אפשר להזמין חבר? – חלק ב'
מתי להתחיל לתת לילד להזמין חברים הביתה ולהתארח אצלם?
בוחרים חברים
כיצד עלינו לנהוג כאשר הילד שמתארח בביתנו לא מתנהג יפה או לא שומר על הגבולות הנהוגים במשפחה? ומה עושים כאשר החבר של הילד פשוט לא מוצא חן בעינינו? "כאשר ילד מתארח בביתנו אפשר להבהיר לו את הכללים שלנו ולומר למשל 'אצלנו לא מציקים לאחים קטנים'", מסבירה ד"ר סגל. "אם ילד לא מסתגל בשום אופן לגבולות הנהוגים אצלנו אפשר להגביל את ביקוריו בביתנו אבל להמשיך לאפשר לילד שלנו לבקר אצלו. כאשר הילד עצמו לא מוצא חן בעינינו והחברות בין השניים לא לרוחנו זה בעייתי משום שמגיל יותר מאוחר, כמו גיל עשר, ככל שננסה יותר להגביל את החברות כך ילך ויתגבר מה שנהוג לכנות 'אפקט רומיאו ויוליה', כלומר החברות תלך ותתהדק למרות שאנו מתנגדים לה".
במקרה כזה מציע ד"ר אדם לשוחח עם ילדנו על הנושא. "מטרת השיחה אינה רק להשמיע את דעתנו אלא גם ובעיקר להקשיב לו. ייתכן שבעקבות השיחה נשנה את דעתנו. אולי דרך דו השיח נלמד דברים שלא ידענו על החברות ואף נלמד לחבב את החבר. אם אנחנו משוכנעים גם אחרי השיחה שהקשר הזה אינו מתאים או אפילו הרסני, עלינו כהורים להביע באופן ברור ואסרטיבי את התנגדותנו ואת הצעדים המעשיים שננקוט בהמשך. למרות שייתכן שהילד לא יסכים איתנו קולנו צריך להדהד בראשו. אם בנינו קשר ותקשורת טובה עם ילדנו יש סיכוי גדול יותר שיתחשב בנו ובדעותינו".
"אם מדובר בחבר שיש לו השפעה שלילית על הילד שלנו והוא גורר את חבריו למעשי אלימות ועבריינות, חד משמעית יש להשתמש בסמכותנו ההורית ולהרחיק את החבר בעל ההשפעה הרעה תוך הצבת גבולות ודיאלוג עם הילד שלנו", מדגישה אוסרי בן-אור. "אם חבר של הילד מציק לאחים הקטנים בבית חשוב שנהיה נוכחים ואם יש צורך נתערב".
"מלבד במקרים חריגים וקיצוניים כאלה, חשוב להרפות מהשיפוטיות שלנו. לילד ש'משתלט' על הבן שלנו, לילדה שתמיד גוררת את הבת שלנו, לילד שהוא תלמיד גרוע והבן שלנו דווקא בחר בו כחבר הכי טוב – לכל אלה יש תפקידים משמעותיים בחיי הילדים שלנו. למעשה גם אנחנו בוחרים חברויות שעונות על צרכים מסוימים בחיינו. מה שחשוב הוא לא להתערב ולבחור לילדים שלנו את החברים. צריך רק לוודא שהילד שלנו נמצא בקשר הזה מתוך בחירה. ילדים ינציחו קשרים שההורים מנסים בכוח לשנות ולו כי מדובר במאבק על כוח. ככל שנקבל את הבחירות של הילדים שלנו, נסמוך עליהם ונשמור איתם על דיאלוג פתוח, כך נייצר קרקע גמישה יותר לתנועה ולשינוי. חשוב שניזהר מקודים חברתיים שהתקבעו אצלנו כסטריאוטיפים ונלמד את הילדים שלנו אודות פתיחות, גמישות ובחירה".
אבל אני אוהב להיות בבית!
אז מה עושים כשהילד לא רוצה להיפגש עם חברים? מיכל אוסרי בן-אור, מנחת קבוצות בכירה בתחום הריון, הורות ומשפחה ואחראית הדרכת מנחים ברשת "דיאדה", מייעצת.
לא לדאוג: הדבר החשוב ביותר זה לא להקרין על הילד את הדאגה והלחץ שלנו כהורים סביב העניין. יש ילדים שפשוט לא מרגישים צורך בחברים ומעדיפים להיות בבית. אם נעביר אליהם את התחושה שלנו שהם נוהגים לא נכון, נייצר אצלם למעשה קושי חדש והוא הקושי להכיל את הכעס והאכזבה של אבא ואמא.
לשוחח: חשוב לבדוק מה אומר לנו הילד באי רצונו לפגוש חברים; האם קרה משהו בגן או בבית הספר או שהילד סתם מבקש מנוחה, האם הוא במצוקה, סובל, כועס, מריר או שהוא עסוק בענייניו. כדי לברר זאת כדאי ראשית לשוחח עימו, להתבונן בו ולהרגיש אותו. אם נראה שיש צורך כדאי לשוחח גם עם הסגל החינוכי המלווה אותו – המורה או הגננת – ולאסוף מידע כדי לבדוק אם אירע משהו חריג שראוי להתייחסות במהלך שהותו בגן או בבית הספר.
אם נדמה כי יש לילד בעיה חברתית, למשל אם הוא מזמין אליו חברים אך הם לא רוצים להיפגש איתו, חשוב לעזור לו להתמודד עם זה. חשוב לשתף אחרים בבעיה; חברים טובים, הורים אחרים, גננת או מורה. לפעמים אנשי חינוך יכולים לעזור בבעיה חברתית דרך הניהול החברתי בגן או בכיתה. הסיבות לקשיים חברתיים יכולות להיות רבות ומגוונות ולכן חשוב להיעזר במי שניתן ולנסות לברר מניין נובע הקושי.
לא לשפוט: יש להימנע מהערות שיפוטיות כמו "אז למה אתה לא מזמין אליך יותר? או "אתה לא מתאמץ מספיק" ולהעניק לילד תמיכה ואפשרות לשתף אותנו ברגשותיו באמצעות משפטים כמו "אני רואה שאתה עצוב. רצית להיפגש עם דני היום אחר הצהריים והוא לא רצה. אני מרגישה שנעלבת".
לא להשליך: חשוב לא להשליך התנהגויות במהלך היום על הבעיה החברתית של הילד. למשל כאשר הוא מציק לאחיו בארוחת ערב אל תאמרו לו " אתה כזה מרגיז! לא פלא שאין לך חברים!". התייחסות כזו היא משפילה ופוגעת בביטחונו.
לא להתעלם: אל תנסו לפתור את המצב דרך התעלמות ממה שקרה. חשוב לא להגיד לילד דברים כמו "לא נורא, זה יעבור, הם פשוט עוד לא מכירים אותך ולא יודעים מה הם מפסידים" או "אני כבר אדבר עם האבא של הילד הזה". יחסים בין אנשים הם מורכבים, והמשימה ההורית היא לתמוך בילד ולעזור לו להתמודד עם הקושי אך לא לפתור לו את הבעיות. דרך התמיכה שהוא יקבל מאיתנו ההורים הוא ילמד שיש בו את הכוחות לפתור בעיות ולהתמודד בעתיד בהצלחה עם מצבים דומים. אפשר לשאול אותו למשל "מה קרה לדעתך? מה אתה חושב שצריך לעשות? איך הרגשת? איך הרגיש הילד השני?".
מה שחשוב הוא לא להתערב ולבחור לילדים שלנו את החברים. צריך רק לוודא שהילד שלנו נמצא בקשר הזה מתוך בחירה: כדאי לייצר מצבים שיעזרו לילד להרחיב את קשריו החברתיים. אם הוא מציע למשל לעשות מדורה לחברים, הציעו לעזור לו להפיק את זה. אם קשה לו להזמין חבר הביתה כי האח הקטן והמעצבן שלו בבית, כדאי לייצר מצב שהאח הקטן לא בסביבה. אם הוא מתבייש להתקשר לחבר ולהזמין אותו אפשר לעזור לו בכך. אפשר גם להציע לו להצטרף למסגרות חברתיות נוספות כמו חוגים או תנועת נוער כדי שיהיו לו מסגרות חברתיות חדשות שבהן יוכל לקבל הזדמנות נוספת ליצור קשרים חברתיים. חשוב למצוא מסגרת שבה הילד יחווה תחושת הצלחה.
להיעזר באנשי מקצוע: הדרכה פשוטה יכולה לעיתים לפתור סבל רב ולכן כשדבר מכל האמור לא עוזר כדאי להיעזר באיש מקצוע. לפעמים משהו שנראה כ"בעיה חברתית" הוא הרבה יותר מינורי וחשוב שאיש מקצוע ישקף זאת להורים. לעומת זאת, כשמדובר בבעיות חברתיות איש מקצוע יוכל לעזור בבירור הסיבות לכך ובהצעת דרכי ההתמודדות.
מתוך: מגזין הורים וילדים
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה