אפשר להוציא את הבטן

כשמדברים על משפחה מקובל לדבר על אבא, אמא, שני ילדים (וכלב). כתבתנו אספה תשע סיבות מדוע להיכנס להריון שני, ולהצדיק את מותג המשפחה הרווח.

1. כי ככה נהוג

המודל המקובל למשפחה, הביטו בפרסומות, הוא שני הורים ושני ילדים, וכלב. אם אנחנו בונים משפחה, הרי שצריך לפחות שני ילדים, לא? התהליך המקובל הוא לעבור מסטטוס של חברים, לסטטוס זוג נשוי, מזוג נשוי לזוג בהריון, מזוג בהריון לזוג עם ילד (שימו לב, עדיין לא משפחה!) ומזוג עם ילד – למשפחה. השטאנץ המערבי המקובל עובד גם עלינו, אין מה לעשות. דפדפו לפרסומת של מכונית, והביטו: זוג הורים רזים ומולבני שיניים, זוג ילדים בהיר וחייכני, כלב. משהו בשטאנץ עובד, רובנו מניחים שהמינימום למשפחה הוא שני ילדים. לגבי הכלב, זה כבר עניין של טעם.

2. למען המולדת

בישראל, לעומת העולם המערבי, ישנה כמות ילדים ממוצעת גבוהה, ולא בכדי. אנחנו כמעט לא מכירים את המודל של ילד אחד ושתי קריירות מצליחות. אנחנו אנשים חמים, ויש לנו היסטוריה לאומית קשה, וצריך לבנות משפחה, ומשפחה היא מינימום שני ילדים, או שלושה, או יותר. אמא שלי ואחותה, האחת דור שני לשואה השנייה דור ראשון, הביאו לעולם כל אחת ארבעה ילדים. לא מתאים לתדמית של העדה, אבל כנראה צורך דוחק. חברה שילדה לא מזמן את הילד הרביעי, מכירה את השכול מבית הוריה. ההנחה המשותפת היא שצריך שיהיו כמה ילדים, כי לא יודעים מה יהיה.

• למה אנחנו רוצים להביא ילד ראשון? ולמה גם ילד שלישי?

3. כי הילד צריך חבר

נדירות המשפחות שבהן אפשר באמת לומר בסיפוק שהילדים הם חברים. לרוב מדובר בשלבי התפתחות, מיריבים מושבעים לילדים שיכולים לבצע פעילויות יחד בלי להזדקק לאלימות מסוג שהוא יותר מחמש פעמים בשעה. צחוק בצד, בין הילדים שלנו יש מערכת יחסים סבוכה, חמה ואוהבת, אך לא תמיד הם חברים. בכל זאת, הנחת היסוד שלנו היא שילד צריך ילד נוסף לגדול לידו, שיהיה בבית עולם ילדים שאינו קשור אלינו, ההורים. אני מסכימה עם ההנחה הזאת. ילדים שגדלים עם מבוגרים בלבד אכן מתבגרים אחרת. וזה מוביל אותי לעניין הבא…

4. בית חי

ילדים הם שמחה, ובלגן, ורעש, וחלקים קטנים של צעצועים שדורכים עליהם בלילה. בית של ילדים שונה מבית ללא ילדים, או מבית עם ילד אחד. העיצוב שלו שונה, ההורים כבר מוותרים על היומרה להחזיק חדר אורחים כי הוא מזמן חדר משפחה, וגם כשיש אורחים הם שותים פטל בכוסות פלסטיק. אם בילד הראשון אנחנו מצליחים להחזיק עדיין את העולם הישן שלנו על כנו, הרי שהילד השני בא ומודיע לנו על העובדות שבשטח: סדר העדיפויות משתנה, אנחנו קודם כל הורים ורק אחר כך כל דבר אחר, ולמי שרוצה בסתר ליבו בית חי וחם ושוקק ומבולגן כמו שהוא זוכר בערגה מילדותו, זה השלב שבו הוא גם מקבל אותו מחדש. רק שהפעם הוא בתפקיד מי שמסדר בערב, דורך על קובייה של לגו ומקלל.

5. כי אני רוצה

עוד אחד. כן, כזה. עוד גוש מתיקות אחד. עוד ילד. אולי יש לי בן ואני רוצה בת, אולי יש לי בת ואני רוצה בן. לא משנה. אני רוצה להרגיש עוד פעם את האהבה העצומה הזאת לעוד יצור אנושי קטן. החיבור החזק לילד שלנו מעורר בנו רגשות מנוגדים. מצד אחד, אנחנו מבינים שמצאנו משהו טוב, שכדאי לחזור שוב על החוויה, להוליד עוד ילד שנאהב עד כלות. מצד שני, קיים החשש איך זה יהיה להסתדר עם שניים. בניגוד לטענה המקובלת, שאנו האמהות חוששות שלא נצליח לאהוב עוד ילד כמו שאנחנו אוהבות את הילד הראשון, עמוק בלב פנימה אנו יודעות שהאהבה נולדת מחדש עם כל תינוק. יכול מאוד להיות שהיא גדלה לה יחד עם התינוק, תשעה חודשים ברחם. גם אם לא רואים אותה באולטרה-סאונד, אנחנו מרגישות אותה היטב.

6. לגמור עם זה ודי!

לפעמים דווקא מי שסבלה בהריון הראשון, ממהרת לחזור על הריון נוסף כדי לגמור עם זה ודי. לגמור עם הבחילות, עם בעיות האוכל ושינה. לגמור עם בגדי ההריון, ללבוש אותם עוד פעם אחת וזהו. לגמור עם העיכוב בקריירה, ועם העייפות ועם הדליות. עשינו הריון אחד, עברנו הרבה, אם נחכה לא בטוח שיהיה לנו כוח לעשות זאת שוב. אז יאללה, לעבודה. עוד הריון, ועוד תינוק, והנה יש כבר משפחה. וזהו, עכשיו אפשר להתמסר לדיאטה, לעבודה, לקניית בגדים חדשים. אני מסכימה שמדובר כאן בטיעון רציונלי לחלוטין, רק חייבת להוסיף שה"די" הזה לא תמיד מחזיק מעמד, מסיבות לא רציונליות בכלל.

7. כי הילד מוכן

כי הוא "מתחיל" עם תינוקות שהוא רואה בגינה. כי הוא מבקש מאמא אח תינוק. כי הוא רוצה להיות אח גדול. אישית, אני לא מכירה ילדים מופלאים שכאלה, אצלנו זה היה בדיוק הפוך, ילדים שמסרבים לוותר על המקום של הילד היחיד, של הילד הצעיר. אבל אני שומעת סיפורים ומאמינה. יש ילדים כאלה, אימהיים או אבהיים, שרוצים אח קטן או אחות קטנה, לשחק איתם, לשמור עליהם ולהרגיש את החיבור החזק שיש לפעמים בין אחים כבר מההתחלה.

8. כי יולדים יחד

אם את יולדת במקביל לאחות, גיסה או חברה, צריך להתחשב בלוח הזמנים המשותף, וזה לא טיפשי כמו שזה נשמע. כל מי שזוכרת את החודשים הראשונים בבית עם התינוק, יודעת כמה מקל ותורם להיות בהריון יחד, כמה קל לגדל תינוקות יחד, כמה נעים לפתח את החברות הבוגרת ובה בעת לגלות את ניצני החברות בין התינוקות. אחותי טוענת שהיא ילדה פעמיים רק בגללי, אבל זאת היא, שאוהבת להתלונן עליי. אין ספק ששתינו הרווחנו בגדול מהלידות הקרובות שלנו. שלא לדבר על הילדים, שהם חברים מבטן ומלידה.

9. כי אפשר להוציא את הבטן

נכון שכולכן עברתן את השלב שבו התפלאתן כמה מהר הבטן ההריונית השנייה יוצאת לעומת הראשונה? לא רוצה לקלקל שמחות, אבל משהו לא טוב עבר על שרירי הבטן שלנו בהריון הראשון. הבטן גם לא חזרה ממש להיות כמו מקודם, על כך יעידו גם הרזות שבחבורה. והנה הריון, ואופס, הבטן יוצאת לה דקה אחרי שבוע שלישי, גאה, חופשייה ומשוחררת. אפשר לחזור לנשום! לא צריך להחזיק יותר את הבטן. אנחנו לא רק אחרי לידה ולפני דיאטה (אחות שמנמנה חביבה אחת צחקה עליי בקופת חולים פעם, כשהתגוננתי ואמרתי שאני שנה וחצי אחרי לידה. "גם אני!" היא רעמה. "אני 18 שנה אחרי לידה!"). אנחנו גם בהריון. איזה כיף!

• קראו על ההבדלים שבין גידול הילד הראשון לגידול שניים ושלושה ילדים