"אין לי זכויות במדינה שלי, ביבי הוא כישלון והמצב פה חרא בפיתה"

אריאל כהן נולדה בהתנחלות צופים ובילתה שם את רוב שנות ילדותה. היא גדלה במשפחה יוצאת בשאלה, יש לה ארבעה אחים ואחיות מאותם אבא ואימא. כיום היא חיה עם משפחתה בכרכור ולומדת במגמת מדע וטכנולוגיה בפנימייה ברמות השבים.
בגיל 16 היא יצאה מהארון. היא עשתה זאת לאחר שהוריה התגרשו ואימה יצאה מהארון בעצמה. כיום אימה של אריאל נמצאת במערכת יחסים זוגית עם אישה שלה יש שלושה ילדים משלה, ואריאל מתגוררת עימם. אביה של אריאל נשוי בשנית, ולו יש ילד נוסף מהנישואים הללו.
"בגיל 12 התאהבתי בחברה הכי טובה שלי, אבל רק בגיל 16 הבנתי סופית שאני לסבית ויצאתי מהארון", היא מספרת בפתיחות, "אני מניחה שהיה לי יותר קל כי אימא שלי כבר עשתה את זה לפניי". הנטייה המינית שלה היא לא הנושא היחיד שעליו היא מדברת באופן פתוח. בעבר אושפזה במחלקה פסיכיאטרית בעקבות דיכאון שהוביל לניסיון התאבדות. "זה קרה לפני שנתיים וחצי, בראש השנה. תכננתי את זה חודשים מראש", היא משתפת, "אמרתי לאימא שלי שאני הולכת לישון, לקחתי כדורים ואז בדיוק אחותי התקשרה והתחלתי לבכות. סיפרתי לה מה קורה והיא הזמינה אמבולנס. היום אני במקום אחר לגמרי".

"אמרתי לאימא שלי שאני הולכת לישון, לקחתי כדורים ואז בדיוק אחותי התקשרה והתחלתי לבכות. סיפרתי לה מה קורה והיא הזמינה אמבולנס. היום אני במקום אחר לגמרי"

סדר יום

"אני מתעוררת בשבע בוקר ויוצאת לפנימייה. אני הולכת לשם ברגל. יש לנו תוכנית עבודה שבמסגרתה אני משפצת רהיטים, ובין לבין אני לומדת לבגרויות. בסוף יום אני בדרך כלל נמצאת עם בת הזוג שלי או נפגשת עם חברים. אנחנו יושבים בבית או שיוצאים לבר בתל אביב או ברעננה, אין מקום קבוע שאנחנו הולכים אליו. אני והולכת לישון סביב 1 בלילה".

צבא

"הייתי אמורה לקבל פטור אוטומטי מהשירות הצבאי אבל ממש נלחמתי לשרת, אני עושה שנת שירות באיגי קודם ואז אתגייס, עוד לא יודעת לאן".

אג'נדה

"הצבעתי מרצ. הייתי מתנחלת, גדלתי בהתנחלות צופים שבשומרון. כולם היו ימנים ואנטי־שמאל מסביבי ולא נתנו לי את האפשרות לחשוב בעצמי. למדתי בבית ספר דתי ועשו עלי חרם ביסודי. לא היה לי טוב חברתית בכלל. זה התחיל מהצקות קטנות והגיע לאלימות פיזית ונפשית שבגללה עברתי בית ספר. כשהתבגרתי התחלתי לשאול שאלות. הצבעתי מרצ כי ביבי הוא כישלון והמצב פה חרא בפיתה אז רציתי לתת לשמאל הזדמנות. גם בגלל שאין לי שום זכויות במדינה שלי, אבל זה פרט שולי".

הדבר שהכי דחוף לתקן בעולם

"את התפיסה שיש אנשים שהם פחות שווים מאנשים אחרים".

רשתות חברתיות

"אני נמצאת מלא בפייסבוק, ונוהגת להעלות בעיקר פוסטים אקטיביסטיים וביקורתיים כלפי העולם. באינסטגרם אני מבלה כמו כולנו, שם אני משוויצה בחיים המושלמים שלי שהם בכלל לא מושלמים. יש לי בערך 1,500 עוקבים ואני מבלה במצטבר שעתיים ביום ברשתות החברתיות. אני נמצאת גם בווטסאפ, אבל לא הרבה, כי אני פחות אוהבת להסתמס ומעדיפה שיתקשרו אלי".

פמיניזם

"אני חושבת ש־Me Too זה דבר נהדר. השיח שנפתח לגבי נשים ואלימות פיזית, נפשית או מינית הוא שיח שהיה צריך להתפתח. אני מקווה שהשינוי יגיע גם לחוק אבל עצם זה שנשים מדברות על הנושא זאת כבר קפיצת מדרגה".

נשיקה ראשונה

"בגיל 12. התנשקתי עם מי שהיה החבר שלי אז. הוא היה גדול ממני בשנתיים, הוא שאל אם הוא יכול לנשק אותי ואמרתי שכן. זה היה נורא, הוא עשה לי בדיקת שקדים עם הלשון שלו".

הגיל שאפשר להתחיל

"קיימתי יחסי מין בפעם הראשונה בגיל 13, זה היה עם גבר. אני חושבת שאין דבר כזה גיל נכון, אלא עניין של בשלות ובגרות והבנה של המציאות. בגילים האלה רצוי שזה יקרה במסגרת מערכת יחסים משמעותית, וכשיש בשטח הורים שאפשר להתייעץ איתם על אמצעי מניעה ולדבר איתם על כך שפורנו זו לא דוגמה לשום דבר".

"אני חושבת ש־Me Too זה דבר נהדר. השיח שנפתח לגבי נשים ואלימות פיזית, נפשית או מינית הוא שיח שהיה צריך להתפתח", אריאל כהן | צילום: רותם לבל

שריטות וחלומות

"הפחד הכי גדול שלי זה להרגיש לבד. גם המוות מפחיד אותי. החלום שלי הוא שאנשים פשוט יוכלו לחיות בשלווה, שיהיה שלום וכל מיני קלישאות בסגנון".

בכיתי בפעם האחרונה

"לא כי קרה משהו מסוים. כנראה בייצתי או משהו והייתי הורמונלית, פשוט שכבתי במיטה ובכיתי בלי סיבה".

שיקרתי בפעם האחרונה

"לאימא שלי. לקחתי את האוטו שלה כשהיא לא הייתה בבית. זאת הייתה הפעם היחידה ששיקרתי. העונש שלי היה שבמשך שבוע אכלתי את עצמי ברגשות אשמה וייסורי מצפון, וזה הספיק".

שגרת טיפוח

"מתקלחת כל יום, שוטפת פנים ועושה לק לפעמים אבל רק כשאני ממש במצב רוח".

שופינג

"אני לא מוציאה שקל על בגדים".

באוזניות

"נתן גושן, אהבת חיי. הייתי חוזרת עמוק לארון בשבילו".

כשאהיה גדולה

"עוד לא החלטתי אם אהיה פסיכולוגית או פסיכיאטרית, אבל משהו בתחום הנפש".