"אני לא מרגישה שיש לי את הפריבילגיה לוותר או להישבר"

קולקציית הפיג'מות והמצעים של דורין פרנקפורט | צילום: אסף עיני
קולקציית הפיג'מות והמצעים של דורין פרנקפורט | צילום: אסף עיני

דורין פרנקפורט מגיעה מדי בוקר למפעל השומם שלה, מפשילה שרוולים, נשארת בו עד שעת ערב ומתעקשת לשרוד. עכשיו היא מוציאה גם קולקציה של פיג'מות ומצעים

88 שיתופים | 132 צפיות

מעצבת האופנה דורין פרנקפורט מודאגת מאד. "הקורונה היא כוח עליון, אבל ההתנהלות לא. אני לא מחפשת הליקופטרים שיזרקו עלינו כסף, אבל החובות נערמים. ועדיין, אנחנו נעשה הכול כדי שלא ניכשל בגלל הקורונה", היא אומרת ומוסיפה: "זה לא הסיפור הפרטי של מרגיט שותפתי ושלי. שתינו נשים בוגרות ומוגשמות ואני מאמינה שבעברו של אדם לא ניתן לפגוע. אנחנו בפל"ת, פנסיה ללא תשלום. עברנו מלחמות, פיגועים ומיתונים, אבל כשיש חוסר בהירות על הדרך בה יפעלו מנהיגי המדינה כלפי עיצוב אמנות ותעשיה קטנה ובינונית, מוקדם לומר ששרדנו. 

אני מאוד חרדה לעתידם של עשרות בתי אב שאנחנו מפרנסות. אנשים טובים, בני כל העדות, לא פרופסורים ולא פריבילגים, כולם אנשי עמל חרוצים שהרוויחו טוב והם חלק ממרקם חיי ועכשיו הם בחל"ת ולא יודעים עד מתי ומה יהיה. אני רואה שקשה להם. ואני חרדה גם לעתיד בנותיי, שנמצאות במקום שעבודת כפיים ופרנסה לקהילה הפכו חשובים פחות מכבוד וכוח, ואני עושה הכל להצליח למען כולם. חוסר ודאות הוא קשה לכל יצור אנושי, אז בינתיים אני נעזרת באופטימיות ובערימת ספרים המסייעים לי לעבור לילות ללא שינה מהדאגה האינסופית לעתיד הצוות הנפלא שלי, שלצידי שנים ארוכות". 

קולקציית הפיג'מות והמצעים של דורין פרנקפורט | צילום: אסף עיני
קולקציית הפיג'מות והמצעים של דורין פרנקפורט | צילום: אסף עיני

ועם כל הדאגה, יש בה גם אופטימיות: "התקופה הזאת היא גם כוח ואני רואה ניצנים של תקווה. האנתרופולוגית מרגרט מיד אמרה שאסור לנו לפקפק בכך שקבוצה קטנה יכולה לשנות את העולם ואני מאמינה בכוח של המעט במלחמה מול הכוחות שלא סופרים אותנו. אז מול ריק מוחלט של תכנון עתידי ושל יד חכמה מכוונת, במדינה שאני אוהבת, האתגר הגדול שלי הוא להמשיך לחלום על עתיד טוב יותר ולהאמין שאחרי שכל זה ייגמר, העולם יהיה טוב ומודע יותר". 

"האתגר הגדול שלי הוא להמשיך לחלום על עתיד טוב יותר ולהאמין שאחרי שכל זה ייגמר, העולם יהיה טוב ומודע יותר"

בינתיים, בימים של סגר שני שסופו לא ברור, המעצבת של המדינה, עם קילומטראז' מוצלח של 45 שנות עבודה ושיאים רבים, מגיעה מדי בוקר למפעל השומם שלה בפלורנטין, מרחק רגלי מביתה, מפשילה שרוולים, נשארת בו עד שעת ערב, ומתעקשת לשרוד. "אני חיונית מאוד לטעמי. מרגיט ואני אחראיות להרבה מאוד אנשים, אז אנחנו באות לעבוד ואנחנו בסך הכול היום ארבעה אנשים במפעל". 

"אני מתאימה את עצמי לתקופה"

בימים כתיקונם הכול רחש פעילות של עשרות רבות של אנשים ורעש מכונות, עכשיו העובדים בחל"ת ומכונות התפירה נעצרו. גם 11 החנויות שלה ברחבי הארץ סגורות ועשרות העובדים שלהן הוצאו לחל"ת. הארבעה מקבלים הזמנות און ליין לקולקציית הסתיו והחורף, היא מלקטת את הבגדים, אורזת בעצמה את הסחורה שנשים מזמינות ומנפקת בכתב ידה את החשבוניות. גם אתר האאוטלט שהקימה פעיל מאוד, ולאחרונה, בצוק העיתים, היא החליטה להמציא את עצמה מחדש. "אני מתאימה את עצמי לתקופה, אני לא מרגישה שיש לי את הפריבילגיה לעצור, לוותר או להישבר אז אני עוקפת את המצב ופועלת בעוד מישורים. כשרוב העולם מתכנס יותר בביתו, בגדי הבית מוצאים את עצמם באור הזרקורים והשיח עליהם מקבל משנה תוקף". התוצאה: קולקציה חדשה מהממת, הכי קרובה ונעימה לגוף, של פיג'מות מפנקות ועוד קולקציה של מצעי מיטה מפנקים שעיצבה, וכל זמן שהחנויות סגורות, הכול יימכר מעכשיו בחנות האון ליין שלה. 

"בינתיים אני נעזרת באופטימיות ובערימת ספרים המסייעים לי לעבור לילות ללא שינה מהדאגה האינסופית לעתיד הצוות הנפלא שלי, שלצידי שנים ארוכות"

מה תגידי על המצב הפוליטי?
"שהוא מעציב אותי מאוד. המחשבה מה יהיה על עתיד ילדיי והדור הבא במציאות קיטוב שכזאת מעוררת בי פלצות. ההתנהלות של הממשלה לא מובנת. מה שחשוב הוא שתהיה תוכנית יציאה שפויה ושיחזירו אותנו לחיים שפויים. יותר מההתנהלות האישית של ביבי, מפחידים אותי היסמנים סביבו שהולכים בעיוורון. הוא ישאיר כאן אדמה חרוכה. 

מיקי זוהר יושב על כיסא יו"ר הכנסת, כיסא שישבו עליו גדולי האומה, ומנבל את הפה. מדובר באנשים שאין להם כבוד אליי ולהוריי מקימי הארץ ולמורשת ולהיסטוריה. סבא שלי, ישראל אונטרמן בן אלי, היה אח של הרב הראשי לישראל איסר יהודה אונטרמן. סבי חזר בשאלה ועדיין היה ביניהם כבוד הדדי גדול מתוך אמונה שחילוניות ודת הן לא הפכים, הם סינרגיה של מדינה. כשאני רואה היום את הקיטוב בעם אני תוהה לאן אנחנו הולכים. והחלום שלי הוא שהשנה הבאה קלה תהיה קלה ומכילה יותר ושההסתה נגד חצי מהעם לא רק שתיפסק, אלא תהפוך לטאבו ענק". 

קולקציית בגדי הבית של דורין פרנקפורט | צילום: אסף עיני
קולקציית בגדי הבית של דורין פרנקפורט | צילום: אסף עיני

למה לא עיצבת מסכות בתקופה הזאת?
"כי אני מסרבת ליפות את המציאות של הקורונה בחיינו, ועד שהמחלה תדעך לנו מהחיים, אני מעקמת פרצוף ומתמגנת במסכה שאני מבינה שהיא בטיחותית כעזר רפואי למניעת הדבקה". 

בימים רגילים בתקופה הזאת את כבר עובדת על קולקציית הקיץ. היכן היא עומדת? היא עוצבה בהשפעת הקורונה?
"הקיץ הבא שואב כוח מתקווה. עדיין הכל בשלב הדגמים והגזרות ואין מי שיתפור. אני חיה בסרט, הקולקציה אמורה להביא קיץ עשיר בצבעוניות של אבני חן, בגזרות צמודות וגם נשפכות, ובגדים רכים ונוקשים וכל פריט בארון יהיה משמח". 

עד כמה שינית תוכניות בגלל הקורונה?
"אני הכי בילי בדרכים. תוכננו לי נסיעות עבודה לתערוכות בפריז, לונדון ואיטליה וחופשות בחגים ליוון. כמובן ששום דבר מזה לא קרה". 

הכנת לעצמך פלאן B ליתר בטחון אם לא תשרדי את התקופה?
"אני לא רוצה לחשוב על זה ופלאן B שלי הוא לא ממש כלכלי. עד עכשיו עבדתי עם כמה מעצבים כמנטורית הדרכה, לימדתי אותם את כל השלבים של בניית קולקציה ושיווק וחשבתי אולי לעשות כיתות אמן והרצאות. הידע שלי פתוח. יש לנו במפעל ארכיון מטורף, משנת 1975 הכל מתויק בו. אם אשיג מימון זה יהיה ארכיון שיוכלו לבוא ללמוד ממנו. יש שם עיצובים מסרטים כמו 'שלאגר' עם עפרה חזה, מ'חתונה לבנה', מאירוויזיונים, להקות בת שבע ובת דור ותיסלם ועוד ועוד". 

אפשר לשאול על בגד הלילה שלך?
"אני ישנה בדיוק עם הפיג'מה שאני מעצבת היום לקהל ושתפרתי לעצמי במשך שנים. מדובר בכותנה 100 אחוז הכי נעימה ויש טריקו וויסקוזה, הכל נושם ונכנס למכונת הכביסה וגם אפשר לעשות עם הדגמים האלה מטלות ליד הבית. כשמדובר בבגדים שאני מעצבת, אני מקפידה ללבוש תמיד בגדים מהעונה הנוכחית, אך את בגדי הבית תפרתי שנים רק לעצמי. ממש לפני הסגר תליתי דגם אחד ותמר קרוואן נכנסה וקנתה. בקולקציה החדשה יש 10 דגמים בצבעי לבן, כחול כהה ובריק-בורדו". 

קולקציית בגדי הבית של דורין פרנקפורט | צילום: אסף עיני
קולקציית בגדי הבית של דורין פרנקפורט | צילום: אסף עיני

והמצעים?
"סדרת המצעים נולדה כשיתוף פעולה עם ערד טקסטיל וזהו אחד משיתופי הפעולה המאתגרים שאני תמיד שמחה להיענות להם. עשיתי קולקציה של 100 אחוז כותנה עם צפיפות מאוד איכותית ויש הדפסים מעניינים. אנחנו לא יכולים להרחיק היום לחו"ל בגלל המצב אז הלכתי עם החלומות שלי על מקומות. יש עיצובים באווירה של יוון והאיים בכחול ולבן ואחרים באווירת הטירות האנגליות בשילובי פרחים ופסים. יש מידות רגילות וגם של 180 ס"מ כמו שיש אצלי בבית. נכון לעכשיו הוצאנו גם מגבת ענקית נהדרת מכותנה". 

אצל דורין החובבת הנצחית של השחור – אין בכלל שחור בקולקציות החדשות?
"התאפקתי, כי הרגשתי ששחור לא מתאים למצעים". 

את מכינה הפתעות נוספות?
"אם זה יצליח, אמשיך לכיוון מגבות. בתכנון היו גם קימונו וחלוקי חורף שנעצרו וגם התחלתי לתכנן את נושא הריחות לבית וגם אותם עצרה הקורונה". 

יש לך חרטות מקצועיות?
"אני מצטערת שלא המשכתי עם קו הגברים שלי שפעל בהצלחה 12 שנה". 

יש לך עוד חלומות מקצועיים?
"בגיל 32 היה לי ולשותפתי חלום להקים מפעל קטן שבו נייצר בגדי מעצבת איכותיים, במחירים מדודים, על ידי צוות עובדים בני כל הדתות, העדות והמגזרים. קיוויתי שמלאכת כפיים, יצירה ואמנות יקבלו את מקומם בהיסטוריה של המקום בו אנו חיים. אז מרגיט ואני אמנם הגשמנו את החלום, אבל לצערי מהחלום על מחויבות לחברה ולסביבה שחונכתי עליו אנחנו מתרחקים בצעדי ענק". 

דורין פרנקפורט | צילום עצמי
דורין פרנקפורט | צילום עצמי

אם לא מעצבת אופנה מה היית?
"קרוב לוודאי שהייתי עוסקת בעבודת כפיים ויצירה"

אם היית ציירת, מי היית רוצה להיות?
"במחשבה ראשונה הציירות שאני אוהבת הן מאירה שמש ואביבה אורי, אבל הן חוו חיים קשים וכואבים, אז אני חושבת על ציירת מוגשמת ועצמאית כמו ג'ורג'יה אוקיף". 

לאיזה עשור באופנה את הכי מתגעגעת?
"אין אצלי מיתוס שפעם הכל היה יפה. באופי שלי אני לא מסתכלת אחורנית, אז העשור שאני מתגעגעת אליו הוא תמיד העשור הבא". 

את חולמת כבר על סבתאות?
"קמע עשתה תואר שני בהיסטוריה של האמנות ועובדת בגלריה זומר, קיאן עובדת לצידי באתר האינטרנט והיא מעצבת נעליים ותיקים. יש לה טעם משלה ושפה משלה ולמרות שהיא שומרת על הייחודיות שלה, היא מתאימה אותם לקולקציות שלנו. אני רוצה שהבנות שלי יהיו מאושרות ושיגשימו את עצמן בדרכן, אני יכולה רק לעזור להן. אני מאוד אימהית ואם הן יבחרו להיות אימהות אז אני אהיה מאוד סבתאית". 

אם היית חיה מי היית?
"סוסת פרא". 

>> לאתר של דורין פרנקפורט