מגזין את חוגג 50: יאיר לפיד כותב על אביו, יוסף (טומי) לפיד, מייסד המגזין

אבא שלי היה ככל הנראה האדם הראשון עלי אדמות שגילה שנשים שונאות ללכת על עקבים בעודו יושב בחדר ריק ואוכל בוטנים.

באותו בוקר קרא לו אריה דיסנצ'יק, העורך הראשי של "מעריב", והטיל עליו להקים מגזין נשים. ביציאה מחדרו של דיסנצ'יק הייתה תלויה מראה. אבא נעמד לרגע והציץ בעצמו. הוא ראה איש צעיר, בן 36, עם סיגריה בידו וכתמי רוטב מהקציצות של הצהריים על עניבתו. הצעיר הכרסתן הזה ידע מעט מאוד על עיתונות מגזינית ועוד הרבה פחות מזה על נשים. הוא נסע לחנות של סטימצקי וקנה את כל הגיליונות של "קוסמופוליטן" שיכול היה לשים עליהם את ידיו.

עם ערמת הגיליונות הוא נסע למשרדו החדש, התיישב והתחיל לקרוא. שלוש שנים קודם לכן נטלה לידיה את עריכת ה"קוסמופוליטן" העורכת האגדית הלן גרלי בראון, מחברת רב המכר השערורייתי "סקס והאישה הרווקה". תחת ידיה האמונות הפך המגזין ללהיט עולמי. אבא הפך עמוד אחרי עמוד, מסוחרר משלל הגילויים. הוא גילה שנשים אוהבות להסתכל על ישבנם של גברים, שחלק מהן מזייפות אורגזמה, שהן אינן עובדות רק כדי לסייע בפרנסת המשפחה אלא מפני שהן שאפתניות ורוצות קריירה משלהן, שחלק מהן לוקחות ברצינות תהומית דבר מסתורי הקרוי "מסקרה" ושהחצאיות שוב עלו השנה מעל לברך.

"למה אף פעם לא דיברנו על כל זה?", הוא שאל את אימא באותו ערב. היא צחקה. "כי גברים אינם אמורים לדעת", ענתה.

ישיבת המערכת הראשונה של "את" התקיימה על שני ספסלים שנסחבו מן המזנון, אולם עד מהרה התרחבה המערכת לארבעה חדרים בקומה החמישית של בניין "מעריב". כסגניתו הוא מינה את תמר אבידר.

הגיליון הראשון יצא באפריל 1967, מספר שבועות לפני מלחמת ששת הימים. יעל דיין, בתו של משה דיין, שכבר דיברו על כך שימונה בקרוב לשר הביטחון, כתבה סיפור קצר. יהורם גאון בן ה־29 יצא למבצע "הקש בדלת" בין מעריצותיו, ובפני הקוראות נחשף פרי חדש ובלתי מוכר בשם אבוקדו.

"את" היה להיט מיידי. הוא חשף דור של נשים ישראליות חדשות, מתוחכמות, קרייריסטיות, שלא הסכימו לוותר עוד על נשיותן לטובת הקוקו והסרפן הלאומיים. בלי שהתכוון לזאת, אבא היה אחד מיוצריו של הפמיניזם הישראלי החדש, שבו נשים יכולות היו ליצור לעצמן קול חזק ועצמאי בלי לנסות לחקות את הגברים.

בדרך קרה עוד משהו: הוא השתנה. אבא גדל ב"עולם הישן" שבו ציפו מנשים להיות מסתוריות ולצאת מהחדר כשהגברים מדברים על עסקים. אולם כעורך "את" הוא מצא עצמו לפתע עומד בראש צוות גדול של נשים דעתניות ומוכשרות להפליא. בהתחלה הוא למד להקשיב להן, אחר כך לסמוך עליהן בסופו של דבר לקבל אותן כשוות לו ("או אפילו קצת יותר מזה", נהג לומר).

את אותו תהליך שהוא עבר כאדם, עברה גם המדינה, אם כי לאט יותר. בזכות "את" קיבלה מהפכת שוויון האשה רוח גבית חזקה מנשים שגילו שהן לא לבד, וגם מגברים שנהגו לדפדף במגזין "כי לא היה שום דבר אחר אצל הספר". עד יומו האחרון היה אבא גאה מאוד בשני הדברים: ב"את", ובמהפכה החברתית ש"את" יצר.

מייסד "את" יוסף (טומי) לפיד ז"ל ובנו יאיר | צילום: משה שי, פלאש 90