ארוך ומשגע

השזלונג הוא המצאה סקסית ומפנקת. ספק-מיטה ספק- כסא

88 שיתופים | 132 צפיות

השזלונג, בצרפתית פשוט "כסא ארוך" (chaise longue), ובעברית מילה שנשמעת כמו קללה ביידיש, אותו ספק-כסא בעל המושב הארוך, המעורר מחשבות זימה ורצון בלתי נשלט להשתרע בחצי ישיבה-חצי שכיבה מפנקת. בעברית קוראים לו לפעמים גם "מיטת יום" – כינוי עם קונוטציית בית חולים מובהקת, ובעצם אין לנו חלופה טובה לשם הצרפתי. יהי אם כן – שזלונג, וברבים – שזלונגים.

לצורת השזלונג יש מקורות במספר מקומות בעולם. הידועה בהם היא מצרים העתיקה, בה לא הבדילו בין מיטות יום ומיטות לילה, והדגמים הראשונים היו עשויים מעלים וקני דקלים שחוברו בחבלים או בשוט. בדגמים המאוחרים יותר שולבו שנהב ועץ שחור. המיטה נבנתה בשיפוע לכיוון הרגליים, עם משענות ראש קשיחות מאבן, עץ או שנהב ומשענת קשיחה בקצה הקרוב לרגליים, בכדי למנוע מהישנים למצוא את עצמם בבוקר על הרצפה. במערות קבורה נמצאו מיטות כאלה בריפוד עור, עם רגליים בצורת רגלי שור, אריה וצבי.

תושבי בבל הם אלו שהפכו את השזלונג לרהיט בעל משמעות מינית. המבנה הבולט ביותר בבבל היה הזיגוראט, המוכר גם כמגדל בבל – מקדש מצופה אמייל בצורת פירמידה מדורגת, בו שכן שזלונג מפואר, שהוצב על במה מזהב. בכל לילה המתינו על המיטה הזו בתולות צדיקות כדי לספק את צרכיהם המיניים של האלים.

גם היוונים, הרומאים והאטרוסקים השתמשו בשזלונג, באירועים חברתיים בעיקר. היוונים חגגו בסימפוזיונים – "לשתות יחד" ביוונית עתיקה – מפגשים חברתיים לגברים בלבד, שכללו שיחה, משחקים, אכילה, שתייה. הרהיט העיקרי בסימפוזיון היה ה-Kline, שהושפע מהעיצוב המצרי ונבנה משלדת עץ שעליה נקשרו רצועות עור ליצירת כסא. בסעודות מפוארות הוסיפו מזרונים רקומים וכריות מפנקות. ה-Kline הוגבה לגובה השולחן והתאים לשני אנשים שאכלו בעודם שרועים עליו.



שזלונג מבית פיטר הכט

שזלונג מבית פיטר הכט

הרומאים השתמשו בשזלונג לישיבה נינוחה ולאכילה ביום ולשינה בלילה. המיטה הרומית דמתה לעיצוב היווני אך התאפיינה ברגליים מיציקת ברונזה או מעץ מפוסל. בזמן הסעודה שכבו שלושה סועדים במיטה אחת, כשחדר טיפוסי מנה שלוש מיטות כאלה, ביניהן עברו משרתים שהציעו מאכלים שונים. במקרה שלא היו משרתים בנמצא, הסועדים אכלו משולחנות קטנים שהוצבו בין המיטות. בסעודות הרומיות השתתפו גם נשים, והן היו ידועות לשמצה בשל ההוללות הדקדנטית והבזבוז הראוותני שבהן.

גם בסין לא הבחינו בין ריהוט ישיבה וריהוט שינה. בתחילה השתמשו בבימות נמוכות, ומאוחר יותר נבנו מיטות היום מבמבוק קל ושימשו להשתרעות ביום ולשינה בלילה. המיטות הוצבו באכסדרה או בגינה, שולבו בהן משענות לרגליים ולגב ואביזרים נוספים כגון: כריות מעוצבות ושמיכות מרופדות, ובלילות חמים הוסיפו להן בדים ליצירת אוהל. בשלב מסוים המיטות נכנסו לחדרי העבודה של אצילים מלומדים, שם שימשו לעישון, לשתיית תה, לעיסוק באמנות, למדיטציה ולמין, ומאוחר יותר הן נעשו פופולריות מאוד בקרב כל השכבות כ"מיטות אופיום".

באפריקה נוהגים לשבת נמוך או על הרצפה עד היום, ואפשר למצוא משענות גב לשיפור החוויה. כסאות ודרגשים סימלו בעבר מנהיגות או מלוכה וחלק מהדגמים שילבו כסף, שנהב וחומרים יקרי ערך אחרים. בזאיר נהגו לשאת את המנהיגים לכל מקום כדי שרגליהם לא ייגעו ברצפה, מפאת קדושתם, ובמקרה שלא היה כסא – ישב המנהיג על גבו של אחד הנתינים. בניגוד לכלל העם, המנהיגים האפריקאים לא ישנו או נשענו על הרצפה, אלא על מיטות מפוארות. בקמרון המיטה היתה עשויה יחידה אחת של עץ קשיח, אשר סימל את הקשר הרוחני שבין אנשים, קשר שרק משפחת המלוכה יכולה הייתה להשתמש בו. האמונה גרסה כי בזמני משבר או כשניצב המלך מול קונפליקט סבוך, הוא שוכב על המיטה ואבותיו באים אליו בזמן השינה ועוזרים לו במציאת פתרון לבעיה.

במדינות ערב מוכר השזלונג כ-Diwan, מילה שמשמעותה הראשונית היא מפגש חברתי הכולל שיחה, אכילה ושתייה. המילה דיוואן היום פירושה גם אסופת שירים מן התפילה, וגם מעין קבינט של קצינים רמי דרג. היא אף חלחלה לצרפתית, והפכה ל-divan – ספה. עד היום יש מקומות מסוימים בעולם הערבי המשתמשים בדיוואן לצורך פגישות. הדיוואן המסורתי כלל ערימת כריות ושטיחים מפוארים, חלקם נראו כאוהלים של ממש והעשירים במיוחד בנו את הדיוואן שלהם בתוך נישות מיוחדות. הסולטאן נהג להשתרע על הדיוואן שלו בזמן שנשותיו שעשעו אותו בפינוקים וריקודים.

בימי הביניים בארצות נורדיות, כשאנשים ישנו במחנות, השתמשו במיטות יום שהיו קלות להעברה בתוספת בדים עבים להתכסות בהם. אצל אנשי המלוכה, שנהגו לקבל אורחים בחדר השינה שלהם, עוטר הרהיט בריפוד מפואר מבדים רקומים וכבדים, שהעניק לו נוכחות דרמטית.



שזלונג. עיצוב לה קורבוזייה, טולמנ'ס

שזלונג. עיצוב לה קורבוזייה, טולמנ'ס

אם כן, בכל העולם נעשה שימוש במיטת יום, אבל הצרפתים הם שהעניקו לה את השם המלווה אותה גם כיום. במקומות מסוימים ידוע השזלונג גם כ-Récamier, על שם ציורו המפורסם של ז'אק-לואי דויד, "Madame Récamier", בו מופיעה ז'ולייט רקאמייה – אשת חברה נערצת בצרפת של תחילת המאה ה-19 – כשהיא שרועה על שזלונג אלגנטי.

הצרפתים יצרו שזלונג בדגמים רבים ומגוונים. הראשונים שבהם, במאה ה-18, כללו כסא בעיצוב שדומה לגונדולה וזכה לשם "דוכסית שבורה", שנראה כשני כסאות שביניהם מחבר כעין דרגש או ככורסה אליה מחובר הדום מאורך. הרקאמייה מציורו של ז'אק לואי דויד זכה גם לכינוי Lit bateau – מיטת אונייה, על שום עיצובו המעוגל, וחלק מהמיטות כללו גם חופה מפוארת מעל למרכז המושב. גם נפוליאון ישן על מיטות יום שכאלה. בראש מיטתו נבנה עמוד שאליו חוברה חופה, אך מה שזכה בסופו של דבר לכינוי "מיטת נפוליאון" היא מיטת השדה של נפוליאון, ששימשה אותו בתקופות מלחמה והייתה עשויה מעור וברזל במראה כמעט סגפני. גם ז'וזפין, אשתו של נפוליאון, זכתה לשזלונג מפואר שהוצב בחדר השינה הפרטי שלה ושילב חופה ענקית. היא נהגה לקבל בו את אורחיה ולערוך בו טקסים. מאז, הפך השזלונג לאלמנט חובה בכל Boudoir בעולם.

כיום, כל מעצב רהיטים בעל שם רוצה שזלונג בתיק העבודות שלו. המאפיין העיקרי של הדגמים שעוצבו מאז המהפכה התעשייתית, הוא היעדר השימוש בבדים עם הדפסים והניסיון לעבוד בצורה מינימליסטית, ועם מעט חומרים ככל האפשר. מעבר לכך, ההבדלים עצומים והמגוון ענק, וניתן למצוא שזלונג שיתאים לכל סגנון מודרני אפשרי. השזלונג בעל הקווים הגיאומטריים של לה קורבוזייה, פייר ז'אנרה ושרלוט פריאנד, יוצר ב-1928 בהשראת העידן הממוכן וזכה לשם Chaise Longue Basculante. לעיצוב במראה קליל וחופשי יתאים שזלונג בצורת ערסל, כזה שעיצב הנרי גלס בשנות ה-50 או הנס וגנר ב-1967.

"טובו", שעיצב ג'ו קולומבו ב-1969, מציע רעיון של עיצוב עצמי על-ידי המשתמש המחבר צינורות במידות שונות לפי ראות עיניו, ומתאים לבית בעיצוב כיפי וזורם. La Chaise של בני הזוג איימס, מ-1948, מעוצב במראה אמנותי וסקסי, ואיילה צרפתי הישראלית יצרה ב-2001 שזלונג בשם "סאטלה", המתפקד כערסל בצורת עלה שנראה מושלם למרפסת גדולה ומפנקת. השזלונג של פרנק גרי, שזכה לכותרת "בועות" (1979), עושה שימוש בחומר זול וזמין – קרטון, ליצירת רהיט שנראה נוח ומפנק, אך אינו מתאים לבית הישראלי, בו נהוג לשטוף את הרצפות. Loop – שזלונג מתנדנד של רון ארד (1992) – עשוי חתיכה אחת של מתכת, בעיצוב מודרני, מינימליסטי והרפתקני – ההיפך המוחלט מהשזלונגים הדקדנטיים ועתירי הבד של המאות ה-18 וה-19.

כיום נמכרים שזלונגים במקומות רבים, במגוון עיצובים שמתאימים לסלון ולחדר השינה. כשהשזלונג משתלב בסלון, מומלץ שלא לרפד אותו בבד זהה לזה של מערכת הישיבה אלא בבד שיתאים לצורתו המיוחדת. "לשזלונג הייתי מתאימה בד יוקרתי דוגמת קטיפה, משי או עור", אומרת דליה טופל, מנהלת אולמות התצוגה בבית רנבי, "לחומרים אלה יש ברק שמקפיץ את השזלונג לדרגה העיצובית הגבוהה לו הוא ראוי. ניתן לבחור בבד עם הדפס שנחשב יוקרתי, כמו פייזלי למשל, או בבד עם טקסטורה מעניינת כמו ז'קרד קטיפה".

"שזלונג שמשלב שתי יחידות נפרדות הוא אידיאלי לבית המודרני כי ניתן לשנות את מיקום היחידות בסלון לפי הרצון והאופנה", אומר רון גוטווירט, מגלריית הרהיטים גוט ארט בפלורנטין. "כדאי שחלק ה'רביצה' מול הטלוויזיה יהיה רחב ככל שאפשר, ברוחב מטר לפחות, לנוחות מקסימלית". ליצירת עניין ודרמטיות ניתן להעמיד שזלונג באחת הפינות בחדר. במקרה זה לא מומלץ להצמיד אותו לקיר ולהרחיק אותו גם מרהיטים אחרים. לעיצוב מיוחד ומעניין אפשר לשלב שזלונג בתוך נישה, ואפשר גם להשתמש בו כאלטרנטיבה מפנקת לכורסת הטלוויזיה המסורתית.

בחדר שינה מרווח השזלונג יכול לשמש כפינת קריאה או למנוחה קלה, ואפשר גם לקחת אותו לכיוון הסקסי עם בדי קטיפה, עור או סאטן בגווני אדום, בורדו, שחור או סגול. "למראה רגוע יותר אפשר לרפד את השזלונג בבד מרגיע ונעים, בגוון טבעי המשתלב עם הריהוט מבלי ליצור מראה 'כבד'", מציעה טופל.

להשתרעות מפנקת מחוץ לבית, בגינה או במרפסת, ניתן לשלב שזלונג שיזוף ומרגוע מסדרת ריהוט הגן היוקרתית מבית ,Formaהעשוי מחומרים העמידים בפני מים ושמש. למעשה, עם שלל העיצובים השונים והמגוונים הקיימים, אין סיבה שלא לשלב שזלונג מפנק בכל פינה שרק רוצים.

 

מתוך: מגזין DO

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה