אצל מי אתם בחגים? – חלק ב'
הארוחה: הדרמה הגדולה
ארוחת החג הממוצעת מורכבת מהרבה דרמות קטנות, שכולן ביחד יכולות להיות ארוחה משפחתית נחמדה מאוד, או פיצוץ איום ונורא. לאילו דרמות הכוונה? שוב, שילוש לא קדוש: יש מי שנעלב בשם המסורת, יש מי שנעלב בשם האוכל, וישנם הילדים, שהם דרמה בלתי פוסקת בפני עצמה.
"כשאתה בא להתארח, גם סתם כך, בלי קשר לחג, לכל בית יש את הכללים שלו, על אחת כמה וכמה – בחג", אומרת אשכול. "אז ישנן המשפחות שעושות את החג כהלכתו, ישנן משפחות ש'מחפפות' כדי להגיע מהר לאוכל… אם הרצון משותף, אז הכל בסדר ואין קונפליקט. הבעיה מתחילה כשיש מישהו, אפילו אחד, שזה לא מתאים לו. חשוב להתחשב, בעיקר אם מדובר במארח. ההמלצה שלי היא ללכת לפי הכללים של המארח, וזה גם משהו שלפעמים המארח אומר באופן גלוי: בבית שלי תעשה מה שאני רוצה, בבית שלך תעשה מה שאתה רוצה".
ומה אם זה מעליב את האורחים?
"צריך לעשות תיאום ציפיות מראש. תיאום ציפיות לפני החג הוא ממש אבן דרך. המתארחים צריכים לעשות את התיאום לפני שהם מגיעים למארחים, והכי טוב גם לעשות תיאום ציפיות אל מול המארחים, ואז הכל על השולחן, הכל ידוע וצפוי ואין היעלבויות, במידת האפשר".
הדרמה המתישה מכולם, היא כאמור הדרמה הרגילה של הילדים, שנורא חשוב להם לשבת כאן ולא שם, הם בשום אופן לא מוכנים לטעום משום דבר שהוכן, ושואלים איפה השניצל, או סתם שופכים על עצמם ועל סביבתם חצי בקבוק יין תירוש. מילא אם מדובר במשפחה הקרובה, אבל לאיפה נישא את הבושה כשמדובר באנשים רחוקים יותר, שלא מבינים את המהומה הכללית?
אשכול: "בדרך-כלל לנכדים מותר הכל או כמעט הכל בבית של סבא וסבתא, כי לסבים חשוב שלנכדים יהיה אצלם כיף. אם החג הוא אצל הסבים, צריך להכין את הילדים לכך שהפעם מדובר בסיטואציה שונה; שיש חג, ישנם אורחים, וההתנהגות צריכה להיות שונה".
כלומר, לעשות גם מול הילדים תיאום ציפיות.
"בדיוק. לומר לילדים שנהיה בארוחה חגיגית, שיהיו בה גם הדודה והדוד, ושהם לא כל-כך אוהבים רעש, ובואו נחשוב איך נהיה יותר בשקט, הפעם".
"מצד שני," מזכירה לנו אשכול, "הילדים הם גם כל הקסם. אם אנחנו רוצים רק שהם יגמרו מהר לאכול וילכו לראות טלוויזיה, אז אנחנו מפספסים פה את היחד, את הקִרבה, את המשפחתיות והאהבה. אין שום דבר נורא בלהיות ילדים, על כל המשתמע מכך, גם ליד שולחן החג. ואם צריך להיות יותר מנומסים, אז להתכונן לכך מראש. גם ילדים, כשמכינים אותם מראש, יודעים להתנהג אחרת".
סוף המסיבה
אתם יושבים, עדיין, מסביב לשולחן. אכלתם חמש-עשרה עוגות, ועדיין מפצירים בכם לטעום גם את העוגה של הסבתא אחרת היא נורא תיעלב. אתם מתחילים לחשוב על הדרך הביתה או על הספונג'ה שחייבים לעשות בסוף הערב. הילדים מסתובבים מסביב לשולחן, מדי פעם באים לטעום עוגה או להפוך כוס קפה.
לכאורה מדובר באידיליה. למעשה, זוהי שעת המבחן האמיתית של הערב. אם השכלתם לארח בנועם, לנווט את ספינתכם מסביב לכל משברי המי יבשל- מי ינקה- מי ירגיע את הדוד, תראו ברכה בעמלכם, כי האורחים לא הולכים. נעים להם אצלכם, הם יושבים בנחת ומתפעלים בקול מהילדים שלכם, שלא נראים בכלל נקיים וחגיגיים כמו שנראו בתחילת הערב. אתם מציינים לעצמכם בסיפוק שהיה ערב די מוצלח, ותיק תק כולם הולכים ותוכלו לנקות, להתרחץ וללכת לישון, כדי לקום מחר רעננים ולקטוף את קופון התהילה קצרת הימים שלכם.
אין ספק שישנם חגים שמאחדים אותנו כמשפחה, שגורמים לנו לחוש את כל האהבה והנועם שבתא המשפחתי, ומנגד, כאילו להכעיס, ישנם חגים שגורמים לנו להתגעגע ליום יום, שמעיקים עלינו בכובד המשפחתיות שבהם.
למה אנחנו, בעצם, כל-כך משפחתיים, כל-כך מסתובבים סביב החגים?
תבור סבורה שאנו זקוקים לביטחון שבחגים. "אנו חוששים לשאת את משא החיים לבד. זוהי תחושה מפחידה. כל דבר שמשמעותו היא שייכות – כמו משפחה, קהילה, דת, מסורת – נותן לנו תחושה של ביטחון, קרקע בטוחה ותמיכה. והחגים הם רק דוגמא אחת לצורך הזה".
האם החגים מאחדים אותנו או מפרידים בינינו?
"החגים הם סוג של טקס בו עוצרים את השגרה, עוצרים את המרוץ ואת המשא של היום יום, ומקדשים את היחד. החגים הם הרי תזכורת שאנחנו לא לבד, שאנחנו שייכים לתרבות, למסורת, למשפחה. לילדים זו חוויה מאושרת ומרגשת במיוחד, חוויה של שייכות ושל חיבור,
אבל לכולנו זו תזכורת לכך שישנו משהו נוסף מעבר לחיים היום יומיים. משהו שנותן השראה, קדושה אפילו, מעבר לרגיל. מכאן שהחגים, במהותם, הם משהו מאוד מאחד ומאוד חשוב רגשית. מן הצד השני, החגים יכולים להדגיש עניינים בלתי פתורים. אם יש קונפליקטים, הם צפים ועולים דווקא בחגים. כך שלפעמים, מה שאמור להיות מאחד, יכול להיות מאוד קשה ומתיש נפשית".
אשכול: "אם היחסים בבית טובים, החגים, מן הסתם, יאחדו אותנו. אם היחסים בינינו פחות טובים, החגים עלולים לחדד את המתחים הקיימים ולהעצים את המצב הקיים. אם חושבים על זה, הרי שהחגים יכולים לשמש כמעין זכוכית מגדלת למצב שלנו ביום יום".
מארחים ונהנים
אם אתם מארחים בחג, ורוצים לתכנן חג רגוע ומהנה, כדאי שתקחו כמה טיפים מאילת שלום, מאמנת לכישורי חיים:
- עשו רשימה של כל האנשים שמגיעים, כולל הילדים.
- ליד כל אדם כתבו את גילו ולאיזה צד במשפחה הוא שייך, מה הוא אוהב ומה פחות (אין הכוונה לביקורת, אלא להכיר את נקודות העוצמה ואת נקודות החולשה). פעולה זו תעזור לנו מאוחר כשנתכנן את סדר הישיבה ואת מהלך האירוח (דודה לאה לא אוהבת דגים, אז בעריכת השולחן צלחת הדגים תהיה בקצה השני).
- יש לחשוב מראש כיצד למקד את נושאי השיחה בערב. האם אנחנו הולכים לבנות את עיקר העניין על יחסים? אוכל? שמחה? דת? כל משפחה בוחרת לפי הערכים שלה, אבל הכי חשוב – לא פוליטיקה, לא אקטואליה וכדו'.
- בהכנת התפריט, חשוב לזכור האם קיימים בין המסובים צמחונים/טבעונים? יש להיערך כמובן עם חלופות. בדרך זו תוכלו אולי לרצות את הרוב, אם לא את כולם. כשיש ילדים, זהירות עם תפריט מורכב מדי על טהרת הגורמה.
- ארגון ועיצוב השולחן יתרום רבות לשקט ולשלווה של המוסבים אליו. אל תיצרו עומס של כלים ופריטי נוי על השולחן. מראה עמוס, "חנוק" וסגור יוצר בהתאמה חוסר בהירות ואווריריות בשדה הראייה.
- מי מושיבים ליד מי? האם כדאי לקבוע מראש מי יושב ליד מי ולהפתיע את הנוכחים (מצוין לקרב בין רחוקים ומרוחקים), או אולי לתת להם להתיישב באופן עצמאי?. יש אפשרות ליצור מוקדי עניין. לדוגמא : ליצור שולחן לילדים עם הפעלות מיוחדות, עיצוב מיוחד וכדו'.
- אוכל: לגיטימי ונכון לרתום את המתארחות בהכנת התפריט. זה בהחלט מחמיא לבקש לאפות את עוגת הדבש שאין לה מתחרים, או את ה"גפילטעפיש" שכולם אוהבים. זו עשייה רותמת!
- שימו לב! אם האורחים אינם עסוקים בליהנות, מהאווירה ממטעמי החג, מהחברותא, הם ימצאו עניין בלבדוק, לבקר ובעיקר בלחפש מה לא בסדר.
אז מי אמר שקל לארח….
חג שמח!
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה