שלא יישארו לבד: 8 דרכים לעזור לילדים עם קושי חברתי בחופש הגדול

החופש הגדול יכול להיות תקופה של בדידות שקטה. בלי המסגרת הקבועה ובלי המפגשים היומיומיים עם החברים, אמנם יש ילדים שממשיכים להיפגש באופן טבעי, אבל יש גם כאלה שמתקשים ליזום מפגשים או פשוט נשארים יותר בבית. כשהחברויות לא נשמרות מעצמן, התפקיד שלנו כהורים הוא להבין מה עומד מאחורי הקושי ואיך אפשר לעזור. ולא רק לילדים שלנו: יש לנו גם אחריות לגדל ילדים שיודעים לשים לב למי שנשאר בצד. את הערך הזה מתחילים לבנות כבר מגיל צעיר.

>> איך אפשר למנוע את החרם הבא? 5 צעדים שמתחילים מהבית

1. לא להשאיר אף אחד לבד 

 את ערך החברות מתחילים להנחיל כבר בגיל הרך. זה מתחיל ברגעים הקטנים: לעודד את הילד להזמין למשחק את מי שיושב בצד, או לשאול בסוף היום לא רק "איך היה בגן?", אלא גם "עם מי שיחקת היום?" ו"האם היה מישהו שנשאר לבד?". השאלות האלה מלמדות את הילדים להסתכל גם על הסביבה שלהם, לא רק על עצמם. ככל שנדבר איתם יותר על חברות, הכלה ורגישות לאחר, כך הם יגדלו עם ההבנה שלא משאירים אף ילד או ילדה לבד.

2. קבוצות הוואטסאפ יכולות לחבר בין ילדים

קבוצת הוואטסאפ של ההורים היא לא רק מקום לעדכונים מהגן. לא פעם הורים משתפים שם שהילד שלהם מתקשה להשתלב או מחפש חברים. אל תישארו אדישים. פנו אל אותם הורים, התעניינו, והציעו מפגש משותף; בפארק, בבריכה או בגינה. דווקא מפגש מחוץ לבית מרגיש פחות מחייב, מקל על המבוכה ומאפשר לילדים להתחבר באופן טבעי.

3. תלמדו אותם ליזום

גם ילדים חברותיים לא תמיד יודעים ליזום מפגש, במיוחד בחופש הגדול, כשהכל דורש תכנון. כאן בדיוק נכנסת האחריות שלנו כהורים: לעזור להם להרים טלפון, לשלוח הודעה לחבר או להצטרף למפגש שמישהו אחר יזם. אל תחכו שמישהו יזמין את הילד שלכם, היו אתם אלה שמציעים להיפגש. ככל שנעודד יוזמה ונראה לילדים איך יוצרים קשרים, כך הם ילמדו להפוך את הערך "לא משאירים אף אחד לבד" למעשים.

4. תמנעו את החרם הבא

לא במקרה אני מדברת על מניעת חרם בהקשר הזה. חרם כמעט אף פעם לא מתחיל ביום אחד. הוא מתחיל ברגעים קטנים: בדיחה על חשבון ילד, מישהו שנשאר שוב ושוב מחוץ למשחק או הזמנה שלא הגיעה. כשאף אחד לא עוצר את ההתנהגות הזאת בזמן, היא עלולה להפוך להרגל ולהסלים. כאן בדיוק נכנסת האחריות שלנו כהורים. כשאנחנו מלמדות ומלמדים את הילדים לשים לב למי שנשאר בצד, להתערב, להזמין ולהיות רגישים לסביבה, אנחנו לא רק מחזקים את הכישורים החברתיים שלהם, אנחנו גם מצמצמים את הקרקע שעליה בריונות וחרם עלולים להתפתח. האחריות שלנו היא לא רק לילד הפרטי שלנו, אלא גם לאקלים החברתי שהוא שותף ליצירתו.

5. שמרו על עוגנים קבועים

בשגרה הילדים עוברים ממסגרת למסגרת: גן או בית ספר, צהרון, חוגים, חברים. אי אפשר לצפות שביום הראשון של החופש הם יֵדעו פתאום לבנות לעצמם סדר יום חדש. גם אם אי אפשר למלא כל יום בפעילויות, אפשר ליצור עוגנים קבועים לאורך השבוע: מפגש עם חבר, ביקור בבריכה, אחר צהריים בגינה או כל פעילות שחוזרת על עצמה. העוגנים האלה נותנים לילדים תחושת יציבות, ועוזרים להם לשמור גם על השגרה החברתית שלהם.

6. תעזרו להם להתמודד עם הקושי

יש ילדים שמעדיפים להישאר בבית, וזה לא תמיד סימן לבעיה. יש כאלה שפשוט נהנים מהשקט ומהבית, ויש כאלה שנמנעים ממפגשים חברתיים כי משהו בהם קשה להם. התפקיד שלנו הוא לנסות להבין מה עומד מאחורי ההימנעות. אם זו העדפה אישית, אין צורך להכריח אותם להיות בכל מפגש. אבל אם אנחנו מזהות ומזהים מצוקה, חשש או קושי חברתי, חשוב להיות שם, לעזור להם למצוא מינון חברתי שמתאים להם ולא להתעלם מהסימנים. כשיש צורך, כדאי להיעזר בהדרכת הורים או באיש מקצוע, כדי להתמודד עם הקושי בזמן ולא לתת לו להעמיק.

7. אל תשכחו את המתבגרים

הם אולי נראים גדולים, וגם ישמחו להזכיר לנו את זה בכל הזדמנות, אבל הם עדיין זקוקים לנוכחות שלנו. רק שבגיל ההתבגרות היא נראית אחרת. הם פחות יבקשו עזרה באופן ישיר, ולכן התפקיד שלנו כהורים הוא ליזום שיחות, להתעניין ולהישאר מעורבים, בלי לחצות גבולות. ככל שהילדים גדלים, השליטה שלנו עליהם פוחתת, וזה טבעי ובריא. אבל האחריות שלנו לא נעלמת. דווקא בחופש הגדול, כשהמפגשים החברתיים מתנהלים בעיקר דרך קבוצות וואטסאפ וחבורות, חשוב להמשיך להיות עם יד על הדופק, לזהות כשמשהו משתנה ולהזכיר להם שאנחנו תמיד כאן. גם בגיל 14 הם עדיין צריכים הכוונה, פשוט בצורה שמתאימה לגילם.

8. מילה אישית ממי שעברה חרם בילדותה

כמי שחוותה חרם בילדותה ובנערותה, והיום מלווה הורים לילדים שמתמודדים עם בריונות, אלימות והדרה, וגם מסייעת למנוע מקרים כאלה, אני יודעת שהתחושה של להישאר בחוץ לא נעלמת עם השנים. היא אולי מתעמעמת, אבל הזיכרון שלה נשאר. זו בדיוק הסיבה שאני מאמינה שהדרך למנוע חרם מתחילה הרבה לפני הרגע שבו הוא מתרחש. היא מתחילה בבית, בשיחות שלנו עם הילדים, ברגישות שאנחנו מטפחים ובאחריות שאנחנו מלמדים אותם לקחת, לא רק כלפי עצמם, אלא גם כלפי מי שנשאר בצד. אסור לנרמל התנהגויות כמו "ככה זה ילדים" או להטיל את כל האחריות על המסגרת. גם לנו, כהורים, יש תפקיד משמעותי בעיצוב האקלים החברתי שבו הילדים שלנו גדלים.

הכותבת, נעמה צובל, היא בעלת קליניקה לליווי משפחתי, מדריכת הורים לגיל הרך ולבני נוער, יועצת זוגיות ושינה, כתבת ומרצה בנושאי הורות וזוגיות.