בדרכי שלי

לא פעם לחברי להקות עבר הבוחרים לצאת לדרך עצמאית יש בעיה להתנתק – סגנונית ותדמיתית – מלהקת האם. מספיק להקשיב שוב לאלבומי הסולו שהוציאו השנה שני האחים לבית גאלגר בכדי להבין שגם כאשר מפרקים את הלהקה והתבנית המוכרת במטרה להמציא אדרת חדשה מקבלים בסופו של יום פחות או יותר את אותה הגברת.

לא כך הם פני הדברים אצל דיימון אלברן. האיש שהנהיג בעבר את בלר, מהשחקניות החשובות של גל הבריטפופ של שנות התשעים, ולאחריה הוביל את הלהקה הוירטואלית הגורילז ואת הסופרגרופ The Good, The Bad & The Queen, כבר הוכיח שאין שני לו בביצוע פליקפלאקים מוסיקליים מרשימים. ולראייה, אלבום הסולו הראשון שלו, "Dr Dee", אינו דומה במאומה למה שהוא ייצר בעבר (כן, כולל הפרויקט האפריקאי בו הוא היה מעורב לפני כעשור).

DR Dee

זהו תקליט קונספט שאפתני המוקדש לסיפורו של המתמטיקאי האנגלי ג'ון די בן המאה ה-17, שהיה יועצה של המלכה אליזבת הראשונה. סיפורו מתורגם כאן ל-18 קטעי אווירה מעניינים בסגנון קלאסי-אופראי עם נגיעות עוגב כנסייתי א-לה באך וצלילי צ'מבלו שניתן למצוא רק אצל מלחינים מתקופת הרנסנס או הבארוק, ובליווי התזמורת הפילהרמונית של ה-BBC.

פומפוזי ככל שנשמע התיאור האחרון, ההקפדה של אלברן על הקונספט המוסיקלי של האלבום, לוקחת את האלבום הזה ממחוזות הרוק-פופ המוכרים ומגישה תקליט שניתן להביא במתנה גם למי שמחזיק במנוי לסדרה אחת של הפילהרמונית הישראלית.

אלו החוששים שאלברן כורת את הענף ממנו צמח, יכולים להירגע. לאחרונה יצאה קופסה רטרוספקטיבית המכילה את כל הדברים הטובים שאלברן ושותפו גראהם קוקסון ייצרו לבלר. ככה שאף אחד לא מפסיד מהמפנה המוסיקלי שלו. להפך.

דיימון אלברן – DR Dee(הליקון/Parlophone)