אני לא סינדרלה

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

כמעט בלתי אפשרי לכתוב על בנות ה"טום בוי" מבלי להיזכר בתעלוליה ובמעלליה של בילבי גרב ברך, הילדה הפרועה והנהדרת מספרה האלמותי של אסטריד לינדגרן. בילבי, הג'ינג'ית האולטימטיבית בעלת הצמות והגרביים עד הברך, היא אנטי-תזה לכל מה שהחברה מצפה מבנות. היא שובבה, לוקחת סיכונים, חזקה, שוברת מוסכמות באופן קבוע, חסרת נימוס בסיסי ומה לא? כאמור, לא בת טיפוסית עם חצאית ורודה ונצנצים.

בילבי אינה הטום בוי הראשונה, ובטח שלא היחידה. התופעה, שהניצה במאה ה-19, היתה עבור בנות רבות פתיחת צוהר לעולם אחר. האפשרות לטפס על העצים היתה, בין היתר, סוג של העצמה נשית והזדמנות של הבנות לחוות את הצד שנחשב אז לנשגב יותר של החברה: העולם הגברי. אין ספק שבתופעת הטום בוי יש משהו שהוא מעבר לתהליך חברתי. נראה כי מדובר בתהליך אישי, התפתחותי ופסיכולוגי. ועדיין, כל אלה אינם מנותקים ממבחן הזמן והמקום שבו אנו חיים ונראה כי השינויים החברתיים, כשבראשם המהפכה הפמיניסטית, שינו את הקונטקסט שבתוכו חיות נשים בכלל, ומי שאנו מכנים טום בוי בפרט. היום, זה ברור, הרבה יותר קשה מבחינה חברתית לבנות שהן טום בוי והן סובלות פעמים רבות מדחייה חברתית.



קבוצת החברים שלה היתה מורכבת מבנים בלבד [אילוסטרציה: ASAP Photos]

מחיר כבד מבחינה חברתית

"יובל שלי היתה מאז ומתמיד טום בוי", אומרת יעל, אמא של יובל בת התשע וחצי. "בהרבה מובנים היא כמו בן ולעיתים היא אף מקצינה את ההתנהגות הסטריאוטיפית הגברית. היא ילדה לוחמנית שלעיתים חסרה את העדינות שמאפיינת בנות רבות. מלתחת הבגדים שלה גם היא בהתאם. לא תראו את יובל בשמלות או בבגדים נשיים כמו טייץ. דווקא סווטשירט עטור גולגולות הוא זה שקורץ לה יותר".

כיצד מגיבים חבריה לכיתה לעובדת היותה טום בוי?
"עד לא מזמן קבוצת החברים שלה היתה מורכבת מבנים בלבד, פשוט בגלל שהבנות הוקיעו אותה וראו בה יריבה ולא אחת משלהן", מסבירה יעל. "ההתנהגות הזו מצד הבנות גרמה לה לסבל ואפילו הגיעה עד למקרה קיצוני שבו הבנות ארבו לה וניסו להכות אותה. אבל יובל היא כזו ובעצמה אומרת 'אני לא כמו כל הבנות'. השנה היא התעדנה יותר ומנסה ללכת גם לכיוון הבנות, בין היתר מכיוון שלא נותרו לה הרבה ברירות מבחינה חברתית. אבל יובל היא יובל, ולמרות המחיר שהיא משלמת מבחינה חברתית ואישית אני לא חושבת שהיא תשנה את מה שהיא באמת, וזה כנראה גם סוג של טום בוי".

"טום בוי היא ילדה שפורצת את גבולות המגדר ומרחיבה את מושג הנשיות, מזיזה אותו לצדדים ונותנת עוד אופציה לדרך שבה בנות או נשים יכולות להיות", אומרת ד"ר לוצאטו. "ברוב המקרים האפשרות של אישה לחוות את חוויות המין השני טמונה בגיל הילדות וניתן לומר כי היא מוגבלת לגילאי תשע עד 11. מעבר לגילאים הללו בת שהיא טום בוי כבר מוגדרת כ'לא נשית'".

מדוע יש תחושה שבנות שהן טום בוי מוקעות כיום מהחברה יותר ומשלמות מחיר כבד יותר מבעבר?
"זו תחושה נכונה", מאשרת ד"ר לוצאטו, "וזהו בעצם הפוסט-פמיניזם. לצד ההישגים של המהפכה הפמיניסטית, שאין לזלזל בהם, אנחנו צופים בסוג מסוים של רגרסיה. דווקא בגלל שהנשים חוו שחרור, החזרה להתעטפות בנשיות על כל הכרוך בה נתפשת כמשחררת. לכן מי שהיא כן טום בוי כיום משלמת מחיר כבד יותר מבעבר".

מדוע זה קורה?
"זה קורה בגלל שני תהליכים שהתרחשו במקביל. מצד אחד, המהפכה הפמיניסטית, שהביאה איתה שחרור גדול וטשטשה מאפיינים שהיו נשיים מובהקים. מצד שני, החל תהליך שמקדש את אידיאל היופי והנשיות, שחריגה ממנו נחשבת נונ-קונפורמיסטית. במובן מסוים חזרנו אחורה. עדיין יש פרס חברתי גדול למי שנראית נשית ומתנהגת נשית והכללים מאוד ברורים, מה עוד שמעורבת בזה תעשיית יופי שמגלגלת מיליונים ואומרת לנשים איך הן צריכות להיראות ולהתנהג. כל זה מחלחל לבנות החל מגיל מאוד צעיר".

"גם העובדה שגיל יצירת הנשיות הולך ויורד אינה נותנת לבנות לגיטימציה להיות נעריות. אם פעם ילדה יכלה להישאר נערית עד גיל 12 או 13, היום זה פשוט לא קיים. הבנות כיום מתחילות להתאפר ולהיות נשיות בגיל צעיר הרבה יותר, והשלב שמאפשר להן להיות לכמה רגעים בנים ורק אחר כך להמשיך ללכת לדרכן הנשית התמסמס מבלי שניתנה להן הזדמנות לספק את יצר הסקרנות והמסתוריות".



בנות יוצרות קשר עם האם דרך נקודות הדמיון [אילוסטרציה: ASAP Photos]

הכל מתחיל בבטן

פן חשוב נוסף לתופעת הטום בוי הוא הפן הפסיכולוגי-התפתחותי. כדי להבין איזה תפקיד ממלאת התופעה בחיי הבנות, החל מהגיל הרך ועד לגיל מבוגר יותר, יש לעמוד על קנקנן של מספר סוגיות פסיכולוגיות. "כל נושא המין והמגדר הוא משמעותי ביותר בפסיכולוגיה ההתפתחותית, מכיוון שהזהות המינית היא אחת הסוגיות החשובות המשפיעות על ההתפתחות האישית", אומרת ד"ר תרצה יואלס, פסיכולוגית התפתחותית במרכז לחקר התפתחות הילד של אוניברסיטת חיפה ומנהלת מכון "תמוז". "המגדר מהווה תפקיד מפתח בדרך שבה בני אדם מארגנים את העולם שלהם, בטח ובטח כאשר מדובר בילדים ובמתבגרים. מבחינה זו, הורים מתנהגים אחרת כלפי בנים וכלפי בנות, וילדים לומדים מגיל צעיר מאוד את כל הסטריאוטיפים הנוגעים להתנהגויות של בני שני המינים בתחומים השונים".

דרך הבנת התפתחות המגדר ניתן להבין גם את תופעת הטום בוי, לעמוד על שורשיה ולדעת, כהורים וכבוגרים, להתייחס נכון לאותן בנות. ד"ר יואלס מציינת שלושה צעדים התפתחותיים מרכזיים בבניית ההתפתחות המגדרית. הצעד הראשון הוא אימוץ התנהגות טיפוסית למגדר. "מחקרים מראים שההתייחסות שלנו, כהורים וכחברה, לתינוקות בנים ולתינוקות בנות היא שונה", מסבירה ד"ר יואלס. "כהורים אנו מנחילים לילדינו את התפקידים הסטריאוטיפים שהחברה קבעה עבור בני מינם. כבר בגיל שנתיים ניתן לראות בצורה ברורה את ההעדפה לצעצועים על פי המגדר. הבנים מעדיפים מכוניות והבנות – בובות. אחד ההסברים שהפסיכולוגיה נותנת להעדפה השונה הוא שזו אינה תוצאה של חיקוי תרבותי בלבד, אלא גם של תהליכים הורמונליים, שהתרחשו בשלבים מוקדמים של העובר ברחם".

"בעת ההריון, כאשר המוח מזהה את מין היילוד, מתקיימת הפרשה של הורמוני האסטרוגן והטסטוסטרון בהתאם למין. מחקרים שבדקו את רמת ההורמונים הללו בעת הריון ובמעקב אחר התינוקות עד גיל שנה, מצאו כי כאשר היתה טעות והמוח הפריש טסטוסטרון ברמה גבוהה יותר מהרגיל לעובר ממין נקבה, אותן בנות העדיפו משחקים של בנים, ולהיפך. כך שאנו יודעים היום שיש השפעה לחשיפה של רמות מסוימות של הורמונים ברחם על העדפה של משחקים".

מה הצעד השני באימוץ התנהגות על פי מגדר?
"הצעד השני הוא פיתוח מושג תפקיד המגדר", אומרת ד"ר יואלס. "זו השתכללות של הסטריאוטיפים ההתנהגותיים הנוגעים לבנות ולבנים. מדובר בתהליך המתרחש בגילאים ארבע עד חמש, שבו לילדים יש כבר הבנה של התפקיד המגדרי בקונספט החברתי. ילדה בת חמש שמעדיפה לשחק במשחקי בנים, כבר מודעת לכך שהיא משחקת במשהו שמבחינה תרבותית נתפש כשייך לבנים. התפישה הזו הולכת ומתחדדת בכל המסגרות החינוכיות שבהן נמצאים הילדים. על אף שבמערכת החינוך, קרי בגנים ובבתי הספר, קיים רצון להתייחסות שוויונית, בפינת הבובות נמצא את הבנות ובפינת הקוביות את הבנים. כך שהסביבה מהווה גורם מאוד מכוון בהתנהגות המגדרית".



הצעד השני הוא פיתוח מושג תפקיד המגדר [אילוסטרציה: ASAP Photos]

"חשוב להבין", מוסיפה ד"ר יואלס, "כי התקופה של גילאי ארבע וחמש היא תקופה מאוד רגישה מבחינת הבנייה של הזהות והקישור למגדר. זהו גיל של הבניית העצמי בצורה יותר מגובשת. הילדים בודקים את היכולות שלהם והופכים מודעים למינם. זהו השלב שבו ילדים מבינים שהמין שלהם הוא קבוע. הם מבינים, למשל שאם בן ילבש שמלה הוא יישאר בן ושגם אם בת תאמץ גינונים של בנים היא תישאר בת".

הצעד השלישי, לדברי ד"ר יואלס, בפיתוח התנהגות לפי מגדר הוא פיתוח מחויבות רגשית התואמת אותו. זהו השלב שבו הילד או הילדה מפתחים מחויבות רגשית כלפי המגדר שלהם, כלומר שהבנים מרגישים כמו "בנים" והבנות כמו "בנות". "כאשר לא מתגבשת מחויבות לזהות המינית אנו מתחילים לראות ניצנים ראשונים של אי נוחות של הילד או הילדה בתוך המגדר שלהם".

יש קשר בין התנהגות של אמהות בהתאם למגדר שלהן, לבין התנהגות כזו אצל הילדות?
"ודאי", אומרת ד"ר יואלס. "חלק מבניית המחויבות הרגשית נעשית דרך ההזדהות עם ההורה מאותו מין. בנות יוצרות קשר עם האם דרך נקודות הדמיון והבנים דרך הנפרדוּת. כך קורה שהבנות מדגישות את הנשיות שלהן, מחקות את אמהותיהן, מתאפרות ומתגנדרות. בנות הטום בוי עושות זאת כמו הבנים. הן מגדירות את עצמן דרך הניגוד והנפרדות".

בחלק השני של הכתבה: האם יש קשר בין תופעת הטום בוי לנטייה מינית?

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה