אסתר רדא: "אני לא מייצגת את העדה"

"פיתחתי את הסוכרת בצורה פסיכוסומטית כשהצטלמתי לסדרת הנוער 'דאוס'. לפני זה לא הייתי על סט אף פעם. הרגשתי שזה גדול עלי". אסתר רדא | כובע לבן: אוסף פרטי | חולצה: עמית לוננפלד פרויקט גמר שנקר | צילום: רון קדמי
"פיתחתי את הסוכרת בצורה פסיכוסומטית כשהצטלמתי לסדרת הנוער 'דאוס'. לפני זה לא הייתי על סט אף פעם. הרגשתי שזה גדול עלי". אסתר רדא | כובע לבן: אוסף פרטי | חולצה: עמית לוננפלד פרויקט גמר שנקר | צילום: רון קדמי

שש מדינות בארבעה שבועות. זה לא טיול מאורגן מהאייטיז אלא הלו"ז של אסתר רדא, שחורשת את במות העולם בהופעות. רגע לפני היציאה לטור תפסנו אותה לריאיון אינטימי

88 שיתופים | 132 צפיות

אסתר רדא נכנסת לבית הקפה השכונתי ביפו זקופה, מרשימה ורכת עיניים. מפלים של צמות דקיקות וארוכות משתפלים מהקודקוד שלה עד לאמצע הגב, עוטפים 178 ס"מ של רגישות ונעימות. היא מדברת לאט ובשקט, תמיד עם חיוך קטן. לנוכחות שלה יש אפקט של סשן דאב־רגאיי שמשקיט את התודעה. שום דבר מהשקט הזה לא מסגיר את העובדה שבעוד ארבעה ימים תצא למסע הופעות אינטנסיבי באירופה, תעמוד מול קהלי פסטיבלים גדולים ותחזיק במות בהופעות שהכרטיסים אליהן נרכשו שנה מראש. שש מדינות בחודש אחד מצפות לה: סלובקיה, דנמרק, פורטוגל, ספרד, שווייץ וגרמניה. סיבוב הופעות מרשים שיסתיים בחזרה קצרה לארץ ואז טיסה לריו, כדי לייצג את ישראל בהופעות באולימפיאדת ריו, בעקבות הזמנה של משרד החוץ.

"עד היום הילדה הדתייה קיימת בי. לשער עיתון כמו שקרן פלס הצטלמה, עם בגד ים, אני לא אוכל". אסתר רדא | כובע: אוסף פרטי | שמלה: שני גבאי, פרויקט גמר שנקר | צילום: רון קדמי
"עד היום הילדה הדתייה קיימת בי. לשער עיתון כמו שקרן פלס הצטלמה, עם בגד ים, אני לא אוכל". אסתר רדא | כובע: אוסף פרטי | שמלה: שני גבאי, פרויקט גמר שנקר | צילום: רון קדמי

לא קל עכשיו להופיע בעולם כישראלית.

"העובדה שאני ישראלית מזמנת לי עימותים״, היא נאנחת. ״בטקסס בזמן הבאלאנס ניגשו אליי בני זוג, התחילו לדבר איתי ולשאול שאלות. בסוף השיחה הם הודו שבגלל שאני ישראלית הם התכוונו לעמוד בכניסה להופעה ולשכנע אנשים לא להיכנס לראות אותי, אבל אחרי השיחה הם התחרטו. באירופה אנשים מחלקים פלאיירים בכניסה להופעות שלי ומבקשים לא להיכנס להופעה כי ישראל כובשת את העם הפלסטיני. בצרפת נופפו בדגלי פלסטין ענקיים מול הבמה, אבל בסוף החבורה עם הדגלים נשארה עד סוף ההופעה ורקדה עם הדגלים, כך שמבחינתי אני ניצחתי. בספרד הגיע אליי מכתב אנונימי למלון יום לפני הופעה וביקשו ממני לפתוח את המופע בדקה דומייה לזכר פלסטינים הרוגים. אבל אני לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות. בהופעות שלי אני לא מדברת על פוליטיקה אלא על אהבה. הסכסוך על האדמה חייב להיפתר. האהבה צריכה לנצח והעובדה ששני הצדדים לא מוכנים לוותר היא מגוחכת".

הסינגל הראשון של רדא, 31, "Life Happens", יצא ב־2013, הפך להצלחה גדולה והיה יריית פתיחה לכמעט ארבע שנים שבהן הקריירה המוזיקלית שלה זינקה קדימה, יותר רחוק ממה שאפשר היה לדמיין. רדא כתבה והלחינה את כל השירים באלבום הראשון שלה "Ester Rada", שמכר 15,000 עותקים וזכה באלבום זהב, והיא חתומה גם על הלחנת וכתיבת 11 מהשירים באלבום השני "In Different Eyes", שיֵצא לקראת חגי תשרי. הקליפ המושקע לסינגל הראשון "Cry for Me" כבר מעורר הדים עם הופעה ווקאלית מרשימה וגרובית במיוחד ולוק אופנתי ומפתה. בקליפ היא שרה לאבא שלה, והקשר החזק ביניהם עוד ידובר.

כ־400 הופעות היו לרדא בשנתיים האחרונות, בארבע יבשות וב־20 מדינות. חברת בוקינג אמריקאית סוגרת לה הופעות בפסטיבלים, באירועים של תעשיית המוזיקה העולמית ובאולמות בגדלים שונים. בימים אלה המנהלת בישראל כבר סוגרת לה את השנה הבאה. כבר עכשיו רדא יודעת, למשל, מה בדיוק תעשה בסופ"ש האחרון של יוני 2017 בתשע בערב, ובאיזו מדינה בארצות הברית זה יקרה.

"אני מאוד רוצה להשתחרר יותר בהופעות ולדבר עם הקהל. אני הולכת ומשתפרת בזה". אסתר רדא | שמלה ומעיל מארק קיין | חזיה פטיט פואה | צילום: רון קדמי
"אני מאוד רוצה להשתחרר יותר בהופעות ולדבר עם הקהל. אני הולכת ומשתפרת בזה". אסתר רדא | שמלה ומעיל מארק קיין | חזיה פטיט פואה | צילום: רון קדמי

לב חופשי

כשהיא יושבת רגע לנוח, היא אומרת שהקצב של השנתיים האחרונות היה מסחרר. למעשה, היא כתבה על זה את מרבית השירים לאלבום השני שלה. "כדי להקליט את האלבום השני ביקשתי שלא ישבצו לי הופעות לשלושה חודשים. חזרתי לישראל וכתבתי והלחנתי שירים על הקצב המהיר הזה שהחיים שלי נכנסו אליו. חיים של הרבה הופעות, כמעט בלי זמן לעצמי, עם הרבה תהליכים שעוברים עליי. אלה היו שירים על קצב חיים מואץ והם יצאו ממני בתהליך מואץ".

בשנה האחרונה היא מלווה בבנה, פלא, בן שנה וחצי, שמטייל איתה בעולם באותה שגרתיות שבה בני גילו קופצים לג'ימבורי. "הופעתי עד שבועיים לפני הלידה וחזרתי להופיע שבועיים אחרי שפלא נולד. הלידה לא הייתה קלה והמעבר להורות די מטלטל, אבל פלא הכניס בי מוטיבציה להיות אימא מאפשרת ופעילה שנותנת ומגדלת שגם שומרת על המהות החופשית שלה".

למעשה, שני ההורים של פלא זוכרים לשמור על החופש שלהם. גל דהן, בן זוגה של רדא, הוא סקסופוניסט שמופיע בישראל ובעולם עם הרכבים שונים. לפעמים הם זזים ביחד בין ארצות להופעות של רדא, ולפעמים דהן טס עם הרכבים אחרים. רדא מניחה שלצורך הזה בריחוק וחופש יש שורשים שקשורים בדמותו של אבא שלה גדם מנגיסטו, איש שנאמן לחופש שלו יותר מהכל. גבר כריזמטי, "צ'ארמר ומנהיג טבעי, חתיך וחכם, כל יכול", לפי רדא, שאף בת זוג עוד לא הצליחה לביית. "אבא שלי נע עד היום על ציר אתיופיה־ישראל. הוא עזר למוסד להעלות את יהודי אתיופיה דרך סודן, נאסר ונכלא בסודן, שוחרר ואז ייבא אמנים וסחורות מאתיופיה לישראל, פתח חנות, הפיק אירועים ועוד. אחרי שהוא ואימא שלי התגרשו, הוא היה בעוד מערכות יחסים והביא לעולם שישה ילדים מארבע בנות זוג. הוא לא היה נוכח כאבא בחיים שלי ואולי בגלל זה הייתה לי משיכה בעייתית לבחורים שלא באמת נותנים מעצמם. אני כנראה גם דומה לו בזה שאני דומיננטית. מה שיפה זה שאני גם נמשכת לדומיננטיים ולא תמיד זה עובד".

היא גרושה מהמוזיקאי גילי יאלו, סולן להקת "זבולון דאב סיסטם". השניים היו נשואים במשך שלוש שנים. יאלו עבר בשנים האחרונות משירי דאב לשירי מחאה והפך לפעיל למען העדה האתיופית ולוחם בגזענות. בריאיון לקראת יציאת אלבום הסולו הראשון שלו שהעניק השנה ל"הארץ" הוא סיפר שההצלחה של אשתו לשעבר עיצבה את ההתקדמות שלו כמוזיקאי: "ההצלחה המטאורית שלה, לאחר עבודה קשה, נתנה לי השראה ומוטיבציה. ראיתי את התהליך מקרוב והוא נתן לי דרייב מדהים".

זמן קצר אחרי הפרידה מיאלו החברות הטובה בין רדא ודהן עלתה שלב, ואחרי תשעה חודשי זוגיות הם הפכו להורים. "כשנכנסתי לתהליכי גירושים הרשיתי לעצמי לפתח אליו רגשות. אני לא בת זוג מושלמת. אני יודעת להיות ביקורתית ולא מרוצה, אבל כשזה קורה אני זוכרת לבדוק את עצמי ויודעת שעובר עליי משהו לא טוב".

"כל אחד מחויב לקדם את עצמו כאינדיבדואל". אסתר רדא | כובע: אוסף פרטי | אוברול סי אלמקייס פרויקט גמר שנקר | חזיה פטיט פואה | צילום: רון קדמי
"כל אחד מחויב לקדם את עצמו כאינדיבדואל". אסתר רדא | כובע: אוסף פרטי | אוברול סי אלמקייס פרויקט גמר שנקר | חזיה פטיט פואה | צילום: רון קדמי

גדר חיה

החופש היצירתי שרדא אוהבת, זה שגורם לה להרגיש חיה כשהיא יוצאת למסעות שלה בעולם, הוא גם זה שגרם לה כילדה לפרוץ את גבולות המקום המורכב שבו גדלה.

"גדלתי בקריית ארבע עד גיל 10. ניתבו אותנו לשם כשהגענו לארץ. גרתי שם במהלך האינתיפאדה הראשונה. אני זוכרת את הגדר שהקיפה אותנו ופחד ממה שקורה מעבר לגדר. הגזרה הייתה חמה. הטבח שביצע ברוך גולדשטיין, תושב קריית ארבע, במערת המכפלה, קרה כשגרנו שם. למדתי בבית ספר דתי לבנות. עד גיל 10 שמרתי מצוות, הלכתי רק עם חצאיות, האמנתי באלוהים והתפללתי את כל התפילות".

מתי נפרדת מהדת?

"אימא שלי רצתה לצאת מקריית ארבע וכשהייתה לה הזדמנות לרכוש דירה עברנו לנתניה. המעבר היכה אותי בהלם. פתאום הבועה שלי התנפצה. פתאום לא הייתה גדר שמקיפה אותי או שומרים וסיורים של צה"ל שמפטרלים סביבנו. במקום גדר היה ים. הכל היה פתוח, מגוון, חופשי ומשוחרר יותר. הרגשתי ששיקרו לי ולא סיפרו לי שהעולם הרבה יותר מגוון ומלא אפשרויות. המשכתי ללמוד בבית ספר דתי אבל בגיל 12 כבר הייתי סופית בלי חצאית. אימא שלי הייתה מאוכזבת אבל היא לא ממש ניסתה לעצור אותי. היא עדיין דתייה. הבנו שאנחנו רוצות לחיות אחרת וזה היה בסדר".

מה נשאר בך מהתקופה ההיא?

"עד היום הילדה הדתייה קיימת בי. להצטלם לשער עיתון כמו שקרן פלס הצטלמה, עם בגד ים, אני לא אוכל. הצניעות עוד טבועה בי. אפילו עם חולצות בטן קשה לי. קרן היא נשית, יפהפייה ואוהבת את עצמה בצדק. היא מהממת. אני לא הבנאדם שימכור שער של מגזין עם מחשוף, קודם כל כי אין לי מחשוף שמחזיק שער וגם כי אני פשוט לא אצליח להצטלם ככה. מוזיקאיות שטבעי להן להדגיש את המיניות שלהן וזה חלק מהן, זה נפלא בעיניי".

איך מתחילים לשיר בקריית ארבע?

"זה היה טיפוס אטי", רדא משחזרת. "כילדה הלכתי למתנ"ס בכל יום אחרי הלימודים.פעם בשנה הייתה שם תחרות זמרה. זכיתי בה ועליתי לתחרות השירה הארצית ששודרה בערוץ 1. לא זכיתי אבל מנהלת המועדונית בקריית ארבע הרגישה שלא כדאי לי לעצור כאן. היא לקחה אותי לאודישנים ללהקת הילדים של שלמה גרוניך והתקבלתי. למדתי המון אבל בסופו של דבר היה לי קשה עם המסגרת, לחיות בלו"ז של הופעות. רציתי להיות בטבע, לשחק ולבלות. ויתרתי".

"היו בקאסט שועלים ותיקים כמו עדי הימלבלוי ומייקל לואיס ולא הייתי בטוחה שאני ראויה". אסתר רדא | טוטאל לוק H&M Studio | צילום: רון קדמי
"היו בקאסט שועלים ותיקים כמו עדי הימלבלוי ומייקל לואיס ולא הייתי בטוחה שאני ראויה". אסתר רדא | טוטאל לוק H&M Studio | צילום: רון קדמי

התימנייה החדשה

בצבא שירתה בלהקה צבאית לאחר שבאודישן שרה מול צוות שופטים שכלל את רמי קלינשטיין ועידן רייכל. אחרי השחרור שיחקה ב"הלהקה" בהבימה וזכתה בפרס "תגלית השנה" על תפקידה במחזמר. אחר כך היא הצטלמה לארבעה סרטי קולנוע ישראליים, בהם "הגננת" עטור השבחים של נדב לפיד, השתתפה בסדרת הנוער "דאוס" לצד כוכבי ילדים גדולים, בשתי סדרות טלוויזיה של ערוץ 2, בהצגות בתיאטרון חיפה ובהבימה ועוד.

"כל בוגרי הלהקות הצבאיות ניגשו לאודישנים ל׳הלהקה׳״, היא משחזרת את הפריצה שלה כשחקנית, ״ואני לא ניגשתי כי לא זכרתי שהייתה בסרט של אבי נשר דמות של אתיופית. אחרי שהרבה חזרו מהאודישנים ולא התקבלו, פגשתי ברחוב את הבמאי אילן רונן והוא אמר לי שבהבימה דווקא רוצים ללהק אתיופית ושכדאי שאנסה. ניגשתי וקיבלתי את התפקיד של מלי, שבסרט גילמה גלי עטרי. הייתי בעצם התימנייה החדשה".

את מרגישה שהבולטות שלך הופכת אותך לנציגה של קהילת האתיופים?

"אני לא מרגישה שאני מייצגת עדה שלמה. אני עומדת בפני עצמי. אני אוהבת את האתיופיוּת שלי. באלבום הראשון היו לי שני שירים באמהרית והשפעות של מקצבים וכלי נשיפה אתיופיים. אני אוהבת תסרוקות, בדים ואוכל אתיופי, אבל אני לא רק אתיופית. אני מרגישה שאני הרבה מאוד דברים. אני ישראלית ומוזיקאית ונכון לי לשיר באנגלית".

מה עמדתך ביחס למאבק של הקהילה? ההנהגה הצעירה מאוד דומיננטית.

"אני רואה את הגזענות שאתיופים סובלים ממנה וגאה בכל מי שנלחמים בה. הייתי רוצה שאתיופים יהיו בולטים ומשפיעים יותר אבל אל תשכחי שאנחנו כ־130,000 איש, לא קבוצה כזאת גדולה. אנחנו בולטים בגלל הצבע אבל אנחנו לא כוח פוליטי משמעותי. את שואלת אם אני מרגישה מחויבת לייצג את העדה, לדעתי קודם כל אחד מחויב לקדם את עצמו כאינדיבידואל".

ובכל זאת, את לא יכולה להתנתק מהמציאות של קבוצת השייכות שלך.

"כשהיית קטנה, צחקו עליי בגן שאני כושית. אני זוכרת שהתלוננתי לאימא והיא אמרה, 'כן את כושית ומי שגזען, הוא מסכן ויש לו בעיה. לא לך. את בסדר גמור'. כשלא רצו אותי ולא התקבלתי למקומות, אף פעם לא חשבתי שזה בגלל שאני אתיופית. לא לקחתי את זה למקום הזה. הכי חורה לי שיש גילויי גזענות נגד ילדים כי זה מעצב להם תפישת מציאות בעייתית באופן עמוק. כשבפתח תקווה סירבו לקבל ילדים אתיופים לבתי הספר, נסעתי לשם להפגין".

"אני רואה את הגזענות שאתיופים סובלים ממנה בישראל וגאה בכל מי שנלחמים בה". אסתר רדא | אוברול סי אלמקייס פרויקט גמר שנקר | חזיה פטיט פואה | צילום: רון קדמי
"אני רואה את הגזענות שאתיופים סובלים ממנה בישראל וגאה בכל מי שנלחמים בה". אסתר רדא | אוברול סי אלמקייס פרויקט גמר שנקר | חזיה פטיט פואה | צילום: רון קדמי

השתתפת בהפגנות הגדולות בתל אביב?

"בזמן הפגנות האתיופים הגדולות לא הייתי בארץ. צפיתי בתדהמה בטלווויזיה בהתנהגות השוטרים בהפגנות. זה לא היה נראה אמיתי לראות שוטרים על סוסים מרחיקים את הקהל. הלב שלי נשבר כשאני שומעת על גילויי גזענות כלפי אתיופים, אבל לא רק נגדם, גם השנאה והעוינות כלפי מיעוטים אחרים במדינה מכוערות בעיניי, וגם חוסר הסובלנות, השנאה והמרמור בין שמאלנים לימנים, בין חילונים לדתיים, מזרחים ואשכנזים, ערבים ויהודים שחיים באותה מדינה ועוד. יש פה אגרסיביות וכוחנות בכל מקום. אנחנו כור היתוך מבעבע ועצבני וחם פה הרבה יותר מדי".

מה את מאחלת לעצמך?

"אני מאוד רוצה להשתחרר יותר בהופעות ולדבר עם הקהל. אני הולכת ומשתפרת בזה. יש זמרות כמו קרולינה שאני ממש נהנית לראות את התקשורת החופשית שהן יוצרות עם הקהל. לאט לאט גם אני זזה לשם".

המופנמות הזאת אולי גם הייתה הטריגר למחלת הסוכרת שתקפה אותה בגיל 24 ולא עזבה מאז. "פיתחתי את הסוכרת בצורה פסיכוסומטית", רדא מודה. "הצטלמתי אז לסדרת הנוער 'דאוס'. זו הייתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בצילומים לתוכנית טלוויזיה מצליחה. לפני כן לא הייתי על סט אף פעם וכנראה הרגשתי שזה גדול עליי. היו בקאסט שועלים ותיקים בתחום סדרות הילדים כמו עדי הימלבלוי ומייקל לואיס, ולא הייתי בטוחה שאני חלק טבעי מזה ושאני ראויה. פחדתי שבקלוז אפ של המצלמה יקלטו את השקר. נורא חששתי להצליח. היה לי פחד לאבד זהות שאני מכירה ולהיכנס למשהו לא מוכר. זה הכניס אותי ללחץ".

מאז היא מזריקה אינסולין כמה פעמים ביום, אופה בבית עוגות ולחמים במקום לקנות בחוץ ומאוד מקפידה על התזונה. "כנראה בגלל הסוכרת אני לא עולה הרבה במשקל. היו תקופות שהעירו לי שאני רזה באופן מוגזם. זה היה פוגע. אין לי מה לענות על זה. כל התייחסות ביקורתית לגוף שלך היא לא נעימה. עם השנים זה הפך להיות טאבו להעיר לשמנים, אבל את הרזים עוד אנשים מרגישים חופשיים לבקר".

חוץ מאנשי המקצוע שמקיפים אותך, מי עוד נוכח וקרוב בחיים שלך?

"אני קרובה לאחיות שלי מבנות הזוג הנוספות שהיו לאבא שלי. יש לנו קבוצת ווטסאפ 'רדא זה מותג' ואנחנו מעורבות מאוד בחיים אחת של השנייה. את הצמות שאת רואה עליי עכשיו עשתה דקלה אחותי".

לאן מעניין אותך להגיע מבחינה מוזיקלית?

"האלבום השני הולך להיות רקיד, אנרגטי ואלקטרוני יותר מהקודם. אולי זה יעזור לי לממש את החלום שאני סוחבת מהילדות להיות רקדנית. חוץ מזה אני אשמח להגיע הכי רחוק שאוכל. פרס גראמי על מוזיקת אינדי או סול יכול להיות טוב. גראמי על האלבום הכי טוב של השנה זה גם יעד".

תמיד היית כזאת שאפתנית?

"תמיד. מאז שאני זוכרת את עצמי. לא רואה מכשולים. אני אוהבת לשלוט בפרטים וככה להבין יותר לאן ואיך אני הולכת. אני מעורבת בעלויות של הנסיעות בעולם, ההקלטות וההופעות. טוב לי להיות במקום הזה של השליטה ולחלוק אותה עם האהבה מהשותפים שבחרתי לדרך".

"הצניעות טבועה בי. אפילו עם חולצות בטן קשה לי". אסתר רדא | כובע לבן: אוסף פרטי | חולצה: עמית לוננפלד פרויקט גמר שנקר | מכנסיים: זארה | צילום: רון קדמי
"הצניעות טבועה בי. אפילו עם חולצות בטן קשה לי". אסתר רדא | כובע לבן: אוסף פרטי | חולצה: עמית לוננפלד פרויקט גמר שנקר | מכנסיים: זארה | צילום: רון קדמי

צילום רון קדמי | ניהול קריאייטיב טל קליינבורט | סטיילינג ראובן כהן | איפור יאנה פרוביז לסולו במוצרי בובי בראון | ע. צלם אלכס פרגמנט | ע. סטיילינג לירון שטיינמיץ | ריטוש תמונה קרן סעד