בא בקטן ויצא גדול

גם אם זה נשמע קצת כמו קלישאה, אחת הדרכים הבדוקות לצאת גדול היא לבוא בקטן. דודי לוי, למרות כישרונו העצום – עוד מימי נוער שוליים ואור כשדים – הוא מוזיקאי קטן. לא מבחינת היכולות או העומק והכנות שביצירתו, אלא בהד התקשורתי שתדמיתו שדרה עד היום.

תדמית היא כמובן לא המדד היחידי לפיו יש לשפוט אמן ובטח שלא המדד הקובע, אבל גם אי אפשר להתעלם ממנו. זה נכון שכמעט בכל אלבום שלוי הוציא עד היום (והיו ארבעה כאלו) הוא הצליח להשחיל להיט אחד או שניים לפלייליסט (חוץ מ"כל הזמן שבעולם", שהיה השיר העברי כי משומע ברדיו בשנים 1997-2007), כך שנוכחותו קיימת אבל הפרופיל שלו לא גבוה במיוחד. על לסגור את קיסריה אני בטח שלא מדבר.

מאתגר את עצמו ואת הקהל

עכשיו, למוזיקאי מסדר הגודל הזה יש גם לא מעט יתרונות. לוי הוא אמן אמיץ והרפתקן (למשל הפרויקט המקסים שלא זכה לתהודה מספיקה, שלוי הקליט משירי חנוך לוין מלפני עשור וקצת).

לוי הוא גם אדם שמחפש לאתגר את עצמו ואת הקהל שלו כמבצע, ולראייה אלבומו והנפלא החדש עם התזמורת הקטנה המציג 12 שירים נבחרים מהקריירה שלו. אלבום שמדגים שהמילה הנרדפת לאוסף לא חייבת להיות רק "מחזור". אגב, לא יזיק עם עוד כמה אמנים מהקליבר של לוי ייקחו מכן שיעור חשוב כיצד ניתן להטעין את הקריירה בדלק מחודש.

גם מי שלא הכיר את לוי שמעבר ללהיטים הגדולים, יתקשה שלא להתאהב במוסיקה שלו אחרי כמה האזנות לאלבום "דודי לוי והתזמורת הקטנה". לצד "בלדה לנהג מונית (מושיקו)" שזוכה כאן לביצוע סוער וארוך הכולל ציטוטים מ"Come On Eileen" של דיקסי'ז מידנייט ראנרז, "דוד", "מלאך", "כל הזמן שבעולם" שנשמו מקרוב אוויר פלייליסט, תמצאו כאן גם את "ענוג" מימי נוער שוליים המנוחה ואת "התעשייה האבירית" שלוי (במקור של קורין אלאל).

לוי, בצוותא עם מאיר גולדברג, כותב המילים הקבוע שלו, גיבשו כאן צוות נגנים מבריק (שאול בסר בפסנתר, ענת נבו בצ'לו ואביב שטיין בבוזוקי וכלי הקשה) שההקלטה החיה והאינטימית באולפני הבננה המעופפת מאשפרים להם להגיש סט משכנע של רוק אקוסטי עם קריצה למוסיקת עולם. עם אוסף מפתיע לטובה בהופעה חיה ביד יש עכשיו ללוי את כל הזמן בכדי להמשיך על הייחוד שבו ואולי גם להגדיל את מעגל המאזינים שלו.

דודי לוי והתזמורת הקטנה (התו השמיני)