ארבע חתונות: ברור למה ישראל הולכת להתמכר לריאליטי הזה

במקום כמו ישראל, בו הקיום מרגיש רנדומלי כאילו הוא כל הזמן על שאפל, כמעט שכחנו שרק יממה חלפה מאז שפעילות מחאה אמיצות הטיחו את המציאות בפנים הזחוחות של "האח הגדול".

נכון, זה לא פאן שכמה זילניאליות עם פוני מזכירות לעיני קבל עם ופריים טיים ש-50 ישראלים עדיין לא יכולים ליהנות מהפריבילגיה לריב על סיגריות ונקניקיות. אבל זה גם לא "פאן" להיות חטוף בעזה כבר כמעט שנתיים, ועל הדרך להפוך לאויב העם שנתקע בגלגלי הניצחון המוחלט. וכן, זה משמעותית פחות מבדר מהתמוטטות העצבים של שלקה. אבל לא הצרחות שלה ולא סיכת סרט צהובה יכולים לרעום יותר מהשתיקה. אבל, יאללה חלאס לבאס, בואו נעשה פרצוף עצוב ונתקדם למודח הבא?

>> כוכבת "חתונמי" חושפת את שקר האינסטגרם: "חמודות, לא להאמין לסושיאל"

בינתיים, בערוץ כאן 11 החליטו להשיק את הגרסה הרומנטית של תוכנית המציאות "בואו לאכול איתי". הפורמט דומה למקור הקולינרי והוא מבדר לא פחות. במקום ארוחת ערב של חמישה זרים בפריפריה, ארבע כלות מחורפנות עולות על שמלת כלה כדי להתחרות זו בזו על תואר "חתונת השנה" (ספוילר: אף חתונה. אף פעם). בכל פרק, יתארחו שלוש כלות באירוע של רעותן, יפזזו בגני אירועים גנריים, יתבאסו שלא היה מספיק עומר אדם, ינגבו חומוס, ילעסו פרגיות ויגידו שהשמלה באמת יפה אבל לא הטעם שלהן.

כנגד ארבע כלות נכלה את ימינו במהלך השבוע: השופוני, ההיפית, זו ששומרת נגיעה וזו ששואלת אותה במרומז אם היא לא פוחדת שיהיה לו זין קטן. כולן חלמו על הרגע הזה כל החיים, כאילו שמדובר במסיבת סיום ולא, נניח, מסיבת חתימה על חוזה זוגי היפר-מחייב שאת אמורה לכבד לשארית חייך. כלומר, אם מעולם לא טרחת לעשות גוגל על המילה "סטטיסטיקה".

>> כוכבת "משחקי השף": "תפסיקו לגעת בבן שלי, הוא גם בנאדם"

על אף הגיוון המתבקש והכיפי, "ארבע חתונות" בעיקר מוכיחה שלא משנה אם את אחת שנכנסת לחופה עם מגפי בלנסטון, זיקוקים או צלחות מיוון המיועדות לשבירה (בקטע כיפי) – כולן רוצות אותו דבר. כלומר, דג שיסכים לשחות בסיר החריימה שלהן עד המוות. ואז לתפור ביחד את כל מי שהן אוהבות עם צ׳ק מתנה שאף אחד מעולם לא רצה להעניק.

בסוף כל פרק, יתבקשו האורחות לדרג את האירועים ובהתאמה – הכלה שזכתה בציון הגבוה ביותר תזכה גם במימון מלא לאירוע. כמו כן, בהתאם לעולם שבו שי אביבי כבר לא חלק מקהילת המונוגמיה, על הקריינות הופקדה השחקנית שירה נאור – ששוב מוכיחה שיש אנשים שהעבודות שלהם כיפיות. כלומר, שלה. לא שלכן. נכון, אין לה את האמפתיה המתבקשת והאופיינית לאביבי, אבל באירוע שכל המהות שלו מתכנסת לתוך הסופרטליב "פוראח", זה מהנה ואף מתבקש. מה שבטוח, בישראל פעמוני החתונה מצלצלים במרץ ואולי גם בעיקר כשהתותחים רועמים.

>> שירה נאור משתפת: "הטיפ הכי טוב שקיבלתי? תמיד לקחת לטיסה עוד זוג תחתונים"

בדומה לפורמט המקורי, גם הפעם מאחורי הנצנצים מסתתרת אמת ידועה: ישראלים אוהבים בשר, שופוני, להתגזען ולבקר את האחר (בקטע טוב, כן?). וכן, זה כולל גם אותנו, שצופות בכל זה מהבית וחושבות שאנחנו יותר טובות מהן. כאילו מעולם לא רקדנו עם קשת בולבול על הראש בווילה מעופשת בגדרה תחת הרעיון המופרך שנקרא: "מסיבת רווקות" (כלומר, תשלמי לי 400 שקל ותקבלי חתיכת קיש).

חשוב לזכור שבשונה מעסקי האירועים, השואוביז העברי נקלע ללופ בלתי אפשרי. לוחות השידורים מתמלאים בעוד ועוד תכנים מסוגת דרמת פשע-רצח לא מעניינת (בבקשה די), מותחים את רצועות שידור החדשות לאינסוף, ומתלבטים מתי הרגע המתאים לעצור לאתנחתא קומית קלה מבלי שזה יצא חסר טאקט (ערוץ 13, אנחנו לא מדברות עליך). גם כשהגבול הדק בין ציניות לאסקפיזם נחצה בפראות מדי ערב, אפשר לומר ש"ארבע חתונות" מצליחה להעניק מנה הגונה של שעשוע על מצע קבבונים.