בג"צ נגד העתיד של נשים

בדיוק לפני 25 שנה בג"צ פתח לנשים כמו אליס מילר את הדלת לקורס הטיס של צה"ל, ב-2020 בג"צ מחליט לדפוק ברקס ולומר לנשים עד כאן. הודחת מקורס טיס? חבל, אבל זה ממש לא אומר שאת יכולה להתמיין ליחידה מובחרת כמו חברייך הגברים. זה בדיוק המסר שהועבר השבוע ל-ה', לאחר שביקשה הזדמנות שווה לזו שקיבלו 16 חבריה שהודחו יחד איתה מאותו הקורס באותו השלב.

"אני סיימתי איתם את אותם מסעות, אני סחבתי איתם את האלונקה, אני סחבתי אותו ציוד שהם סחבו, והם יכולים לעשות משהו שאני לא יכולה לעשות, ולמה? רק בגלל שאני אישה?", שאלה ה' את מצלמת חדשות 12. ובכן, התשובה במילה אחת היא כן. כלומר, זוהי התשובה במדינה שבה מקבלי ההחלטות הם גברים. זה לא חלילה שיש למושכים בחוטים משהו אישי נגד ה', הם לא מכירים את ה', ה' לא מעניינת אותם. ה' היא בסך הכל כלי שרת עם רחם ושחלות במדינה שעדיין פועלת בצורה דיכוטומית ומקוממת. אבל ה' תפסה את המדינה עם הגטקעס למטה. "מגיל 16 מדברים איתנו על הצבא, וידעתי שאני הולכת להיות לוחמת. ידעתי שאני רוצה לשרת את המדינה בצורה הטובה ביותר", אמרה ה' באותו ריאיון, אבל ככל הנראה שלמדינה, או ליתר דיוק לעומדים בראשה, יש פרשנות אחרת ל"לשרת את המדינה בצורה הטובה ביותר".

זה לא חלילה שיש למושכים בחוטים משהו אישי נגד ה', הם לא מכירים את ה', ה' לא מעניינת אותם. ה' היא בסך הכל כלי שרת עם רחם ושחלות במדינה שעדיין פועלת בצורה דיכוטומית ומקוממת

זהו לא סוד שאנחנו חיות במדינה שברובה נשלטת על ידי גברים. הצבא, הממשלה ויתר הזרועות של המגזר הציבורי – זה שנועד לשרת את הציבור ובחלקו אף ממומן על ידי הציבור – במוקדי קבלת ההחלטות של כל אלה ניצבים גברים. בראי ההיסטוריה הישראלית, אנחנו עדות למקרים רבים של גברים שנכנסו אל המערכת הצבאית בסוף גיל העשרה ויצאו ממנה עם הפנים אל מוקדי קבלת ההחלטות. כמובן שלא כל הגברים שהגיעו ליחידה מובחרת הפכו בסופו של דבר לראש ממשלה, שר או מנכ"ל משרד ממשלתי, אבל אין ספק שהמקפצה שלהם לאזרחות הוצבה ועודנה מוצבת גבוה בהרבה מזו של הנשים שנמנעה מהן ההזדמנות לשיוויון. או במילים אחרות – כל הנשים. אני מבינה אותם, הרבה יותר קל להשתין עלינו ככה.

לא חסרות דוגמאות לקשר המובהק בין צבא, קריירה והשפעה: מהדיאלקט הצבאי שהפך לשגור בפי הממשל, ע"ע "להיכנס מתחת לאלונקה" ו"להחליף דיסקט", ועד הקמפיין החדגוני של כחולבן – מפלגה ששמה לעצמה מטרה להיות אלטרנטיבה שלטונית, לייצג את המיינסטרים ולהגיש פוליטיקה חדשה, אך בפועל, מרגע היווסדה עד רגע התפוררותה, העמידה בפרונט ארבעה גברים – שלושה מהם רמטכ"לים לשעבר.

המקפצה של גברים לאזרחות הוצבה ועודנה מוצבת גבוה בהרבה מזו של הנשים שנמנעה מהן ההזדמנות לשיוויון. או במילים אחרות – כל הנשים

על כן, ה', שהצטרפה לעתירה של ארבע מלש"ביות שביקשו אף הן להתמיין ליחידות מובחרות, קיבלה השבוע מבג"צ גזר דין שישפיע לא רק על החיים שלה בכאן ועכשיו, אלא על העתיד שלה, וכתוצאה מכך על עתיד הנשים כולן. בג"צ החליט לדחות את ההחלטה בעתירה בחצי השנה. במהלך פרק הזמן הזה אמור צוות מיוחד של צה"ל – שככל הנראה יורכב ברובו מגברים בעמדות השפעה, לקיים דיונים הנוגעים לחייהן וזכויותיהן של נשים שאינן בעמדות השפעה. בחודש אפריל מתוכנן להתקיים דיון ההמשך, כאשר השופטים יקבלו את ההחלטה בהתאם להתקדמות "הצוות המיוחד". עורך הדין שמייצג את העותרות אמר כי "ההחלטה בעייתית עבור שתיים מהן, הן לא יכולות לחכות חצי שנה". אבל היי, אם לאף אחד לא אכפת מההווה של אחת, למה שלמישהו יהיה אכפת מהעתיד של עוד שתיים?

"גברים פשוט לא מוכנים לוותר על השליטה, על בעלות הבית. הם ממשיכים להחזיק בבלעדיות על עמדות הכוח בצבא ואחר כך בפוליטיקה ובחברה וממשיכים להחליט על נשים מה מותר להן ומה אסור להן. זה בלתי נסבל", כתבה בפוסט חברת הכנסת מרב מיכאלי בתגובה להחלטת בג"צ. היא צודקת, זה באמת בלתי נסבל.

סקירה ארוכה ומפורטת של ייצוג נשים במגזר הציבורי שנעשתה על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת ופורסמה באוגוסט 2019, מגלה כמה נתונים מטרידים: נשים מהוות את רוב העובדים בשירות הציבורי (63 אחוז), אולם שיעורן בקרב העובדים הולך וקטן ככל שעולה דרגת העובדים. בקרב העובדים בסגל הבכיר בכלל ענפי השירות הציבורי, שיעור הנשים עומד על 43 אחוז, נשים מהוות כשליש בלבד מהסמנכ"לים ורק כחמישית מהמנכ"לים ומוקבלי המנכ"לים.

על פניו, לא מדובר בחדשות מרעישות. נשים מאכלסות את תחתית הפירמידה, ונוכחותן הולכת ומצטמצמת ככל שמתקדמים אל קודקוד הפירמידה. שוקינג? לא ממש. אבל זה לא הכל: נכון לשנת 2018, נשים מהוות 41 אחוז מכלל המועמדים לתפקידים בדרג הבכיר בשירות הציבורי, 46 אחוז מחברי הדירקטוריון בחברות הממשלתיות ו-12 אחוז בלבד מיושבי ראש הדירקטוריון בחברות אלו.

ומה קורה בצבא? מנתונים שהועברו אל מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצה"ל עולה כי שמונה אחוזים מהחיילות משרתות בתפקידי לחימה. נניח לרגע בצד את מחלוקת ה"נשים לא יכולות להיות לוחמות מסיבות פיזיולוגיות וכולי". בואו נבחן מקרוב נתון עגום נוסף: רק שלושה אחוזים מהחיילות הסדירות בצה"ל משרתות בתפקידים טכנולוגיים. יאפ. גם בחזית הטכנולוגית, הלא היא פני עתיד האנושות, נשים אינן רצויות. מכאן אגב הכל הולך ומתדרדר: על פי הנתונים שיעור הנשים במערך הטכנולוגי וביחידות הלוחמות יורד עם המעבר משירות סדיר לקבע וכן עם העלייה בדרגה.

על פי סעיף 15א לחוק שירות המדינה, יש לתת ייצוג הולם לבני שני המינים. מהו ייצוג הולם? מי מחליט מהו ייצוג הולם ואת מי הוא הולם בדיוק? ייצוג הולם הוא ייצוג שיוויוני, פיפטי-פיפטי, ונגיע אליו רק ביום בו נגיע אל נקודת פתיחה שיוויונית. ולא, הכוונה אינה להתעלם מהבדלים פיזיולוגיים, אלא שלא לנצל אותם ולהשתמש בהם כמנגנון שליטה של מגדר אחד על מגדר שני. זה לא מאבק על כרטיס כניסה לבויז קלאב, זה מאבק על כרטיס כניסה אל העתיד.