"אני פאקינג מרגלית אזרזר מנתניה"

אני נכנסת לרחבת בית הקפה העמוסה וישר מבחינה בה. היא על הרגליים, כמובן, מדברת עם הידיים, בקול רם, בדרמה, עם השולחן הסמוך, כשעיני הסביבה לא יכולות שלא לבהות בה מעבר לסלסלות הלחמים. מגי אזרזר, גבירותיי ורבותיי, היא לא אפריטיף. היא מנה עיקרית רותחת, שכבשה את הקהל עם רזומה על ספידים. בגיל 29 בלבד היא פרצה לכל סלון עם ״כפולים״, סדרת המתח המצליחה של קשת שנמכרה ל־147 מדינות בעולם. ברחובות העיר כולם מזמזמים את הדואט שלה עם רותם כהן "אקוט שרי" וזה אחרי שחרכה את מסכי ערוץ 10 בשתי עונות של ״חברות״, נוסף לתפקיד ראשי בסדרת המתח ״בתולות״ (הוט).

העיסוק המרכזי שלה הוא בכלל בבית ליסין, שבו כיכבה בהצגה ״לחנך את ריטה״ (עם רמי הויברגר) והחודש עולה עם הצגה חדשה ״על אהבה וחברות״. אבל אזרזר מסרבת להתרגש. היא מפהקת בקול רם, מבריחה את הציפורים שזממו לנו על הג׳בטה, ממגנטת את כל המבטים, אבל לא ממש שמה לב. גם חשבון האינסטגרם שלה לא אפוף באבק כוכבים, אף שמספר העוקבים שלה, 33 אלף, מעיד על כך שהיא מעוררת עניין רב. ״חשוב לי לשמור על אותנטיות״, היא מסבירה את תיאוריית האנטיתזה של כוכבת. ״היה שלב שבו התרחקתי, נזהרתי יותר, הייתי פחות משוחררת. עכשיו אני שוב מתקרבת לעצמי".

מגי אזרזר | שמלה: מימי ל-Mimi bridal | צילום: אלון שפרנסקי

מתי נהיית פחות משוחררת?

״כשהתחלתי להרגיש שמזהים אותי, חשבתי שמצפים ממני למשהו מסוים. מרוב שהייתי עסוקה בזה, לא הייתי אני. הייתי מאופקת יותר, כשדיברתי הייתי פתאום מגמגמת".

חשוב לך מה חושבים עלייך?

״היום חשוב לי לצאת מהכלא של 'מה יגידו'. זו בעיה, כי בתחום שלנו הקהל מגיב. הייתי במקום של לרצות להיות מקובלת ולרצות להיות בעניינים. אני עובדת קשה מאוד להשתחרר מזה".

איך?

״על ידי אהבה עצמית, שאני מנסה לרכוש מדי יום. לא פלא שהיום אני לא בזוגיות. אני לא נלחמת למצוא אותה כי עוד לא מצאתי את עצמי. הכי גרוע זה להיות ביחד עם מישהו ולהרגיש לבד כי את לא בולעת את הרוק של עצמך. אז אני לבד!״.

עצרי הכל, גברת. אני קוראת מדורי רכילות. ולפי המדורים את יוצאת עם קותי.

״נו, רתם, את מדברת על מדורי רכילות? את חווה את זה על בשרך״.

בגלל זה מעניין אותי איך את מרגישה כשהחיים הפרטיים שלך פתאום הופכים להיות אישיו.

״אני מבינה למה זה יכול לעניין, כשהסתכלתי על זה מהצד תמיד אמרתי ׳יאללה, מה אכפת לה, שתענה, מה היא עושה מזה סיפור?׳, אבל כשזה דפק לי בדלת לא רציתי לפתוח. אני בחורה כל כך לא פרטית, אין לי עצם בלשון, אבל פתאום הרגשתי שרוצים ממני משהו שאין לי רצון לשתף. אם אני ארצה, אני אדבר לבד״.

ובכל זאת, איך זה להיות מוכרת ורווקה? מתחילים איתך?

״פחות, לא יודעת מאיזו סיבה. אולי הם חושבים שאני אסרב, שיעלה לי, אולי מרגישים לא בנוח".

עם מי את מעדיפה לצאת, מפורסמים או אנונימיים?

״לא מתחילים איתי אנשים מהתחום. אני כל כך לא מאמינה שזוגיות בין שחקנים יכולה לעבוד, שיכול להיות שאני מעבירה את התחושה הזו. אני נורא סגורה שם, לא רוצה להיות עם שחקן״.

יש לאדם אנונימי ביצים לפנות אלייך?

״יש, אבל הם מעטים", היא מחייכת. "יכול להיות שאני לא פנויה כרגע לזוגיות ואני משדרת את זה״.

מגי אזרזר | חליפה: אלון ליבנה | טבעת: פדני | צילום: אלון שפרנסקי

אזרזר, ראס בן אמו

אז אזרזר לא פנויה לזוגיות, ובכל זאת אני עולה אליה הביתה. מה לעשות, אנחנו הנשים לא צריכות הרבה משחקים מקדימים ודרינקים בשביל לסיים אחת על ספתה של השנייה. בזמן שהיא הולכת לחדר כדי לצאת מהסקיני ג׳ינס ההדוקים, אני מבחינה בפנקס החשבוניות שלה, שעליו מודפס בבולד ״מרגלית אזרזר״. סקופ עיתונאי, אני אומרת לעצמי, אבל כשמגי־מרגלית חוזרת לסלון בטרנינג, אני מבינה שגם פה אין סודות. ״ברור שאני מרגלית, זה לא משהו שאני מסתירה, אני ממש אוהבת את השם הזה. הקרובים אליי קוראים לי מרגלית, זה מרגיש לי ביתי, אבל היום אני מגי. אני כל כך מגי. מרגלית אזרזר זה מבוי סתום. איך קוראים לך? מרגלית. מה שם המשפחה? אזרזר. לאן תלכי?".

מה זה אזרזר?

״אבא שלי מרוקאי ואימא סורית״.

אז באת מבית… נו, את רוצה התנשאות אשכנזית יעני? ״באת מבית חם, אתם יודעים לארח״. כזה?

״אני מנתניה, מגבעת האירוסים. באתי מבית מגבה מאוד, כזה שהאמין מאוד בחלומות שלי. אם הייתי עושה בעיות, אבא שלי היה נכנס לבית הספר וגורם להם להבין איפה הטעות שלהם. החיבור שלי לאימא שלי היה פחות חזק בילדות, הסתרתי ממנה מלא דברים. היום זה מדהים, היא אומרת שמבחינתה ניסן נתיב הביא לה ילדה חדשה. שנולדתי מחדש בגיל 21״.

למה?

״כי התחלתי לרפא את עצמי, לדבר על דברים שמעולם לא דיברתי. הפסקתי להיות הוללת וצועקת״.

את עדיין הוללת וצועקת.

״ממקום אחר. אז הייתי חסרת שלווה".

מגי אזרזר מתוך "כפולים" | צילום: באדיבות קשת וטנדר הפקות

היית תלמידה בעייתית?

״מאוד. הייתי פטפטנית ומאחרת וכל מה שעניין אותי זה אהבה, רציתי רק להיות בחברת הגברים ואיפה שהצחוקים. כל מה שעניין אותי היה חבר'ה, חבר'ה וחבר'ה, ועשיתי כל מה שצריך בשביל זה".

בעצם היית על תקן בידורית.

״בידורית, סוגרת פינות, ליצן החצר, כבשה שחורה. עד שהגעתי לתיכון וראיתי שאני בחצי בגרות, וכל החברים שלי שבשבילם עשיתי כל כך הרבה רעש הם בבגרות מלאה. אמרתי לעצמי ׳ימות העולם ואני אגיע לבגרות מלאה׳ – וכך עשיתי״.

מתוך ההצגה "לחנך את ריטה" | צילום: דניאל קמינסקי, תיאטרון בית ליסין

בתיכון התחלת לפרוח?

״בתיכון המיניות שלי התפתחה, הפכתי להיות יותר אישה. תמיד הייתי חצי בן חצי בת, זה לא היה ברור, וככל שהתבגרתי הבנתי שאני כל כך אוהבת גברים, זה הקונפליקט שלי. מצד אחד אני חושבת שהם מדהימים, מצד שני כעסתי עליהם, קינאתי״.

למה קינאת?

״כי מותר להם לעשות מה שבא להם ומבקרים אותם פחות על ההתנהגות שלהם. הייתי רוצה להיות זכר בעצמי. מצד שני, אני מודה שמיום ליום אני שלמה עם הנשיות שלי כפי שלא הייתי מעולם״.

מתוך הסדרה "חברות"

בהצגה ״על אהבה וחברות״ הדמות שלך, רוז, זוללת את העולם, לא דופקת חשבון, מתירנית, מינית. בכלל, הדמויות שאת מגלמת די עושות מה שבא להן. את מושכת אלייך את הדמויות האלה. למה?

״יש בי אלמנט של חופש באישיות, אני פחות שוקלת מילים ומעשים".

זה לא תמיד קל בתקופה משחירה מאוד, עם טוקבקים ושיימינג.

״הרבה אנשים שואלים אותי ׳את בביצה, הא? הביצה מסריחה׳. מאמי, הביצה מסריחה אם את בוחרת להוריד בגדים ולשחות בה. אם תישארי מחוץ לביצה ותסתמי את האף – לא תשחי בסירחון הזה. כשאני שומעת רכילות כואבות לי האוזניים. זה לא מעסיק אותי. מתאים לי להתעסק בשלי. אני לא מתפתחת כשאני מבלבלת את המוח על אנשים אחרים״.

מתוך ההצגה "על אהבה וחברות" | צילום: כפיר בולוטין

ובואי נדבר רגע על השחייה הזו בביצה. הדבר הזה, שמגיע בעקבות העבודה, זה פרסום. את סלב.

״ אני לא סלב, אני שחקנית שעובדת בתיאטרון, שחקנית שמצטלמת לסדרות סופר איכותיות. אנשים אומרים 'יא, יש פה סלב!', ואני אומרת לעצמי 'אתה לא יכול להגיד, יא, יש פה שחקנית?' זה דופק לי את המוח כי זו לא מילה מדויקת. אני בפועל לא מסלבת, אני בפועל משחקת".

ומה עם לתרגם את הידוענות הזו לכסף? את עושה תיאטרון, חורשת את הארץ בטרנזיט בזמן שחבריך למקצוע דופקים קופה בחנוכה. את בוחרת במשהו מסורתי, עם הקהל המבוגר יותר. למה את לא בפסטיגל?

״בואי נתחיל מהדבר הבסיסי – אני לא כוכבת ילדים. ילדים לא מכירים אותי וגם לא עברתי אודישנים לדברים לילדים. אז הפסטיגל לא הוצע לי. יש אנשים שזה מתאים להם, שהם רוצים להיות פרפורמרים ולא לעלות עכשיו על במה בהצגה שהיא כולה טקסט. להגיד לך שאם היו מציעים לי נאמבר מטורף לא הייתי שוקלת? אבל בשבילי תיאטרון זה בית, זה הבסיס, זה הלחם והחמאה, אני יכולה להגיע לבמה חולה ולצאת משם חדשה. התיאטרון מרפא אותי".

ככה לא נשמעת כוכבת עם מניירות.

״אני מעריכה את העובדה שהגעתי למקום שהגעתי, וזו הסיבה שלא עולה לי. הכל יכול להיעלם בן רגע, את יכולה להיות פתאום בן אדם לא כל כך עובד. בכלל, המילה כוכבת זו מילה בעייתית, כל כוכב סופו ליפול״.

אז איך את מגדירה את עצמך?

״שחקנית שעובדת במקצועה ומתפרנסת ממנו בכבוד״.

שמככבת בתיאטרון, מעוז האשכנזיות, וזוכה לחיבוק עצום בפריים טיים.

״בית ליסין הוא לא מעוז האשכנזיות. אולי פעם תיאטרון היה מאופק יותר, אבל זה כבר לא רלוונטי. די, כל הריאיונות שלי התעסקו במזרחיות מול אשכנזיות, אני כבר לא מדברת על זה".

אז נגמר השיח האשכנזי־מזרחי?

״כשאת מקיימת בעצמך משהו, הוא קיים. אני לא מקיימת בי את השיח הזה על מזרח ומערב. אני לא מבינה את העיסוק הזה״.

זה באוויר כל הזמן. קחי את האמירה של שרת התרבות מירי רגב על צ׳כוב, שהדגישה שסע תרבותי וחברתי.

״אני לא מכניסה למרחב שלי את העיסוקים האלה. הגעתי לאן שהגעתי על ידי עבודה קשה. אף אחד לא לקח אותי בגלל גזע, דת או מין. אני פאקינג מגי אזרזר מנתניה, הארדקור כפרה, עם בנייה בציפורניים עד אלייך. אני לא מתביישת בכלום״.

מגי אזרזר | חלוק: אלון ליבנה | צילום: אלון שפרנסקי

צחוקים בספסל האחורי

עוד לפני שעלתה ״כפולים״ למסכי ערוץ 2, התברר כי הסדרה בגרסתה המקורית נמכרה לערוצי פוקס הבינלאומיים להפצה במדינות שונות, ולערוץ הצרפתי +Canal, ובקיצור: ״כפולים״ תשודר ב־127 מדינות. ״אני לא קולטת את זה, נקודה״, אומרת אזרזר כשאני שואלת אותה איך זה ירגיש לראות את הפרצוף שלה עם כתוביות תרגום.

את הולכת להיות בינלאומית!

״כשאני מצלמת סדרה ויש ראפ וכולם מבסוטים – אני לא שמחה ולא רגועה עד שהסדרה לא יורדת. תמיד יש לי מחשבות: החומרים ייגנזו, החומרים יישרפו, תהיה מלחמה, לא יראו את הסדרה. עד שדודה שלי בצרפת לא תצלם לי את המסך – אני לא אאמין שזה קורה".

היית יכולה להיות סוכנת מוסד?

״כשאני שומרת סוד שלי, אני מתחילה להתפוצץ, אני שקרנית נוראית״.

הדמות שלך בסדרה, נטלי אלפסיה, מנהלת הונאת ענק אבל בתכלס הכי רוצה להתחתן. את מתחברת לזה? לאהבה מנצחת הכל?

״היום כשאוהבים אותי זה בכלל לא מובן מאליו בשבילי. אני אומרת ׳יא! אני בספסל האחורי של האוטובוס, איזה שוק!׳. בילדות שלי, הספסל האחורי היה מקום שבו ישבו כל המקובלים והמקובלות, ולי לא היה מקום שם. הייתי ילדה פחות מקובלת, יותר רודפת וזה עדיין מקום שלא נפתר״.

אז את עדיין שם? ילדה שלא מרגישה מספיק מקובלת ומספיק יפה?

״אני כבר לא מרגישה לא יפה. אבל עניינים שמקורם בילדות הולכים ומתעצמים ככל שאנחנו גדלים. הילדה הזו תמיד שם, זה לא יעזור. אני חושבת עליה לפעמים, אני אומרת למרגלית הקטנה ׳די, תרימי לעצמך, את בטוב!׳״.

את מרגישה שאת הכי קרובה לעצמך בתקופה הזו?

״ברור! התהפך לי העולם. מ'היי, אני מגי ואני רוצה להיות שחקנית' ל'היי, בוקר טוב, חלמתי, הגשמתי'".

מגי אזרזר | חליפה: אלון ליבנה | טבעת: פדני | צילום: אלון שפרנסקי

מה הפנטזיה המקצועית שלך?

״לעבוד עם אלמודובר. בא לי ללמוד את כל מה שצריך כדי להיות על הסט שלו".

וחלום אישי?

״לאהוב את עצמי כמו שאני ולא לרצות להיות משהו אחר״.

מאיפה את שואבת השראה?

״מהאנושות. לראות איך אנשים מתנהגים, מתמודדים עם סיטואציות, לחבר את כל הקווים האלה ואז לקום ולשחק. אני מתבוננת כל הזמן, בוהה באנשים חופשי. יושבת בבית קפה ובוהה בסתר. ההשראה המקצועית שלי היא ששון גבאי, גם בגלל איך שהוא עובד וגם בגלל איך שהוא מתנהג, הענווה שלו. כשהתחלנו לעשות חזרות ל׳בתולות׳ ראיתי איך הוא נותן את כל כולו בחזרה, לפני שבכלל התחילו הצילומים. זו הייתה תצוגת משחק שאחריה הבנתי שהדלק לעולם לא נגמר, לא ראית כזה דבר בחיים שלך. אמרתי לעצמי 'הלוואי שיישאר בי הרוך הזה שיש בו'״.

מרגלית, את יהלום לא מלוטש.

״אני מרגלית לגמרי. יש את הרגע הזה בקופת חולים שאני מתקשרת להזמין תור ושואלים אותי ׳מה השם?׳ ואני אומרת ׳מרגלית אזרזר׳. ואז אני מבינה שוואו, אני מרגלית אזרזר. לגמרי".