בדרך אל האושר עוצרים בשוויץ

פעמיים נסעתי בשנה האחרונה לשווייץ, ובכל פעם עלתה בי אותה הרגשה מוזרה: כאילו אני מטייל בתוך גלויה. הפעם הראשונה הייתה בקיץ לבד, בביקור השני, עם כל המשפחה, שלגי חורף של טרום חג המולד כיסו את המרחבים, האוויר היה צונן מאוד, אבל בניגוד לקדרות מזג האוויר הרגשתי מאושר. לא היה מקום, גבוה או נמוך, שלא היה מכוסה בשכבה לבנה, רכה, של שלג שרק ירד ושיווה למרחבים מראה של טוהר. המעטה הלבן שעטף הכל השרה תחושה חגיגית. הקרקע הכינה את עצמה לחגיגות חג המולד.

>> מגזין מטיילים במתנה! לחצו כאן לקבלת ההטבה

חצי שנה קודם, בקיץ, וליתר דיוק בחודש יולי, המראה היה שונה לגמרי. צבע ירוק עז שלט במרחבים, וטורקיז עמוק הציף את האגמים. בקצה, בפסגות, נותרו משיכות מכחול לבנות של קרחוני שלג, ובעיקר – היתה שלווה באוויר. יש הרבה מאוד מקומות יפים בעולם, שווייץ אינה יחידה במינה. אבל כאשר ליופי המהמם נוספים שלווה ורוגע, מתקבלת תחושה כאילו הטיול מתרחש לאחר טיפול בתרופה להגברת האושר.

הדרך חשובה יותר מהמטרה

מוזיאון התחבורה: בדיוק במידה כדי להבין עד כמה השוויצרים עושים זאת נכון צריך לבקר במוזיאון התחבורה של לוצרן. חובב רכב אנוכי ומתעניין מאוד בכלי תחבורה, מכל המינים ומכל הסוגים. במרבית המוזיאונים לרכב ותחבורה בהם ביקרתי בעולם, בסופו של יום יצאתי מותש כשאני חש שמרוב עצים לא רואים את היער. מוזיאון התחבורה בלוצרן עושה זאת אחרת. המוזיאון גדול אבל במידה, מקיף את כלל תחומי התחבורה ולאורך הדורות אבל במידה, מאפשר התנסות אישית בסימולאטורים מדמי טיסה (תענוג צרוף), מאפשר התנסויות חווייתיות שונות ובעיקר לא מתיש. בתוך כמה שעות אפשר להקיף כמעט את כלל המוצגים כולל ספנות וחלל. כעבור כמה שעות תבינו ברכבות, במכוניות, במטוסים ותרגישו שרכשתם ידע, חוויתם חוויה והכול בשלווה מרובה ולא במרוץ נגד הזמן כדי להספיק. אהבתי מאוד את העיסוק המקיף בכל תחומי התחבורה, אהבתי מאוד את המיקוד בעיקר ואת חוסר היומרה להציג את הכול. המוזיאון נמצא בעיר לוצרן לגדת האגם, אפשר להגיע אליו בקלות בתחבורה ציבורית או ברכב אותו אפשר להחנות במגרשי החניה הצמודים.

זה זמן רב אני מנסה לתהות על קנקנה של הארץ הזאת, שכבר 165 שנה לא ידעה מלחמה ושומרת על ניטרליות באדיקות של חרדי משכונת מאה שערים. מדינה שנמנעה מלהסתבך גם כאשר כל שכנותיה היו מעורבות בשתי מלחמות העולם האכזריות. אני מנסה להבין למה מכל מדינות אירופה דווקא כאן הצליחו להתגבר על הסכסוכים, להדביר את השנאה ולשמור על איזונים. איך יכול להיות שמדינה שדוברים בה ארבע שפות רשמיות, שמפוצלת ל-26 קנטונים ושאזרחיה מזדהים קודם כל עם הקנטון שנולדו בו ורק אחר כך עם הפדרציה כולה, מתנהלת מתוך זהות אינטרסים רבה כל כך בין כלל תושביה.

לנוף היפה, לאוויר הנקי, לשפע המים הזורמים יש לבטח השפעה אבל לא רק. דמיינו את עצמכם צועדים בשביל הררי, אחד מני אלפים הפזורים בארץ הזאת. אתם צועדים בלי מטרה מוגדרת, יוצאים מכאן ומגיעים לשם, והעיקר היא הדרך. האוויר הצלול (כזה שתושבי בייג'ין, תל אביב או אפילו תושבי לונדון יכולים רק לחלום עליו) נשאף עמוק לריאות, במרחבים הפתוחים כמעט אין נפש חיה, מדי פעם תפגשו עוד הולכים – מזאטוטים בגיל הגן ועד מבוגרים שבישראל היו שולחים אותם היישר אל מרכז היום לקשיש הקרוב. הם יברכו אתכם לשלום, יחייכו ברכות וימשיכו לצעוד במרץ. כאשר תגיעו אל סוף המסלול תבינו היטב עד כמה חשובה הדרך, ומדוע אפשר לוותר על המטרה.

השווייצרים אוהבים לטייל ברגל, אוהבים מאוד. לכן בכל מקום שתהיו בו תמצאו בנקל שפע של מסלולים המתאימים לכל גיל ולכל רמת כושר גופני. רק אל תופתעו אם בעודכם מתנשמים במעלה שביל תלול בדרך לפסגה תיתקלו פתאום בקשיש שעוקף אתכם בקלילות בלי כל מאמץ מיותר. הם רגילים ללכת. ואם תרצו הרפתקאות אתגריות יותר מסתם "הייקינג", תוכלו לרכוב על אופניים בכביש או בשטח, לחתור בנהרות, לטפס על הרים, לגלוש בגלשנים או לעסוק בכל ספורט אתגרי שעולה על דעתכם.

באתרי תיירות ובמדריכי טיולים נהוג לציין לאן כדאי להגיע ובאיזה מסלול לבחור, אבל בטיול בארץ האלפינית הזאת זה פשוט מיותר: בכל מקום שתגיעו אליו תוכלו למצוא שפע בלתי נגמר של אפשרויות, וממש אין צורך לכוון אתכם לאתר מסוים, כי כל האזורים והמסלולים רלוונטיים. תנעצו סיכה במפה ותמצאו מקום מושלם לשהות בו.

השווייצרים הם עם צנוע, בעיקר אם נשווה אותם לאמריקאים או לישראלים. התהדרות במכונית נוצצת או בבית מפואר היא ממש לא הקטע שלהם, ונפנוף בסממני עושר מוקצה מחמת מיאוס. האגו של השווייצרי גם לא נמצא במכשיר הסלולרי העדכני ביותר. רק על דבר אחד יקפיד השווייצרי המצוי: הוא יקפיד שציוד ההליכה שלו יהיה הטוב ביותר שבנמצא. הנעליים, הבגדים, מקלות ההליכה התרמיל – כל אלה יהיו ממיטב התוצרת שיש לעולם להציע.

עוד במטיילים:

* לכבוד פסח: 10 החופשות המומלצות בעולם

* בואו להכיר את טוסקנה האחרת

* טיול משפחתי בגאורגיה היפהפיה

רק בתחבורה ציבורית

את הטיול בקיץ התחלתי בבית המלון של גרימזל (Grimsel Hospiz), הנמצא במרחק של כשלוש שעות נסיעה ברכב או בתחבורה ציבורית משדה התעופה של ציריך. תארו לעצמכם שהייתי מגיע לנתב"ג, ובמקום לשכור מכונית הייתי עולה על רכבת, ובתוך שלוש שעות הייתי מגיע למרום גולן. בהתחשב בתנאי השטח הקשים של האלפים, התחבורה הציבורית השווייצרית היא פלא עולם ממש ואמת מידה לאופן שבו מדינה צריכה להתייחס ליכולת ההתניידות של תושביה (ראו כתבה ב"מסע אחר" 245, פברואר 2012). דיוק מוחלט בזמנים, מחירים הוגנים, תדירות גבוהה, רכבות ואוטובוסים שמגיעים גם ליישובים נידחים שמספר תושביהם מועט. שווייצרים רבים יעדיפו כמעט תמיד את מערכת ההסעה הציבורית על פני מכונית פרטית.

מסע אל שורשי התחבורה הציבורית הוא מסע אל נבכי האופי המקומי. בשווייץ הכל שווים, לכל אדם הזכות להגיע ביעילות ממקום למקום, לכולם האפשרות לעשות זאת במחיר הוגן ביחס לשכר החודשי. מערכת היסע המונים יעילה היא תנאי בסיסי ביחסים שבין האזרח השווייצרי למדינה. אני יודע שהטייל הישראלי יעדיף כמעט תמיד רכב שכור, אבל בפעם הבאה שתגיעו לשווייץ אני ממליץ לכם לפרגן לעצמכם שימוש רק בתחבורה ציבורית, זה עשוי ליצור אצלכם שינוי תודעתי ענקי. פתאום תבינו שאפשר אחרת, לא חייבים מכונית פרטית בזבזנית, לא חייבים להיכלא בקופסת מתכת ולהתנתק מהחברה, אפשר לנסוע בחברותא עם אנשים אחרים בשלל אמצעי תחבורה – רכבת, מעבורת, אוטובוס, והכל בכרטיס חופשי (יומי, שבועי, חודשי) שמתאים לצרכים שלכם.

בשווייץ מתגוררים כמעט שמונה מיליון איש, קצת פחות ממספר התושבים בישראל, בשטח של כ-41 אלף קילומטר רבוע, כפול משטח ישראל. שווייץ והשווייצרים הם ההפך הגמור מאיתנו. אין כאן שאלה של מי יותר טוב ממי, או איזו מדינה יפה יותר, אלא פשוט הגדרת מצב – אנחנו והם שונים. השוני הזה הוא מה שעושה טיול בשווייץ מרתק כל כך, מהנה כל כך. אני יודע שהרבה יותר פופולרי לצאת ולחפש את עצמך בטיול בהודו, אבל באופן מוזר מסע הגילוי העצמי עשוי להיות הרבה יותר מדויק ומוצלח דווקא במדינה הזאת שהיא מאורגנת להפליא, ממושמעת, נוחה לטיול ונמצאת במרחק ארבע שעות טיסה מישראל.

השוויצרים יקיפדו תמיד שציוד ההליכה שלהם יהיה הטוב שבנמצא. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | Allan Grosskrueger, Shutterstock

שוקולד משובח או ההנאה שבשעמום

בסוף דצמבר ירד שלג רב שכיסה הכל בלבן. היה קר עם טמפרטורות מתחת לאפס. כל האנשים התכוננו לחג המולד, ואווירת החג שרתה בכל מקום. הטמפרטורות הנמוכות לא הפריעו להתנהלות היומיומית, והרחובות בעיר לוצרן ( Luzern) היו מלאים בבני אדם. ושוב עלתה השאלה למה טוב להם כל כך. האם זה השוקולד, המכיל כימיקלים שמשפיעים לטובה על המוח, שהשווייצרים מחזיקים שיא העולמי באכילתו, או אולי תחושת הסולידריות העמוקה בין האזרחים?

ואולי שיטת הדמוקרטיה הישירה היא שעושה את ההבדל: חוכמת ההמונים בהתגלמותה. השווייצרי הולך בממוצע 16 פעמים בשנה לקלפי כדי להצביע על חוקים במשאל עם. כולם מרגישים שותפים לתהליכים שמעצבים את אורח חייהם ומרגישים אחריות לעמוד בהחלטת הרוב. האם החלטת הרוב לאורך שנים עושה את הקנטון ואת המדינה טובים יותר? נראה שכן, עם העובדות קשה להתווכח. שווייץ מוכיחה שלחוכמת ההמונים יש עוצמה הרבה יותר גדולה מלמרבית המנהיגים, גם אם נבחרו בבחירות דמוקרטיות.

האוכל, אם לומר בלשון המעטה, הוא לא ממש גולת הכותרת של הטיול בשווייץ. המאכל הלאומי הוא רושטי (Rösti), סוג של פשטידת תפוחי אדמה מטוגנת שאפשר למצוא בכל מסעדה בליווי מנת בשר ברוטב. וכמובן בל נשכח את ארוחת הפונדו, טרנד שהפציע בישראל לפני כ-30 שנה ונעלם, אבל הוא עדיין אטרקציה בשווייץ. בניגוד לאוכל המשמים, אפשר ורצוי להתנחם באחת מחנויות השוקולד המופלאות הפזורות בכל פינת רחוב. הפרלינים היפהפיים, העשויים כיצירות אמנות במגוון טעמים וצורות, מסודרים בתצוגה מרהיבה, והטעם – אולי זה המתכון לאושר.

* עכשיו בהורים וילדים: 10 המשפטים שילדים אומרים ומה כדאי לענות

* עכשיו בגליליאו: הכל על אסטרואידים ומטאורים

* עכשיו בחיים אחרים: המדריך לאושר

סוד האושר השוויצרי

יש כמובן יתרון גדול בביקור בשווייץ לקראת חג המולד, כשאפשר ליהנות מאווירת החג, הבאה לידי ביטוי בקישוטי תאורה מרהיבים ובשוקי חג הומי אדם שאפשר ללגום בהם כוס יין מתובל, לנגוס בנקניקייה עסיסית ולהיסחף אל תוך האווירה. אל תיתנו לשווייצרים חסרי חוש ההומור להטעות אתכם. הם אנשים שמחים, נדיבים, משתפי פעולה בשיחה בטלה ושמחים לחלוק חוויות.

את השבוע החורפי בילינו בלוצרן, שממנה יצאנו לטיולי כוכב– כי לוצרן, מלבד יופייה, מתברכת גם במיקום המאפשר מגוון רחב של טיולים ואטרקציות בסביבה הקרובה, בטווח של שעתיים נסיעה במכונית לכל היותר. הדרכים יפהפיות. הן חולפות על פני עיירות קטנות עם רחובות ציוריים, ונופים עוצרי נשימה ניבטים מן ההרים, שמגיעים אליהם ברכבל. ויש גם אתרי סקי. סקי אמנם לא עשינו, אבל התנסינו ב"הייקינג" בשלג, נהנינו מתצפיות על הנוף המרהיב ומהפלגה במעבורת על אגמים נפלאים והשתעשענו במסלולי מזחלות שלג אתגריים. והכל היה צבוע לבן.

הניסיון להבין את סודות האושר השווייצרי מורכב מאוד. שזורים בו נופים קסומים, חוכמת ההמונים, הקפדה יתרה על איכות הסביבה, משמעת עצמית, כיבוד הזולת וכיבוד חוקים, אהבה נדירה לטבע, הימנעות מעימותים, הנאה משעמום. האם זה הסוד? אני לא ממש יודע. פעמיים ביקרתי השנה בשווייץ, ופעמיים חזרתי ארצה הרבה יותר שליו. פעם היה מקובל אצל עשירי המדינה לצאת לבית הבראה בשווייץ. היום זה קצת אחרת, אנחנו מחפשים חוויות מזן אחר, ובכל זאת אני ממליץ לכם לחשוב מחוץ לקופסה על חוויה מהסוג הישן. צאו לארץ הזאת, טיילו בה (הרבה ברגל), נשמו את האוויר הצלול, שתו את המים ישירות מהברז – ונסו להבין את סודות האושר. גם אם לא תמצאו אותם, לבטח תחזרו שלווים.

בקיץ רק הפסגות מושלגות, בחורף הירוק הופך לבן. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | Gevision, Shutterstock

הכתבה המלאה תתפרסם במגזין מסע אחר, מרץ 2013