בוכה בגשם

אחרי סינגל הבכורה "מקום לצידך", שזכה להישגים מרשימים, מתחיל דור דניאל לתפוס את מקומו כאחד המבצעים המרעננים במוסיקה הישראלית.

בימים אלו אנו זוכים לשמוע את הסינגל השני מתוך אלבום הבכורה, "רציתי". אחת מהבלדות היפות והמרגשות באלבום, אשר נכתבה והולחנה על ידי דור דניאל בעצמו. אז איך נשמע האלבום המלא? לאוהבים הפגועים והמדוכדכים – נסו את דור דניאל. סביר שתתחברו.

ניסיתי. אחרי כמה שירים הבנתי שאני לא מתמכר לעיצבונו. עם זאת, הלכתי איתו עד הסוף, וזה אומר שעברתי 11 שירים במספר. לקראת האמצע חשתי מועקה מסוימת, אבל לא מהעצב, אלא מהחזרות על הטון והטקסט שדיבר על בכי בסתר, געגועים חסרי גבול, תחושות של אפור וסגריר, של חלומות ופחדים, של דמעות סגורות בכספת, של מחשבות משגעות.

עשיתי מאמץ. באמת. והאמת: בשלב מסוים שאלתי: כל זה עבר על הבחור?! האם כל מצוקות האהבה הן תוצאה של אהבה אחת או שמא מדובר בקורבן פיגוע אהבה סדרתי קשה? היתה תחושה לאורך הדיסק שדור דניאל עסוק בליצור מילות תוגה ועצב כדי לנסות להכניס את המאזין לספירת הדכדוך הרומנטית שלו. לא שפיו וליבו אינם שווים. שווים גם שווים. אבל עומס יתר של סבל רומנטי לא עושים טוב למוסיקה.

אחרי חמישה-שישה שירים, ביניהם מלודיות באמת יפות, חשתי שאני נוטש את מאבקו נוטף הסנטימנטים. הצליל המינורי, הפסנתר השולט, העיבודים שמדגישים כלי מיתר מצטרפים לטון הנוגה של דור שמטפס לעיתים לשיאי המלודרמה. המעבדים והמפיקים (רפי קריספין, אדם פרי) היו איתו בתוגתו. הלכו איתו פול גז קיטש.

למרות שעל דל שפתי הזדמזמו כמה שירים יפים עד מקסימים כ"מקום לצידך", "מאבד אותך שוב", "רציתי", ופה ושם צדה עיני איזו מטאפורה ראויה ("עולה על טיסת המחשבות במחלקה הראשונה של הלילה") ארשה לעצמי להשתמש בקלישאה: לא טבעתי בים דמעותיו. בשלב מסוים הצליל והטון התחילו לשכפל את עצמם, ואז גם מילים חדלו לרגש. ואם לחזור לפתיחת דברי: אלבום נפלא לכל פגועי האהבה באשר הם. דכדוכו של דור דניאל יפרוט על רגשותיהם. אני מצפה שייקח את הכישורים שלו ויתפתח לכיוונים מגוונים ומרתקים יותר.

דור דניאל, "רציתי", הליקון