בוקר טוב עולם

"אבא, תנגב לי!" – אלה הקולות והניחוחות המשכימים אותי בביתנו הכפרי. אני מביט בשעון ומנסה לעכל את השעה. אין תאורה בשעון ואני פותח את התריס, מה שמתברר כטעות חמורה. שולה החתולה מזנקת פנימה, וכעת, בנוסף למטלות הבוקר עלי לסלקה מן הבית. ללא משטרת הגירה שתעשה זאת, אני מוצא עצמי זוחל בעיניים טרוטות תחת הספה ומנסה לשכנעה בדברי טובות להתחפף.

אור תמיד מתעורר ראשון. ברגע שבו הוא פוקח את עיניו, חייב כל הבית להתעורר איתו. יכולתו לעבור מאפס ל-7,000 סל"ד בתוך מחצית השנייה מעוררת התפעלות. הוא רוקד ומתרוצץ והסגולה הבדוקה היחידה להשאירו במקום אחד היא להכניסו למקלחת. עם מינהלת הכנרת הסליחה, אך לא עומדים לרשותי שום אמצעים אחרים.

אור שוטף את תקרת המקלחת באמצעות הטוש בעודי נחפז להעיר את תאומו. לעומתו, אביב נדמה לדוב שהועבר לשעון קיץ באמצע החורף. רובץ הוא בכבדות בתוך ערימת שמיכות, נושם קצובות ומתענג על דקות השינה האחרונות. אני מקים אותו בעדינות ומוליך אותו אל המקלחת כסהרורי.

בוקר אור!

כעת, ניסיונותיי להלביש את אור כושלים בזה אחר זה. מהי הדרך הנכונה לנגב ילד היפראקטיבי מפזז ומכרכר שזה עתה יצא מהמקלחת? אני חובק אותו למשך כמה שניות עד שנספגים כל המים מגופו אל המגבת. גם לבחור בגדים אינה משימה פשוטה, אפילו כשמדובר בשני בנים. זה רוצה רק את החולצה של BEN10 עם המכנסיים של מכבי תל אביב, השני את החולצה של ספיידרמן – הנמצאת בכביסה, כמובן.

אור אינו מרוכז ומכניס את שתי הרגליים לאותו מכנס. לא נורא, זה יגביל מעט את התנועתיות שלו עד שיקבל את הריטלין. צריך להכניס פיתה להפשרה, להכניס את כדוריות הריטלין לתוך המילקי של אור, להשליך את המצעים הכביסתה, לקלוף פרי לארוחת עשר, לארגן את התיקים ו… "אבא, סיימתי!", צועק אביב מהמקלחת.

לנגב את אביב זו כבר משימה קלה הרבה יותר. אני שולח אותו להביא בגדים, ויודע שבניגוד לאור הוא יגיע לארון הבגדים ולא לארגז הצעצועים. "אור!", אני חושב על משהו שינצל את האנרגיה שלו, "תוציא את שולה החוצה". אור מתגייס מייד למשימה ומנסה להרים את הספה שתחתיה התנחלה החתולה.

לך תוציא עכשיו את החתולה מהבית… אילוסטרציה: photos to go

צבע הבוקר

"אבא! איפה התחתונים של יובנטוס?", קורא אביב. מישהו חשב שיהיה מצחיק לייצר עבור ילדים הלבשה תחתונה עם הדפסי קבוצות כדורגל. "בכביסה", אני עונה ויודע שזה חסר תועלת. "תיקח את האדומים".
"אבל האדומים הם של ארסנל, ואני אוהב את יובנטוס!", מוחה אביב.
"אביב, זה מתחת למכנסיים! אף אחד לא רואה שאתה לובש תחתונים של קבוצה אחרת!".
"אסור לבגוד בקבוצה שלך!", הוא מצטט כנראה את אחד מחבריו מהגן. לבסוף אני משכנע אותו כי לכל קבוצה יש צבע מדים נוסף, והתחתונים הירוקים הם בדיוק הגוון המשני של יובנטוס.

סופסוף השניים "קלוחים", לבושים וישובים לשולחן. אור מלקק את כפית המילקי שבה הצפנתי את כדוריות הריטלין שבקרוב יחלו את פעולתן המבורכת. אין שום דרך אחרת לתת לו את התרופה, כאן הפרדוקס. הריטלין ממתן את תגובת הילד ההיפראקטיבי. אלא כדי שייעתר לבלוע את תרופת הקסם, עליו להיות מתון מלכתחילה…

בסופו של דבר יושבים השניים חנוטים בחגורות הבטיחות של "נסים", רכבנו האהוב. "אבא, מה שמתַ לנו בסנדוויץ'?", הם מבקשים לדעת. "מה שביקשתם", אני כבר קצר רוח, "אחד עם פסטרמה ואחד עם ריבה".
"אבל אבא! ביקשנו פסטרמה וריבה ביחד!".

במראת הרכב אני מבחין כי אור עדיין מקפץ, ודווקא אביב מהורהר קצת יותר מהרגיל. האם ייתכן שבטעות החלפתי ביניהם את המילקי?