אני לא סינדרלה – חלק ב'

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

לחלק א'»

טום בוי: נטייה מינית?

למרות כל ההסברים המדעיים והפסיכולוגיים, עדיין ישנם הורים רבים שמוטרדים מכך שבנותיהן הן יותר "בנים" מ"בנות". השאלה שאולי מטרידה הורים יותר מכל נוגעת לקשר שבין התנהגות של טום בוי לנטייה מינית. מהבחינה הזו יש הסכמה חד משמעית בין כל המומחים: קשר שכזה פשוט אינו קיים.

"מבחינה התפתחותית, 45-52 אחוזים מהבנות עוברות תקופה של טום בוי", מסבירה ד"ר יואלס. "החל מגיל שבע אנחנו רואים ירידה גדולה בהיקף התופעה, כשמרבית הבנות זונחות אותה. בשנות השבעים החלו לעסוק בתופעה, כאשר הלך הרוח היה מאוד שלילי. המחשבה הרווחת אז היתה כי התנהגות של טום בוי היא נדירה, אפילו לא נורמלית. בסוף אותו עשור נעשו מחקרים שהראו כי 51 אחוזים מהנשים היו בילדותן סוג של טום בוי ולא היה אצלן שום קשר להומוסקסואליות. מחקר נוסף שנערך באותה תקופה הראה גם הוא כי 50 אחוזים מהנשים העידו על עצמן שהיו טום בוי וגם בו לא נמצא קשר להומוסקסואליות".



אין קשר בין התנהגות של טום בוי לנטייה מינית [אילוסטרציה : ASAP Photos]

"הורים רבים חוששים שהתנהגות גברית מעידה על העדפה מינית", מוסיפה זפרני. "אבל באמת אין לכך שום קשר. יכולה להיות בת שהיא טום בוי לחלוטין ועדיין היא תעדיף בנים מבחינה רומנטית. הומוסקסואליות נקבעת ברחם בשבועות הראשונים להיווצרותו של העובר ומאופיינת בשינויים במבנה המוח. זוהי נטייה מינית מולדת ונטולת סממנים חיצוניים. ולכן כל חשש של ההורים בכיוון הזה מיותר".

לא רק מצד ההורים זוכות בנות הטום בוי להרמת גבה. הקושי הגדול ביותר שהן חוות נובע מכיוון קבוצת השווים, החברים בבית הספר והגן. הבנות בדרך כלל דוחות אותן כי הן לא כמוהן, וגם אצל הבנים הן פעמים רבות לא מוצאות את מקומן. "הקושי האישי העיקרי הוא אכן בהתנהלות מול קבוצת החברים", מאשרת זפרני. "ילדה שהיא טום בוי יכולה להיות חברה של הבנים עד גבול מסוים. בשלב כלשהו הם יציבו קו בלתי נראה שיאמר לה 'עד כאן'. בבית הספר היסודי הבעיה תתעורר לקראת גיל עשר, בתחילת גיל ההתבגרות. עם הופעת סימני המין הראשונים, התייחסות הבנים לאותה ילדה משתנה והיא עלולה לחוש חוסר שייכות".

"לעיתים הבנות הללו מגיבות בכעס כלפי השינויים הגופניים וחוות אותן כ'בגידת הגוף'. הן חשות בכעס נוראי על כך שבגלל השינויים הללו הבנים כבר לא משתפים אותן בכדורגל, הם צוחקים עליהן ומסתכלים בצורה שונה. הן מתלוננות על כך שלא כיף להן עם הבנים כמו בעבר. בשלב הזה הן חוות דחייה כפולה. הן מוקעות גם מקבוצת הבנות וגם מקבוצת הבנים, ובעקבות הדחייה הזו מגיעה תחושת העלבון, האכזבה והכעס, שמתעצמים עם הזמן".

ואז אותן בנות נותרות לבד?
"הן בהחלט עלולות לחוות תקופה של בידוד חברתי, שלמראית עין הוא מתוך בחירה, אך הוא תוצאה של היותן לא שייכות לשני העולמות", מתארת זפרני. "הן מתחילות להבין שהן אינן שייכות לעולם הבנים ובדרך כלל מתחילות להתאים את עצמן לעולם הבנות. התהליך הזה יכול להימשך כשנה או שנתיים. אל קבוצת הבנים הן יחזרו כאשר אלו יוכלו לקבל אותן כחברות ולא כחלק מהקבוצה".



הבנות בדרך כלל דוחות אותן [אילוסטרציה: ASAP Photos]

ומה קורה בשנים המאוחרות יותר? בתקופת התיכון, למשל?
"דווקא בתיכון, אותה תקופה שמוגדרת כחיפוש זהות, מתקבלת לעיתים תופעת הטום בוי בצורה חיובית ומאפשרת לבנות לבדוק את ההעדפה שלהן להתנהגות המוגדרת כיותר גברית לעומת נשית. כשם שלא נחרדים מבן שמתאפר או צובע שיער לא נחרדים מבת עם שיער קצוץ או בגדים שנחשבים יותר גבריים".

זפרני מסכמת ואומרת כי בכל התהליך הלא פשוט שעובר על בנות שהן טום בוי ישנה חשיבות מאוד גדולה להורים. "התמיכה והקבלה של ההורים היא קריטית וחשובה מאין כמוה", היא מדגישה. "אותן בנות מתמודדות עם אתגרים לא פשוטים מחוץ לבית וחשוב מאוד שהן יקבלו תמיכה, אהבה ועידוד בתוך ביתן שלהן".

"אני לא מנסה ולא אנסה בחיים לשנות את יובל", קובעת יעל. "אני מודה שזה לא מצב קל וליבי נחמץ עם הקשיים שהיא חווה. אני גם בטוחה שהיה יותר נוח אם היא היתה מתנהגת כמו בנות אחרות בגילה, אבל אני מקבלת אותה בדיוק כפי שהיא ולטעמי כל ניסיון לשנות רק יזיק".

<strong>מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה