שירה האס הבאה: השחקנית הזאת קיבלה סופסוף את תפקיד הפריצה שמגיע לה

התקופה שאנחנו חיים בה, זה לא סוד, לא עשתה טוב למורכבות. בוודאי בתקופות חירום כמו עכשיו, אבל גם בכלל, בשנים האחרונות נעשה הרבה יותר קשה להיות מורכב. הרשתות החברתיות מקטבות אותנו למקום שבו אנחנו חייבים לבחור קבוצה אחת או אחרת ולהתחייב למחנה פוליטי, למגזר, וגם לאמונה דתית. גם התקשורת עושה את שלה עם קרבות הגלדיאטורים באולפנים בין הימני עם הכיפה מול השמאלני האתאיסט, מעריצי נתניהו מול מתנגדיו החריפים וכמובן, חרדים נגד חילונים.

>> "כל האימהות משקרות" הסתיימה בפרק אמוציונלי ואלים – כמו החיים עצמם

אירועים כמו חוק ההשתמטות שמקדמת הממשלה, הבוז של הממסד החרדי כלפי המדינה והסחטנות הפוליטית, גררו אותנו לשתי קצוות, לפחות מעל פני השטח. אבל מתחת לפני השטח, מתקיים עולם שלא תמיד מוכר לפוליטיקה ולתקשורת הישנה – עולם של מורכבות. עולם של גם וגם. הישראליות המנצחת בשנים האחרונות היא היברידית – זאת שתעשה קידוש בערב שבת, אבל תיסע במכונית לאחר מכן. כזו שלא חייבת כלום לאף מחנה. ובאופן מעניין, דווקא הסדרה שעשויה להיות הלהיט הבא של כאן 11 חוגגת את המורכבות הזאת.

"בהסתורה" היא סדרת תאגיד חדשה שיצר יוסי מדמוני (האיש שמאחורי "בת ים ניו יורק", "30 ש"ח לשעה" ו"להרוג את הסבתא") יחד עם אבי תפילינסקי. הקאסט עמוס בשמות גדולים, כולל כוכבי סדרות תאגיד קודמות כמו גל תורן, נעמי לבוב, אורי "דודו פארוק" קומאי (זוכרים את האפיזודה הזאת? הפי טיימס) והמלכה האם של סדרות הטלוויזיה לאחרונה, נועה קולר.

מה שעוד מעניין היא התפתחותו של תת ז'אנר חדש בסדרות הישראליות: סדרות שעוסקות בקורונה. זה התחיל, כזכור, עם "רצח בים המלח" שנולדה מתוך מלונית קורונה במקום הכי נמוך בעולם. גם "בהסתורה" נולדת מתוך המשבר הזה. היא מתחילה באנשים שבאים להתבודד, אבל האמת היא שהם באים להתחבא מהעולם החרדי הנוקשה, ולאפשר לעצמם לחיות חיים חופשיים – גם אם כפולים, כשבחוץ הם משחקים את המשחק החרדי המיינסטרימי, אבל בתוך הקבוצה – הם יכולים להיות מי שהם.

בלב הסדרה עומדת רוחל'ה – בחורה בת 19 ממשפחה חסידית, שנדבקת בקורונה בכוונה ומגיעה למלונית בירושלים. שם, היא מגלה קבוצה של חרדים שבנו קהילה תת קרקעית – כזו שבה הם מנהלים חיים כפולים, מרשים לעצמם את כל התענוגות שבעולם החילוני, אבל נשארים עם הפסאדה החרדית. מנצלים את ה"הסתורה" כדי להיות מי שהם. ואז הם מגלים שגם מי שהם זה לא משהו.

מה שיפה ב"בהסתורה" זה שלמרבה השמחה היא לא נופלת במלכודת הקלה מדי של סדרות מהסוג הזה. היא ממש לא "הסדרה החילונית שבה החרדים יוצאים מעבדות לחירות ומגיעים לעולם החילוני שבו הכל טוב וחופשי" (וגם לא להפך). דמויות כמו רוחל'ה או שרה עוזבות את העולם החרדי, אבל מהר מאוד מגלות שגם החילוניות היא לא כליל השלמות. יש בה הרבה ריקנות והרבה חסרונות ובעיקר אין בה את האמונה – שגם היא חשובה לאדם ברמה מסוימת. היא לא סדרה קוטבית, אלא מורכבת – ומכירה בנפש המסובכת של אנשים ובסיבוך של הדמויות שלו.

במובנים מסוימים, למרות האווירה והעולם שבו היא מתקיימת, "בהסתורה" מזכירה פחות את "שטיסל" ויותר את "הבורגנים". וזה קורה כי היא לא חוששת להתעמת עם הדמויות של הסדרה. האנשים שמתוסרטים בה הם אמנם שחקנים מאוד אהובים, אבל הם לא מגלמים אנשים טובים – שרה היא דמות מניפולטיבית וקשה, יוסי זוכמיר בורח מהעולם החרדי כי נקלע לחובות. הם בורחים מהעולם החרדי לא רק כי הנפש האנושית מבקשת ורוצה חופש, אלא גם כי יש להם ממה לברוח – והם השאירו בעולם החרדי הישן הרבה מאוד אנשים שנפגעו בצד הדרך.

ברמת הקאסט – מי שפורצת כאן בגדול היא נעמי הררי, שמגלמת את רוחל'ה; שחקנית דרמטית שכבר עשתה כמה תפקידים (בין היתר בסדרה "המפקדת" ובסרט "הערת שוליים"), אבל כאן מקבלת תפקיד ראשי בפעם הראשונה ועושה אותו בצורה נפלאה. לא סתם יש בסדרה מעין קריצה תסריטאית שבה החברים בקבוצה מכנים את רוחל'ה "שירה האס" – גם כאן יש פוטנציאל אדיר שמתפוצץ על המסך. על שחקנים אחרים, כמו נועה קולר או גל תורן, אין צורך להרחיב – הם בהחלט עושים את שלהם.

יהיה מעניין לראות עד כמה המסר המורכב של "בהסתורה" יעבור הלאה. בניחוש מהיר, בעולם הקוטבי שבו אנחנו חיים – ימהרו להכניס אותה למסגרות הקבועות. חרדים יראו בה סדרה אנטי-חרדית שמקדשת את ההוללות; חילונים ימהרו לקפוץ עליה כמוצאי שלל אנטי-חרדי רב. האמת היא שמי שיראה את הסדרה לעומק, ולא יסתפק בכותרות ובפרומואים, ימצא סדרה הרבה יותר מורכבת (וגם הרבה יותר טובה) ממה שהיא נראית כלפי חוץ.

טוב שיש סדרה כזאת דווקא בתקופה מורכבת כמו שלנו, וטוב שיש את התאגיד שיכול היה לתת לה אור. כי בסוף המסר של "בהסתורה" הוא שאנחנו בני אדם ולא סטיגמות. היא מציגה את הדמויות שלה במלוא אנושיותן, לטוב ולרע. היא לא בזה להן, אבל היא גם לא אוהבת וסולחת להן על הכל. היא מכירה בזה שאנחנו לא מושלמים, שאנחנו מורכבים, שאנחנו אנושיים. ובתקופה שבה האנושיות הולכת ומצטמצמת מול האזעקות והטראומות, היא יכולה להיות מפלט – ואולי גם להיט תאגידי לא קטן. גם אם בהסתורה.

הכתבה פורסמה לראשונה באתר טיים אאוט