אסף אמדורסקי על האלבום החדש: "אני יודע מה הקהל רוצה"

אסף אמדורסקי | צילום: אוהד רומנו
אסף אמדורסקי | צילום: אוהד רומנו

"פה", אלבום הסולו השביעי שלו, יוצא אחרי חמש שנים של שתיקה ומציג את אסף אמדורסקי 2016 - מוצר אלקטרו־פופ מרענן ומשוכלל יותר ממה שהכרתם עד עכשיו

88 שיתופים | 132 צפיות

 

אף שמאחוריו עומדת עשייה מוזיקלית ענפה הכוללת להיטים רבים ("יקירתי", "השמים הכחולים", "אהבה חדשה", "15 דקות") וגם שם מוכר כמפיק ומעבד מוזיקלי לעשרות זמרים (אביתר בנאי, שלומי שבן, אפרת גוש, קרני פוסטל, אריק סיני) – את הדרך להפקת אלבומו החדש רצה אסף אמדורסקי לעשות כסטודנט.

"רכשתי מכשור חדש שלא ממש ידעתי להפעיל וגיליתי את הדברים תוך כדי למידה", הוא מספר. "העבודה וההפקה השתלבו ביחד מההתחלה, והרבה רגעים חשובים קרו בזכות המוגבלות הטכנית שלי. טעויות שעשיתי בדרך הוציאו ממני אמירה חדשה".

"פה", אלבום הסולו השביעי של אסף, יוצא חמש שנים לאחר אלבומו האחרון "צד א'" (2011) ומציג את אסף אמדורסקי 2016, מוצר אלקטרו־פופ מרענן ומשוכלל יותר ממה שהכרתם עד עכשיו.

אסף אמדורסקי | צילום: הלנה עמנואל
אסף אמדורסקי | צילום: הלנה עמנואל

 

להצמיח מהזבל פרח

בימים אלה עסוק אמודרסקי בעבודה על פרויקטים שונים עם עם יהלי סובול, מרינה מקסימליאן ואפילו משינה. הוא גם מייעץ מוזיקלית לאירועים ומלחין לתיאטרון, לקולנוע ולטלוויזיה. אבל כש"הבייבי" שלו יוצא לאור, זה הדבר הכי חשוב בעולם.

האלבום הזה שונה מאוד מקודמו.

"הוא שונה כי אני שונה. כי עבר המון זמן מאז שעשיתי אלבום וקרו לי דברים בחיים שהפכו אותי לאדם עם הסתכלות קצת שונה. זה העכשווי שלי. האותנטי מבחינה מוזיקלית. אם 'צד א' התכתב קצת עם סוג האלבומים הקלאסיים שנעשו בסבנטיז, אז 'פה' אמור להיות מאוד מאוד נוכח, גיאוגרפית וקלנדרית, כאן ועכשיו, לכן הוא נקרא 'פה'".

מילים כמו "בין קירות צפופים, חולמים אל מרחבים…", "העבודה מתישה אותנו השיטה עוד תכניע אותנו, אנחנו ישנים, חגים בעיגולים" ("מגדלים"), מציגים ביקורת חברתית נוקבת. מאיפה זה בא אצלך?

"אני חושב שההימצאות במקום הצפוף הזה שנקרא ישראל מביאה אותך לשני מקומות בו זמנית: ראשית, ההתמודדות עם החיכוך הבלתי פוסק בין דעות שונות, אנשים שונים, חוסר הרמוניה מאוד צורם במישור החברתי. והדבר השני – השאיפה לטוב יותר. לפעמים זה מתבטא בצורה מכוערת. אנשים מעירים ומתקנים אחד את השני. אבל במקור הם עושים זאת בגלל שהם שואפים למקום טוב יותר. אלו שתי תכונות שעד היום במוזיקה שלי השתדלתי להתעלם מהן, לשים אותם בצד ולהגיד: אוקיי, קשיי היום יום לא קשורים למוזיקה שהיא דבר נשגב ויפה".

"באלבום הזה חשבתי שמותר להפשיל שרוולים, מותר לדבר על הדברים היומיומיים ולמצוא גם שם את רגעי החסד. השתדלתי שהיחסים בין התיאור הריאליסטי של הקיום לבין המוזיקה, ייצרו קרקע להצמיח מהזבל פרח".

אסף אמדורסקי | צילום: בן פלחוב
אסף אמדורסקי | צילום: בן פלחוב

 

כמו רוקח במעבדה

על בימת מועדון הבארבי, עם תאורת חלל וכדור דיסקו ענקי מאחור, אמדורסקי ממלא את המקום באווירה קלאברית נעימה מהרגע הראשון. לופים של מקצבים ממוחשבים, מתחת לצלילי סינת' אלקטרונים בסאונדים שונים (סטייל דפש מוד של תחילת האייטיז) ושירה רכה שמוסיפה עידון, מזכירים לנו שהבחור אולי רוצה להעביר מסרים נוקבים אבל עושה זאת ללא חוצצים מיותרים – ישירות לאוזן ולגוף שמתמסר לקצב.

אמדורסקי נראה כמו רוקח במעבדה על הבמה. מוקף בנגניו מימין ושמאל עמוסי הסינתיסייזרים, סאמפלרים ושאר רכיבים אלקטרוניים, כשלצדו סינתי זערורי. הוא נע לימין ולשמאל, מסובב כפתורים, מחליף גיטרות, שר למיקרופון ולא שוכח להגניב חיוך קטן מדי פעם.

"אני חושב שהסיבה שאנשים זוכרים אלבום כזה או אחר היא כי באותו רגע אתה עושה דברים יותר נועזים ומתעקש להביא אותם לקהל ולא לשיר את החומר הישן שלך", אומר אמדורסקי. "הכי קל בהופעות לשיר את הלהיטים המוכרים שלך – כך אתה משלהב את הקהל והכי פחות מתאמץ. דווקא במופע כזה הרגשתי שאני לא מוותר לעצמי ולקהל".

אסף אמדורסקי | צילום: אוהד רומנו
אסף אמדורסקי | צילום: אוהד רומנו

 

אז אתה בעצם לא נותן לקהל את מה שהוא רוצה.

"אני יודע מה הקהל רוצה לפעמים יותר טוב מהקהל! הקהל רוצה לעבור חוויה, לצאת מהופעה בנשימה עצורה ולהגיד וואו! מה זה היה פה עכשיו? העניין זה לא להיות סיכום של עצמך, כמו 'חיים שכאלה'. אני רוצה שאלבום ומופע חדש שלי יהיו דבר חדש לאוזניים. לא לקחת את האנשים למסע זיכרונות של חייהם, אלא לטיול מחוץ לחיים שלהם, שאותו הם יוכלו לצרף אחר כך למי שהם".

כילד היה אמדורסקי מסתובב בהופעות ובאולפנים יחד עם אביו המפורסם בני אמדורסקי ז"ל, חציו השני של ישראל גוריון מהצמד הדודאים. "נמשכתי לעולם המיוחד של אולפני הקלטה. בזמן שברחוב יש מציאות אחת באותה כתובת, באולפן מתחוללת מציאות אחרת. עד היום כשאני נכנס לאולפן ביום הראשון, אני מתרגש כמו ילד בן ארבע, רוצה לשחק בכל הצעצועים".

בשנות ה־90 היה אסף חלק מהכוחות הצעירים שחוללו כאן את מהפיכת הרוק הישראלי עם להקתו תערובת אסקוט, ביחד עם ירמי קפלן ועמיר רוסיאנו. "אני לא יכול לשבח תקופה שהייתה והלכה", הוא אומר בחוסר נוסטלגיה מוחלט. "הקהל היום מבין יותר, חכם יותר, יש לו יותר נקודות השוואה. אנשים מתלבשים יותר טוב, הסאונד במועדונים יותר טוב ומוסר התשלומים יותר טוב. אני באמת לא יכול להתגעגע לתקופה ההיא. היום זו התקופה הכי טובה שהייתה למוזיקה הישראלית".

 

פורסם במגזין אטמוספירה

אסף אמדורסקי | צילום: אוהד רומנו
אסף אמדורסקי | צילום: אוהד רומנו