אסף דיי: "אני אוהב את הגוף שלי, מעולם לא רציתי לשנות אותו ולהיות רזה"
אסף דיי, גם יפה וגם אופה, וגם גאה בכל אחד ממאה וקצת הקילוגרמים שלו. לרגל חודש הגאווה וסיום עונת "מאסטר שף" בקשת 12, הפיינליסט הכי סטייליש יוצא מהמטבח ופותח את הארון
"לפעמים אני חושב שבתוך תוכי כלואה אישה מזרחית זקנה", אומר אסף דיי, הארט דירקטור המקסים מ"מאסטר שף" שבו כולנו התאהבנו. נראה שהאישה הזאת שכלואה בו, מרוצה בסך הכול ולגמרי שלמה עם עצמה ועם כל העודפים שהיא התברכה בהם. לכן, הכרס המדולדלת שאותה חשף השחקן ויל סמית' באינסטגרם, הכעיסה מאוד את דיי. לא עצם נוכחותה עורר בו כעס, אלא דווקא זה שסמית' לעג לה והתוודה שהוא מתאמץ להיפטר ממנה.
דיי, 41, הומוסקסואל, גדל גוף וגם עב כרס משהו, מתעקש: "גם אצל שמנים, הגוף שלהם – הוא המקדש שלהם. אנשים עם גוף גדול לא צריכים להתבייש, אלא צריכים לאהוב את עצמם. אני כיום במצב הכי שמן שלי – מחודש אוקטובר עליתי במשקל עשרה קילוגרמים, נפתחו לי הצ'אקרות של האוכל ובעקבות התוכנית אני מוזמן לאירועים, לפתיחות ולטעימות – אבל אני מקבל את עצמי באהבה".
אידיאל היופי לצערנו עדיין לא לגמרי השתנה, ויש הרבה אנשים שמתקשים לקבל את עצמם כפי שהם. זה משפיע עליך?
"כן. אני בחור גדול, 100 וקצת קילוגרם על 180 סנטימטר, ואני אוהב את הגוף שלי. מעולם לא היה לי רצון לשנות אותו ולהיות רזה, לעשות דיאטה או שיהיו לי קוביות בבטן. קשה לי עם זה שהחברה לא מסתכלת על זה תמיד בעין יפה ושכל הזמן יש דיבורים סביב 'השמנת־רזית?'".
ואיך זה בקהילה?
"מודל היופי שם הוא בעיקר של גברים עם קוביות בבטן, אבל כיום יש גם מודעות ל'דובים', כך מכנים אותנו בקהילה. זה כולל שערות בחזה, כרס וזקן, ואני שמח על זה".
איך אתה חוגג את חודש הגאווה, שחל ביוני?
"אני גאה כל השנה ואני חוגג את המיניות שלי כל יום, כל הזמן. ועדיין, אני חושב שטוב שיש אזכור לזה, כי יש זכויות שצריך לפעול למענן וחוקים שצריך לחוקק. זהו יום חשוב שמביא מודעות גדולה יותר לנושא, גם אצל אלה שאינם גאים".
כילד גדלת בבית דתי. מאיפה הגיע החיבור שלך לאופנה?
"אני אוהב תצוגות אופנה, לגעת בבדים ולהתלבש יפה. אופנה היא פאשן, היא תשוקה גדולה, ובשבילי היא החופש להביע את עצמי. אני כמו ספר פתוח, וכבר מגיל צעיר אהבתי להתלבש על פי מצב הרוח. כשהייתי שמח לבשתי בגדים צבעוניים וכיפיים, ואם עבר עליי יום קשוח – התלבשתי יותר מונוטוני. עד גיל 15 הייתי דתי, ואז חזרתי בשאלה ויצאתי מהארון בשלבים. התהליך הזה התחיל כשהייתי בן 15 והסתיים בגיל 30, למרות שמבחינתי הייתי תמיד מחוץ לארון, כי ארון הוא לא משהו שעובר. אמי ידעה תמיד, לאבא שלי לקח לי שנים להגיד. כל אחד והזמן שלו".
אפרופו ארון, איך נראה הארון שלך?
"מבולגן. אני לא אדם מסודר. המנקה מגיעה בימי שני ומסדרת, זה מחזיק עד יום שלישי אחרי הצהריים ואז הארון לא מסודר עד שהיא מגיעה שוב. אבל אני חי עם זה בשלום".
מהו סוג הפריט שאותו יש לך הכי הרבה בארון?
"אני אוהב מאוד חלוקים, במיוחד בחורף – אישה זקנה, כבר אמרתי. אני אוהב מאוד גם מעילים, יש לי הרבה מעבר למה שצריך. יש לי גם הרבה גלביות מכל העולם, חלק מחברים וחלק מאוסף גלביות שקיבלתי מאימא שלי. לאחרונה הפטיש שלי הוא חולצות כותנה מכופתרות גדולות ואיכותיות, זה כולל כמובן חולצות לבנות – יש לי 50 חולצות לבנות מכופתרות. אין בעיניי על לבן איכותי. הוא גם מתכבס הכי טוב. כתם קפה על החולצה? קצת אקונומיקה והוא יורד".
מהו בגד הבית האולטימטיבי שלך?
"אם אני לבד, אז עירום או בתחתונים. אם אני לא לבד, אז גלביה, הבגד הכי משוחרר ונעים".
היכן אתה רוכש בגדים שמתאימים למידותיך?
"אני חייב להודות שיש בארץ בעיה לגברים במידה כמו שלי, מידה 48. כאילו שאם אתה גדול ושמן – אתה לא אוהב אופנה, ואני לא מוכן לקנות בגדים כמו ירקות בסופר, ארוזים לפי מידה. בעבר הייתי לוקח גלביות מאמי ז"ל, שהייתה אישה גדולה. עצוב לי שבזארה, למשל, יש כבר מידה 46 לנשים – אבל לא לגברים. הקרדשיאנס הביאו מודל גוף אחר – תחת גדול ומחוכים לנשים גדולות שאוהבות להיות 'ארוזות', אבל כשמדובר בגברים אין מודעות לגברים גדולים. בעבר עבדתי כארט דירקטור בשוודיה, ושם גבר שמן יכול להתלבש יפה. קיבלתי שם רוח גבית חדשה. השוודים גבוהים מאוד, והפרופורציות של הבגדים שלהם יכולות להתאים גם למידות שלי. מצאתי שם חולצות טי מהממות של Hollies במידה שלי, ובארץ אני קונה ב־Cos השוודית. אני קונה גם במותגי מעצבים מקומיים לנשים, כמו Retema ו־Kesh. יש שם מכנסיים יפים, והיום יש הרבה מעצבים שעושים יוניסקס".
אתה נעזר בסטייליסט?
"אמנם יש לי חברים סטייליסטים, אבל לשמחתי אני נעזר בעצמי רוב הזמן. אסתטיקה היא חלק מהעבודה שלי. יש לי טעם טוב, וזוהי הסיבה שלוקחים אותי לעבודות ארט בפרסומות וקליפים".
מה לגבי תכשיטים?
"אני אוהב בעיקר תכשיטי זהב, אבל המעצבת מיה גלר הכינה לי טבעת סמיילי מכסף, שאותה אני עונד ב'מאסטר שף'. אני אוהב אותה למרות שאינה מזהב. חוץ מזה, יש עליי תמיד שרשרת זהב עם השם שלי, שאותה קיבלתי לבר המצווה מאבי, וזוג עגילים מזהב שקיבלתי מהאקס שלי".
הופה, מה קורה איתך היום בתחום הזוגיות?
"אני רווק ומחפש. הזוגיות הכי ארוכה שלי נמשכה עשור, היה טוב אבל היא נגמרה. אחריה הייתי בזוגיות של שנה וגם היא הסתיימה, ועכשיו אני מוכן לדבר הבא. ילדים? בעזרת השם זה יקרה מתישהו במסגרת זוגית".
את גופו של דיי (במקור דיעי – שם תוניסאי, הוא בחר להסיר את האות ע') מעטרים לא פחות מ־17 קעקועים. את הראשון הוא עשה רק לפני ארבע שנים ("כשהוריי היו בחיים היה חשוב להם שלא אעשה"), רובם ככולם קשורים באוכל. למשל: גלידה, ביצה, בייקון, דג, נקניקייה, ארטיק, לובסטר ואפילו קופסה של טייק אווי.
תתפלאו לגלות כי הבשלן הנהדר הזה הוא הכי מהסוג של הסנדלר הולך יחף. בבית שלו אין כמעט אוכל מבושל, ולרוב הוא מזמין ג'אנק פוד מבחוץ, מתענג על "מנה חמה" והוא גם משוגע על אוכל של מטוסים. אבל עכשיו בצוק העתים והטילים, הוא מצא את עצמו במטבח, מכין צלי וקוסקוס בסופי שבוע. "נוכח המצב צריך קצת נחמות, ואוכל מבושל הוא אוכל של בית, הוא אוכל של נחמה", הוא אומר.
מה למדת על עצמך בתוכנית?
"למדתי עד כמה התשוקה של אמי לבישול עברה אליי. בישול הוא התחביב שלי בכל חיי הבוגרים, 15 שנה לפחות, והוא כל הזמן הלך והתפתח. אני מגיע משכונה ד' בבאר שבע, בית מזרחי, עם הורים ליברלים שהדבר שהיה הכי חשוב להם הוא שאהיה אדם טוב, שמכבד את הבריות. אמי קלטה את האהבה שלי למטבח ועזרה לי בזה. ככל שגדלתי, הבאתי לבישול את הפן שלי – אוכל אסייתי שמתחבר למטבח הצפון אפריקאי. ניסית פעם רוטב חריימה בטעמים תאילנדיים? הפורטה שלי הוא להכין ארוחה לחברים בערב שבת: דגים, קציצות או בשר בבישול ארוך".
הגעת למקום השלישי בתוכנית. יש סיכוי שהארט דירקטור יפתח בקרוב מסעדה?
"אני אוהב מאוד את העבודה שלי בארט, אבל בעקבות התוכנית נפתחה לי דלת חדשה ומדגדג לי להתעסק באוכל. אני לא יודע אם מסעדה, אבל אם יציעו לי הצעות מעניינות וגם כסף, אשמח לשלב ארט עם קולינריה. למשל, ליצור קונספט למסעדות, מין חוויית משתמש למי שרוצים להגיע לאירועים. לאחרונה הוזמנתי לבשל ל־20 איש ונהניתי מאוד. מעניין אותי גם להשתתף בפינה על אוכל בטלוויזיה ולהעביר סדנאות".
מהו הגילטי פלז'ר שלך?
"הכי טיפשי – בורקס תפוחי אדמה. הכי פשוט ולא מתחכם, אין טעים מזה".
והבריאות, מה איתה?
"אני אוכל הרבה ירקות ופירות, שוחה ועושה יוגה. השומן שלי לא מעיב על היכולת לשחות, ללכת ולהיות".