אסתי אקספרס

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

השחקנית אסתי זקהיים שבתה את לבי בסרט "הכוכבים של שלומי". כבר מהסצנה הראשונה הבנתי שפשוט יש לה את זה. היא נוגעת בצופים ומעבירה להם מבלי להתאמץ ארסנל של רגשות, והיכולת הנפלאה הזו היא שהופכת אותה לשחקנית כל כך אותנטית. אנחנו נפגשות בבית קפה קטן בשכונת מגוריה, היא אחרי יוגה טיפולית, טעונה באנרגיות חיוביות ומרגישה בבית.

זקהיים (44), נשואה לאלחנדרו גראוס ואמא לאוריאל (10 וחצי) ולתאומות נעמה ותמרה (4), עומדת בפני ניתוח לא פשוט עקב פריצת דיסק בצוואר, ומנסה לעשות הכל כדי להימנע ממנו – יוגה טיפולית, פיזיותרפיה ודיקור סיני. במקביל היא עובדת במלוא המרץ, מופיעה בהצגת היחיד "כבר לא ילדה של אף אחד" ובהצגות "נשי טרויה" ו"רעב" בתיאטרון תמונע, עובדת על קברט בשם "קבברט" בשיתוף ציונה פטריוט, מלמדת בימוי שחקנים ובניית דמויות דרך משחק בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה בירושלים סם שפיגל ובבית הספר הדתי לקולנוע מעלה, מנחה טקסי נישואין אלטרנטיביים ומתנדבת איפה שרק אפשר.

שמירת כשרות וטקסים אלטרנטיביים

כשאני שואלת את אסתי על ילדותה, חיוך מתפשט על שפתיה: "הייתי הילדה הכי מתוקה שיש. הייתי בת אחרי שני בנים, היה לי שיער ג'ינג'י ארוך והיו מלבישים אותי כמו ברבי, בשמלות קטיפה, נעלי לכה וגרביים מתוחות עד הברך. אבל תמיד רציתי להיות בן, שיחקתי כדורגל, כל הזמן הייתי עם הבנים. פעם אחי דני הביא לי ברבי, גזרתי לה את השיער, וכשראיתי שהוא לא גדל חזרה – זרקתי אותה. הבת שלי, נעמה, מזכירה לי אותי, היא גם רוצה להיות בן. היא קצת מזכירה את כריסטופר רובין עם הקארה שעשיתי לה".

איך הכרת את בעלך?
"התחתנתי בגיל 30, אבל אף פעם לא היה לי חלום על חופה ושמלת קצפת, זה לא ריגש אותי. מה שכן, רציתי להיות מאוהבת. את אלחנדרו היכרתי בבליינד דייט, בן דוד שלי ובן דוד שלו עבדו יחד ושידכו בינינו. אחרי ארבעה חודשים עברנו לגור יחד והוא הזמין אותי להורים שלו בארגנטינה. לקראת הנסיעה אמרתי לעצמי: 'אין מצב שאני נוסעת בלי לדעת ספרדית, שידברו עליי ואני לא אבין כלום?!', נרשמתי לקורס, לקחתי קלטות והתחלתי ללמוד. ואז באנו אליהם והם דיברו ביניהם בכלל הונגרית, גם אלחנדרו לא הבין כלום…".

איך אתם כזוג?
"אם מסתכלים מהצד אנחנו מאוד שונים בהרבה דברים, אך אני מאמינה שיש בינינו משהו נכון. הוא דתי-לייט, מניח תפילין כל יום, הולך לבית הכנסת ואנחנו שומרים שבת".

נוח לך עם שמירת המסורת?
"אני שומרת מסורת בבית, כי אני מכבדת את בן הזוג שלי. חשוב לי שהילדים שלנו יראו שיש הרבה דרכים לחיות ויבחרו את הדרך שלהם. הסכמנו שכל עוד הילדים בבית ובגיל שאנחנו מחליטים עבורם, אז שומרים כשרות".

בתור מי שעורכת טקסי נישואין אלטרנטיביים, איך היה טקס הקידושין שלכם?
"אנחנו התחתתנו עם רב. רציתי להתחתן כמו שאני מחתנת, אבל כשבחרתי באלחנדרו היה ברור שכך זה יהיה".



שמחת הלידה מהולה בעצב הפרידה

איך היה ההריון הראשון?
"ההריון הראשון היה מהמם, היה כיף, קל, רזיתי שמונה קילו".

רזית בהריון?!
"הייתה לי התחלה של סכרת והייתי צריכה לשמור, וגם היה לי חשוב – אכלתי בריא, לא עישנתי. כי זה כבר לא בשבילי, אלא בשביל מישהו אחר. ההריון הייתה הפעם הראשונה בחיים שלא הרגשתי בודדה אף רגע, כל הזמן יש איתך מישהו".

והלידה?
"הלידה היתה מזעזעת. אוריאל נתקע בתעלת הלידה ואחרי 15 שעות הכניסו אותי לקיסרי בהרדמה מלאה. התקופה של ההריון והלידה הייתה קשה. אבא שלי היה חולה מאוד ונפטר שבועיים אחרי הלידה. אני מרגישה שהוא החזיק מעמד רק כדי לראות את אוריאל. ביום שישי לפני שהוא נפטר, הוא פקח עיניים והביט בי עם זיק של תבונה. ביקשתי ממנו שירים יד ויחזיק את הרגל של אוריאל, והוא הצליח. פרצתי בבכי. ביום ראשון הוא נפטר".

איך ממשיכים?
"אני אדם מאוד חסין פיזית ונפשית. חודש אחרי הלידה הלכתי לסטודיו להתעמל, סילקו אותי. הייתי אז בטירוף על ספורט – אירובי מדרגה, קומבינציה, לקפוץ, לעלות, לרדת. אחרי שמונה שבועות התעקשתי לחזור לפעילות ספורטיבית, למרות הכאבים מהניתוח. הספורט מחדיר בי אנרגיה, אם אפסיק, אני עלולה להיכנס לדיכאון. עכשיו, בגלל הבעיה בצוואר, אני צריכה לשחות וזה משעמם אותי.

את מכינה את הילדים לניתוח?
"לתאומות אני אומרת שאני לא יכולה להרים אותן, אז תמרה אומרת: 'אוי, גם לי כואב הצוואר'. כשהתחלתי לדבר עם אוריאל, הבנתי שאין לו את חוש ההומור שלי. אמרתי לו: 'יהיה כיף, תסחב אותי מהר בכיסא הגלגלים'. ואז אלחנדרו אומר לי: 'הילד בוכה בלילות שהוא לא רוצה שאמא תהיה בכיסא גלגלים'. פתאום קלטתי מה עשיתי, זה כל כך מטריד אותו".



הרחבת המשפחה ותחזוקת הזוגיות

מה היה השינוי המהותי בחייך?
"השינוי המשמעותי היה כשאחי נפטר. הייתי בת 28, הוא היה החבר הכי קרוב שלי, פרטנר לעבודה, היינו מדברים יום יום בטלפון. אחרי הפרידה הקשה ממנו הבנתי שהחיים קצרים מדי. גם ככה הם קשים, לא צריך ליצור משברים סתם, לריב על שטויות. למרות שהוא היה מאוד מפרגן, בעצם רק אחרי שהוא נפטר התחלתי לפרוח ולהתקדם".

איך אוריאל הגיב להולדת התאומות?
"לאוריאל היה קשה מאוד. לטפל בשתי תינוקות בו-זמנית זה מאוד מתיש, ואוריאל נשאר פתאום לבד. הוא ילד מאוד רגיש וסובלן, אך היו כמה פעמים שהוא אמר: 'טוב, הבנתי, אפשר להחזיר אותן…'. היום הן מציקות לו, ואני במקומו כבר הייתי מחטיפה להן בקטנה, אבל הוא לא ירביץ להן, מקסימום יקרא לי".

איך משלבים חיי משפחה והורות לשלושה עם קריירה תובענית של שחקנית?
"דווקא עכשיו כשהם גדלו, אני יכולה לעשות יותר. העבודה שלי היא לרוב בערב, אז אני איתם מהצהריים כשהם חוזרים מהגן ומבית הספר. זה חשוב לי. אני מוותרת בדרך על הרבה פרויקטים, כי אני לא מוכנה שכל חלון זמן שיש לי יהיה עבודה, אני רוצה להרגיש את הילדים שלי, להיות גם אמא".

את חושבת שאת מצחיקה?
"אנשים חושבים שאני מצחיקה, אבל אין מצחיק במה שאני עושה, אני קומית ביחס שלי לחיים, יש לי גידול בחוש הומור. ההומור זה מנגנון הגנה, זו הדרך שלי להתמודד עם העולם. אני קצת כמו ליצן עצוב. כשהייתי קטנה פחדתי מליצנים, אני חושבת שראיתי את העצבות שלהם. הם חוטפים כאפות וזה מצחיק. הדרך שלי להתמודד זה חוש הומור, אצחק על עצמי לפני שיצחקו עליי".

הכתבה התפרסמה במגזין להיות משפחה, ינואר 2010

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק