול להישאר מעורב ולתמוך בילד, אך לנדנד פחות ולתפקד פחות כשוטר".

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה