השילוב המושלם בין קומדיה שחורה ומסתורין: "בובה רוסית", ביקורת צפיה

הרבה זמן לא חזיתי בסדרה שהדעות סביבה היו חלוקות כמו סביב "בובה רוסית". בזמן שחלק מהקהל האינטרנטי, המבקרים האולטמטיביים, הכתיר אותה כ"אחת הסדרות הטובות ששוחררו השנה מבית נטפליקס", אחרים פשוט שנאו אותה בטענה של חוסר מקוריות וטענו שהיא מיש-מש גדול של ז'אנרים.

ביום הולדתה ה-36, נדיה (נטשה ליון המצוינת, "כתום זה השחור החדש") מגלה שהיא מתה אבל לא באמת, ומתעוררת בכל פעם מחדש לאותו רגע ספציפי מול מראת השירותים במסיבת יום ההולדת שלה (בו מכתירים את הצ'רלי, סיגריה המחוזקת בקוקאין ל"סיגריה ישראלית"). זה נשמע דומה מאוד לעלילת הסרט "לקום אתמול בבוקר", נכון? קשה להתייחס לפורמט של "בובה רוסית" מבלי לחשוב על אותו סרט בכיכובו של ביל מארי, אך "בובה רוסית" אפלה בכמה רמות מ"לקום אתמול בבוקר". נדיה לא מבינה למה זה קורה לה, מה החוקיות המוזרה והמעוותת של חייה החדשים, איך גורמים לזה להפסיק והאם מדובר בעונש מכוח עליון או "באג במערכת" שאותו צריך לתקן. כשהיא פוגשת באלן (צ'רלי ברנט) הסובל מאותו לופ, הם מבינים שהם תמיד מתים ביחד, ויש גורם מסתורי הקושר ביניהם.

סדרה שנעה בעדינות בין קומדיה שחורה ניו יורקית היפסטרית-מודעת לעצמה על החיים, למיסתורין והעל טבעי. נטשה ליון בסדרה "בובה רוסית" | צילום: Gettyimages

>> ומה חשבנו על הריאליטי החדש "2025"?

"בובה רוסית" היא בסך הכל סדרה טובה. היא נעה בעדינות בין קומדיה שחורה ניו יורקית היפסטרית-מודעת לעצמה על החיים (ושלום לאיימי פוהלר שחתומה על ההפקה), למיסתורין והעל טבעי: יקומים מקבילים, מציאויות חלופיות ונגיעות של שיט מקראי מלחיץ. נטשה ליון (שגם כתבה וביימה חלק מהפרקים) בדמותה של נדיה היא המשך ישיר של הדמויות המחוספסות שהיא מגלמת: חסרת מעצורים, חריפה, בעלת פה מלוכלך, נרקוטית ובווייב כללי של Too cool for School. יש משהו מעט מעייף בדמות ראשית שמנסה להיות מגניבה כל הזמן, גם כשהיא מתה בכל יום בדרך נוראית אחרת, אבל למזלה של ליון היא מספיק מעניינת כדי שנישאר לצפות.

"בובה רוסית" דנה בצורה פילוסופית ופסיכולוגית בבחירות שאנו עושים בחיינו. היא מנסה לשאול את הצופה כמה פעמים הוא יצטרך לחוות את אותו הרגע על מנת לקלף את השכבות ולהבין מי הוא האני האמיתי והבסיסי ביותר. אם צופים בה בצורה מדוקדקת ניתן לשים לב לכל מיני רמזים מטרימים ומחוכמים החוזים את הבאות. אין רגע שאינו מחושב או זווית צילום מקרית. היא בעלת רגעים נפלאים ומעוררי מחשבה, אך לעיתים נופלת לקלישאיות קולנועיות צפויות. כשבוחרים בפורמט כמו "אישה מתה כל יום ומתחילה את היום מחדש באותו האופן" אין פתח לעונה שנייה, ואם יש, חבל, כי זה יהיה מעייף – חייב להיות פתרון אחד שיתגלה בסוף, כי יש גבול לכמות הפעמים שהדמות הראשית יכולה למות לך מול העיניים. "בובה רוסית" יכלה להיות סרט מושלם והיותה סדרה שמה לה מקלות בגלגלים המונעים ממנה להגיע לעיקר ברגעים מסוימים. אולם הכיפיות בשילוב המסתורין של הסדרה מחפה על היעדר פורמט מקורי ועל התקפי קיטש מידתיים. האם זו סיבה להכתיר אותה כסדרת השנה? לא. האם היא שווה צפייה בבינג' ליום גשום? לגמרי.

נטשה ליון המצוינת | צילום מסך מהסדרה "בובה רוסית"