"את" חוגגת 50 עם גיליון פסח חגיגי משנות ה60

בסוף שנות ה־60 בשכם בן לם, צלם הבית של "את", לקח מבית אמו ציוד כביסה וצילם את הדוגמניות מוריאל צוויג וקיטי ממון מכבוסת בהנאה. הקונספט, הוא אומר, התאים לאווירת השמלה הלבנה שלבשה.

שנות ה־60 המאוחרות בישרו על שחרור מסוים, אבל רוח האישה־אם־עקרת הבית עוד ריחפה מעל דפי המגזין. הגיליונות הישנים מלאים בפרסומים המפצירים בקוראת לקנות מכונת כביסה, מציעים לה סיר פיירקס כמתנה המושלמת ומציגים שמלות מעוצבות בהשראת סינרים. המדורים כללו מדריך מפורט למילוי אמבט, מבחן לפקידה הטובה ועצות "כיצד לא ליפול מן הרגליים בחגים".

רבקה מיכאלי, שנבחרה לאשת השנה של "את" לשנת 1968, האמינה שנבחרה בשל העובדה שעקרות בית רבות נחשפות אליה מדי יום בערוצי הרדיו. "זה לא פייר", אמרה בריאיון החגיגי, "אם הייתה אחרת בתפקידי, סביר שהיא הייתה נבחרת במקומי".

על האישה הישראלית דאז כתבה ב"את" הכתבת תלמה אדמון: "בזמנים שאין עליה לדאוג לפרוסת לחם והישארות בחיים, הופך יצר הקיום העז לרצון גדול להישגים. לעתים – ליכולת יצירתית. היא משיגה אז לבני משפחתה את המיטב שיש לעולם להציע. היא מצליחה בעבודתה. או אופה מיני עוגות נהדרות ונודעת כמארחת ייחודית. או יוצרת קשרים חמים ופתוחים עם אנשים רבים. או כותבת שירים". כששאלנו אותה על הדברים שכתבה אז, אמרה אדמון: "היום לא הייתי כותבת רשימה כוללנית כזאת. אין אישה ישראלית אופיינית ולא הייתה כזאת גם בעשורים עברו. יש בני אדם, גברים ונשים, והם דומים ושונים בכל העולם".

גאולה רש, מזכירת המערכת המיתולוגית של "את" ולימים עורכת המשנה, גאה בתוכני המגזין, גם אלו שנראים מיושנים היום. "מגזין 'את' לחם להכרה בצורכי האישה, מה היא רוצה ולמה היא זקוקה, גם מעבר לעולם הביתי. אבל האמת? גם פעם היו מוספי יופי, הפקות אופנה, סיפורים על נשים חזקות ומתכונים, כמו היום. זה אולי לא נראה ככה, אבל שום דבר לא השתנה".

מאז ועד היום האישה של מגזין "את" היא כל אישה: אימא לילדים, לעציץ או לעצמה. רווקה, גרושה או אלמנה. אשת קריירה, עצמאית או עקרת בית, מאהבת או סגפנית, חובבת עיצוב או שירה. ובעיקר – היא יכולה להיות הכל מהכל. כי זו החירות שלה.

אם החלטת לממש את חירותך לעוף על שולחן החג, היוועצי בתחיה בת אורן, כותבת טור ב״את״: "נודה ולא נכחד: לא כולן מתלהבות לקראת החג כיום נפלא של התרגעות, התפרקות, חשבון נפש ועוד מלים בלתי מציאותיות. כעקרת בית את קובעת את המנות שיאכלו בחג. את קובעת את צורת השולחן, צורת האירוח, מספר האורחים, את תפקידם של בני הבית; לרוב את קובעת גם את תוכניות היום (אפילו רק מאחורי הקלעים) ולכן, בעצם, את המכתיבה את התנאים. הכיני את השלד, עבדי בשלבים ואל תיפלי מן הרגליים".

אסתי לאודר מארחת

מתחילת דרכה ניסתה אסתי לאודר להיות הכל: היא בנתה את החברה שלה תוך שילוב של משפחה מחויבת, ידע, התמדה – והמון דוגמיות בחינם. לאודר עבדה ללא הפסקה, לעתים שבעה ימים בשבוע. עם זאת, משפחתה תמיד הייתה בעדיפות עליונה. "היא אהבה לבשל, ותמיד בישלה עם כובע לראשה, ארנק על כתפה וסומק על לחייה", נזכר בנה רון לאודר באישה שהייתה אחת מנשות העסקים החזקות במאה ה־20. למרות לוח הזמנים הקפידה לאודר לזכור את ימי ההולדת של בני משפחתה וחבריה ולהעניק להם במתנה את הממתק האהוב עליה, מרשמלו מצופה שוקולד.

כשלא התארחה אצל חברים לאודר הייתה בעצמה מארחת נהדרת, מספרת נכדתה ארין לאודר, מנהלת הסגנון והתדמית של החברה. "היא הקיפה את עצמה בחוג ידידים ואנשים מכובדים מכל רחבי העולם, ארחה אותם למופת בביתה ובמשרדיה, ותמיד העניקה להם ממוצריה מתנת פרידה".

בתוך הלו"ז הצפוף הזה מצאה לאודר זמן מצוין לקיום שגרת הטיפוח: הלילה. כך נולד "הבקבוקון החום הקטן", סרום שהושק לפני 35 שנה ונועד לטיפול במהלך הלילה. הסרום ממקסם את היכולת הטבעית של העור לחדש את התאים במהלך הלילה, הזמן היחיד שיש לסופר וומן לפנק את עצמה.

אסתי לאודר | צילום: יח"צ