אסטריקס מנצח את המחשב

קשה, קשה לשכנע ילדים לפתוח ספר. אנו חיים בעידן של חלופות המהוות תחרות רצינית מאוד למדיה הישנה העשויה נייר. פלייסטיישן, XBOX, נינטנדו, Wii ושאר קונסולות משחק בעלות שמות עתידניים – כולן מתחרות על זמנו הפנוי של הילד בן החמש.

אפילו בכך אין צורך. הרי כל מכשיר סלולרי מהדור שלא ידע את אטארי מסוגל כיום להריץ משחקים. לא סתם משחקים, אלא כאלה ששיאי הטכנולוגיה שאליהם נחשפתי בביקור בדיסנילנד של סוף שנות ה-80 נראים לידם כטכנולוגיה ניאנדרטלית. רק לחשוב על כך שבתחילת שנות ה-90 הפיקוד של תחנת החלל "מיר" מופקד היה בידי מעבד 486. לשם השוואה, היום לא היו משבצים מעבד שכזה לפקח על ביצוע הפשרת פיתה במיקרוגל מתוצרת סין.

בין יוליוס לסבא אביגדור

אז איך מפתים את ילדינו לשוב לתקופת המדיה המודפסת? באמת לא פשוט. אבל לא אלמן ישראל. בגניזת אחד החדרים הנידחים באחורי מוחי המאובק נמצא פתרון. נזכרתי עד כמה אהבתי כילד את סדרת ספרי הקומיקס הצרפתי "אסטריקס הגאלי".

למי שלא יודע (סביר יותר, למי שאינה יודעת), "אסטריקס" היא סדרת מופת בקנה מידה בינלאומי. מדובר בספרים מבית היוצר של הכותב גוסיני ז"ל והמאייר אודרזו יבדל לחיים ארוכים. העלילה מתארת את קורותיהם של אסטריקס הלוחם הגאלי וידידו אובליקס השמן. השניים חיים בגאליה (צרפת של היום, לא מושב גאליה הסמוך לעיר רחובות), בכפר של ברברים חברותיים וחובבי קטטות.

העניין בסדרה זו הוא תסריט העלילה רב הרבדים ויכולת האיור המדהימה של אודרזו. במרכז הסיפור עומדת חיבתם של הגיבורים לקטטות אינסופיות, בהחלט תחום שילדיי יכולים להזדהות איתו. מי שחוטף את מירב הכאפות, הסטירות והצ'אפחות הם הרומאים, דמויות מאוד מפוקפקות בהיסטוריה היהודית, וגם לכך קל לצאצאיי להתחבר.

– "אבא, למה יוליוס קיסר רצה לכבוש את הכפר של הגאלים?", שואל אביב במהלך העיון בספר.
– "צריך לשאול את סבא אביגדור", משיב אור במקומי.
– "את סבא אביגדור?", אני מתערב.
– "כן, הוא הכיר את יוליוס".
– "אבל יוליוס קיסר חי לפני המון שנים", הסברתי בסבלנות.
– "אבל זה מה שסבא סיפר לי!".

בהחלט אפשרי שסבא אביגדור סיפר שהלך לגן יחד עם מיטב קיסרי רומא. בילדותי נהג לספר לי ברצינות תהומית שליום הולדתו השישי קיבל במתנה גור דינוזאורים.

– "יוליוס חי בערך בשנת 50 לפני הספירה", אני מסביר לו.
– "ועכשיו 2011 אחרי הספירה", אביב משתתק לרגע וסופר על אצבעותיו, ומיד ממשיך: "זאת אומרת שעברו מאז 2,061 שנה".

כמי שכותב דוקטורט דווקא במדעי הרוח, נדרשות לי כמה שניות ארוכות לבדוק ולמצוא שאביב לא טעה.

– "כן", אני מאשר, "עברו 2,061 שנה מאז".
– "רגע", אור לא מתייאש. "ובן כמה סבא אביגדור?".
– "סבא אביגדור נולד בשנת 1924", מזדרז אביב להשיב. "זה אומר שהוא בן 87, שזה הרבה פחות מ-2,061". אני נזהר מלבקש מאביב למצוא כמה פחות, גם ככה הילד הזה מפחיד אותי.

בין אסטריקס לנילס

האבסורד הנובע מספרים אלה הוא כי ידיעותיהם של הילדים הקוראים בו בכל הקשור לתולדות שבטי הגאלים, עולות לעין ערוך על הידע שיש להם בתולדות ישראל. תשאל אותם על חנוכה, הם יודעים משהו על סביבון שירד מהתקרה של בית המקדש ועל דמות רשע מעורפל בשם אנטיוכוס.

אבל שמישהו רק ינסה לבחון אותם בנושא "מבוא לגיאופוליטיקה ההיסטורית של גאליה בסוף תקופת הרפובליקה הרומאית". הם ישפכו את כל החומר, כולל תאריכים, הכל תודות לשני יוצרים צרפתים מוכשרים.

עד היום, יש לי חברים רבים שאם תבקש מהם להסביר היכן נמצאת דימונה הם יזדקקו לג'י.פי.אס, אבל את לאפלנד הם מכירים כאת כף ידם. מדוע? תוצאה של בילוי חופשים גדולים מול מסעותיו של נילס בצפון סקנדינביה. גם היוצרת של "נילס הולגרסון" וגם יוצרי "אסטריקס" מוכיחים שבאמצעות כישרון אפשר לקרב ילדים לידע בעל ערך. בלי מסכים מרצדים וללא ג'ויסטיק. אפשר אפילו להפוך אותם לסוג של היסטוריונים קטנים. או במקרה של אביב, לרואי חשבון.

לסיכום: פני המטבע

אור: "אבא, פעם לא הכירו אנשים מפורסמים דרך הטלוויזיה".
אבא: "נכון".
אביב: "אז איך ידעו למשל שזה יוליוס ולא מישהו אחר?".
אבא: "כי יוליוס הופיע על מטבעות".
אור: "אבל במטבעות הוא מסתכל הצידה".
אביב: "כן, ואם מישהו בא ישר ממול?".