אצל מי אתם בחגים?
לקראת ראש השנה והחגים בדקנו האם הם מאחדים או מפרידים בינינו
איך חוגגים אצלכם את החגים? האם אתם הולכים בכל פעם לצד אחר של המשפחה? ומי מבשל? ומה מרוויח מי שמבשל ולא מוכן לקבל במטבח עזרה? לקראת החגים המתרגשים עלינו, בואו נבדוק מהי הפוליטיקה המשפחתית שמאחורי שולחן החג. סקירה קצרה של קדחת החגים, החל מהתכנונים שלפני, ועד הספונג'ה שאחרי.
איך מחליטים לאן ללכת?
כשיש לכם ילדים קטנים, נדמה כי כולם רוצים שתבואו אליהם בחג. מהם החגים אם לא מדליות לחזה הנפוח של אימהות המשפחה, לאמור: "אצלי כולם מתארחים זה החג החמישים ברציפות?" הבעיה כמובן צצה כשיש שתי משפחות מוצא לפחות, ובמשפחות עם גירושין – שלושה או ארבעה סבים נחושים, שכולם רוצים את הנכדים אצלם בחג.
יעל אשכול, מנחת קבוצות הורים במכון אדלר, אומרת שיש משפחות שמדברות על הנושא, ויש גם משפחות שנוהגות לפי חוקים לא מדוברים. אשכול: "חוק לא מדובר יכול להיות, למשל, שהולכים שנה לצד אחד, ושנה לצד אחר. זה טבעי ונורמלי ועדיף שיהיה כך, אחרת צצות בעיות אחרות. טוב שיש את החוק הזה, כי גם אם אתה לא מסתדר, נגיד, עם אמא שלי, ככה זה ואין ברירה, ולשם הולכים. תמיד אנשים בודקים: רגע, איפה היינו בראש השנה האחרון? אם היינו בפסח אצל ההורים שלך, אז בטח בראש השנה היינו אצל ההורים שלי… אני חושבת שאפשר אפילו לנהל איזה רישום, למשל בלוח השנה, לגבי איפה היינו ומתי".
אבל יש משפחות בהן מחליטים לאן הולכים בחג לפי השילוש המאוד לא קדוש הבא: איפה היינו בחג הקודם, איפה היינו באותו החג, לפני שנה, ומי ייעלב הכי קשה אם לא נבוא. את שני הסעיפים הראשונים לא צריך להסביר, זאת משוואה פשוטה עם שני נעלמים, היישר מהבגרות במתמטיקה. הסעיף השלישי, צר לומר, לקוח ממדעי הפסיכולוגיה, והוא מאוד פשוט: אנו הכי מפחדים ממי שנעלב הכי הרבה.
מה קורה כשפועלים מתוך החשש לפגוע?
דאנה תבור, פסיכותרפיסטית מערכתית, מטפלת זוגית ומשפחתית, מרצה ומנחת סדנאות בת.ל.ם, סבורה שאסור לפעול מתוך הפחד לפגוע. "אם פועלים מתוך החשש לפגוע, אנו פוגעים הכי הרבה, כי אז אנחנו אחד בפה – אחד בלב. אם אנו פועלים כדי לרצות, אז ההתנהגות שלנו, הנוכחות שלנו ושפת הגוף שלנו אומרות את האמת. כדאי מאוד להקשיב ללב, לראות מה נכון, ולשלם את המחיר של האכזבה, שהוא קטן הרבה יותר ממחיר העשייה שלא רוצים לעשות". תבור מציעה בנוסף להפעיל חשיבה יצירתית, כי אם יש שתי אפשרויות, תמיד כדאי לחפש את האפשרות השלישית, שפותרת באופן יצירתי את הבעיה.
ומה קורה כשמישהו לא סובל מישהו אחר? איך עוברים אז את החג?
תבור מאמינה שהפוסל במומו פוסל. "אם מישהו לא סובל מישהו, הוא צריך לעשות עבודה עצמית ולבדוק עם עצמו מה בדיוק הוא לא סובל. אולי הוא לא סובל תכונה שגם לו יש? אולי אותו אדם בלתי נסבל משמש לו מראה? משפחה היא דבר מבורך, כי ממשפחה, בניגוד לאנשים אחרים, אי אפשר לברוח. אז חייבים לעשות עבודה עצמית ולבדוק מה בדיוק מפריע, וזו גם הזדמנות מצוינת לתרגל חמלה – לנסות ולראות את האדם ואת הקושי שלו, במקום פשוט לא לסבול אותו".
אשכול מאמינה שחייבים לדבר על המתח ביחסים. "השאלה אם נעבור את החג בשלום תלויה במשפחה. אם יודעים לדבר על זה, אז המתח שקיים יקטן. אבל אם לא מדברים על זה, אם כל אחד נשאר עם המשקעים שלו, המתח לא רק שלא קטן, הוא הולך וגדל. כדאי מאוד לדבר, ולא רק כדי לפרוק את המתח, אלא גם כדי לתאם ציפיות. תיאום ציפיות הוא מאוד חשוב, וזה המקום לומר: נכון, את לא סובלת את… אבל זו המשפחה שלנו, וזה מה שיש, ועם זה ננצח, ובואי נראה איך אנחנו עוברים את החג הכי טוב שיש".
על אורחים ומארחים
לפעמים נראה כאילו גם המארחים וגם האורחים היו שמחים להתחלף. המארחים תמיד עייפים נורא, והולכים בתחושה שאף אחד לא יודע כמה הם עובדים קשה. האורחים שוברים את הראש מה להביא למארחת, ואיך לעזור, ואיך להיות מעורב. אז מה עדיף: לארח, או להתארח?
תבור מאמינה שכל מצב הוא בגדר התנסות, "וכל התנסות היא כדי לתרגל, להתאמן ולהתפתח. מי שמתארח מתרגל קבלה, פרגון והתמסרות, ומי שמארח מתרגל נתינה ללא התחשבנות, ללא שליטה".
"אני חייבת לומר שיש עדות שאצלן מעדיפים לארח ולהתלונן", אומרת אשכול בחיוך. "להתלונן, כי תלונה זה סוג של כוח. גם לא אוהבים עזרה במטבח, כי אז יש את הכוח הנסתר, ולפעמים גם הכוח הגלוי, להעביר את המסר שאני עבדתי קשה, אני סבלתי מאוד, אז יש לי את הזכות לקבוע איפה יושבים, מה אוכלים ומה עושים. כשכמה משפחות עושות את החג יחד, במיוחד אם מדובר במשפחות מעדות שונות, אז יש את ההרגלים של המארחים ויש את ההרגלים של המתארחים, שלא תמיד מסתדרים עם המארחים".
אז מי קובע?
"המארחים, וזוהי בדיוק עמדת הכוח שלהם. יש באירוח איזה סוג של כוח, של – אני קובע".
תבור מוסיפה: "צריך לדעת מה יותר חשוב. האחיזה בדעות שלנו יכולה להיות מזבח שעליו אנו מקריבים את מערכות היחסים שלנו. אורח צריך לשאול את עצמו אם הוא מוכן לעבור את הגשר לעולם אחר, זר ומרתק, מבלי לנסות ולכפות על העולם הזה את המנהגים שלו. אם מישהו נוסע לסין, כדאי לו להתמסר לחוויה, להכיר את התרבות הסינית ולא לנסות ולכפות עליה את התרבות שהביא מהבית. במילים אחרות – ברומא, נהג כרומאי. כי מה בעצם חשוב? ההרמוניה המשפחתית".
אז האם בעצם עדיף לארח? כל מי שאירח יודע כמה עבודה מסתתרת מאחורי ערב החג: קניות עצומות, תורים של שעות במרכולים, השגת כיסאות וירטואוזית מכל מקום אפשרי, שעות במטבח, שלא לדבר על המתח הכרוך בהעמדת הצאצאים, הבית ובן/ בת הזוג כשהם רחוצים, קורנים וחייכנים לקראת הערב הגדול…
"ברור שלא תמיד מתאים לארח", מסייגת אשכול. "יש גם מי שמעדיף להתארח, כי אין לו כוח לבלגאן ולכלים ולסידורים של היום שלפני ושל היום שאחרי. לא כל אחד אוהב את הרעש והבלגאן של האירוח, זה מאוד אישי".
האם נכון שאירוח משפיע גם על היחסים בתוך הבית?
"נכון מאוד. אני מאמינה שאם היחסים בתוך המשפחה פחות טובים, אז עדיף לא לארח, כי זה מאוד קשה לבצע מטלה חברתית שכזו כשאין בבית תמיכה ושיתוף פעולה של בן/ בת הזוג. האירוח עלול להוציא החוצה קונפליקטים, ואז באמת עדיף להיות בצד השני, זה שבא להתארח ולאחר כמה שעות יכול לחזור הביתה ולהירגע".
תבור: "האירוח מעלה דפוסים שקיימים ממילא, ואולי זו שוב, הזדמנות להתפתחות. אנו צריכים לבדוק מה אנחנו רוצים, וכמה חשוב לנו מה חושבים עלינו. לעמוד במשימה משותפת, כמו אירוח, זו מטרה חשובה שצריך לפתח אותה, יחד עם הילדים, וחבל שיהיה מצב בו אנו לא רואים את הילדים ממטר בגלל הלחץ והבישולים והניקיונות. המטרה היא משפחתיות, וצריך לזכור זאת במקום להיות על הטייס האוטומטי".
הבישולים
להכין תפריט ולבשל אותו זה לא כזה סיפור גדול. העניין מתחיל להסתבך כשאתם מחליטים להקל על עצמכם ולבקש מהאורחים להביא משהו. מי שמבקש מהמשפחה שלו להביא משהו, לא יודע לאיזו תסבוכת הוא נכנס. קודם כל, מרננים עליו שהוא עצלן ולא עושה כלום. חוץ מזה, זאת כניסה אל תוך מאבקי אגו איומים, שבהם את נדרשת להכריע בין העוף של אמא שלך לעוף של אחותך, לבחור את הסלט חביב הקהל ולרמוז בעדינות לחלק הצעיר והאגוצנטרי של המשפחה שלא יזיק אם גם הוא יתרום משהו. אשכול חושבת אף היא שמילת המפתח היא אגו. "מי שהוא נטול אגו, אין לו בעיה לחלוק את הבישול, והוא באמת רוצה שהארוחה תהיה כיפית ומשפחתית. מי שמעדיף את השליטה ירצה להכין את הכל בעצמו, ולקבל בעצמו את כל המחמאות".
מאכלים שונים מייצגים מנהגים שונים. איך בוחרים אילו מנהגים לכלול בארוחה?
תבור: "אנשים לפעמים מזדהים עם היצירות שלהם, והבישול הוא בהחלט יצירה. אנשים יכולים להביא אמירה אישית דרך הבישול. למשל, בישול מסורתי מעיד על אדם שהשורשים חשובים לו, ובישול גורמה יכול להעיד על סגנון מסוים. כשהיחסים במשפחה טובים והרמוניים, הבישול יהיה הרמוני ועל שולחן החג יהיו מאכלים שונים ודבר לא יתנגש".
זה נהיה מסובך יותר כשבמשפחה יש כמה עדות…
"נכון. אם יש במשפחה מאבקי כוחות, הם יכולים להתבטא על השולחן, ואז אין הרמוניה ויש מאבק מה יאכלו, מה טוב, מה לא טוב ולא מעניין, וזה יכול גם להתבטא כמאבק בין מאכלים מעדות שונות. אבל מאבק כוחות יכול להיות גם בין-דורי. למשל, אם שמבשלת באופן מסורתי, ובת שמתעקשת להביא תבשילים מודרניים".
בחלק השני של הכתבה: איך צולחים בשלום את ארוחת החג ואיך מונעים היעלבויות למיניהן, וגם: כך תוכלו לארח ואפילו ליהנות מכך»
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה