אנטי כוכב

בשנת 2009 שחרר ארקדי דוכין את אלבום הילדים "החברים של ארקשה", מעין סיפור מסגרת עם אינטרפרטציה מוזיקלית משלו על יצירות מספרות הילדים – החל מ"המפוזר מכפר אז"ר" ו"חמש מכשפות הלכו לטייל", דרך "הספר הכי מרתק" ועד "תפילילה". את היצירות שבאלבום, שלא זכה לחשיפה הראויה לו, ביצעו לצד דוכין מגוון אמנים, בהם: יבגני שפובלוב, אריק סיני, דני ליטני, מרינה מקסימיליאן בלומין ואפילו יובל המבולבל.

הלייבל אלטרנקיד, שבו יצא האלבום, חרת על דגלו יצירת תרבות ילדים אלטרנטיבית, הן בבחירת החומרים המופקים והן באיכות הגשתם. הדיסק כולל גם את השיר "מאי", שכתב דוכין לבתו ושכיכב בפסטיבל שירי הילדים של אותה שנה. הגישה האמנותית והייחודית של "החברים של ארקשה" מאפיינת את הכיוון הכללי של דוכין – גם כאשר הוא פונה לכל המשפחה, הוא נותר אלטרנטיבי במידה מסוימת.

ממשיך לבשל

זה התחיל, כזכור, מהלהקה המפורסמת שלו – החברים של נטאשה. דוכין (49), עלה לארץ בגיל 15 מבלארוס היישר לקריית ים. הוא למד נגינה כבר בילדותו, ואחרי העלייה לארץ החל לנגן בהרכבים עם חברים. בקריות היתה אמנם סצנת רוק קטנה, אבל דוכין והחבר'ה הבינו שכדי לקבל הכרה – צריך לעבור למרכז.

הכישרון של דוכין והלהקה נצץ כבר אחרי זמן קצר. אולי בגלל הפתיחות היחסית למוזיקה אלטרנטיבית ולאנשים אלטרנטיביים ששררה אז בתל אביב, אולי בגלל השירים המעולים וקולו החם והאקספרסיבי של דוכין, ואולי בגלל כל המכלול. "לא היינו מהסצנה, אבל יצרנו סצנה", צוחק דוכין. בשנת 1994 יצא אלבומה השלישי והאחרון של "החברים של נטאשה", "רדיו בלה בלה". האלבום היה הפקה ענקית ומרשימה שזכתה להצלחה גדולה, אך כפי שקורה פעמים רבות אחרי פרויקט ענק – הלהקה התפרקה בשנת 1996. עם פירוק הלהקה התפרש דוכין על תחומים רבים של מוזיקה – הוא כתב, הלחין, עיבד והפיק לאמנים כמו אריק איינשטיין, דוד ד'אור, פבלו רוזנברג, שם טוב לוי, תמר גלעדי, יוסי בנאי ואחרים.

דוכין אף שולח את ידו בבישול, ועד לא מזמן כיכב בתוכניות טלוויזיה בערוץ 2 (בעברית) ובערוץ 9 הרוסי, בהן שר וגם בישל. אחרי טבילת האש הטלוויזיונית הוא החליט לפתוח מסעדה משלו, בשם "הסעודה".

מאיפה הגיעה הבשלנות? למדת לבשל?
"בתור ילד קטן ראיתי את אמא שלי מבשלת, הכנו הכל בעצמנו חוץ מלאפות לחם, כי לא גידלנו חיטה. זה מאוד חיבר אותי לקטע של הבישול וגם לעניין של לדאוג לעצמך. גידלנו וגם אכלנו תרנגולות וארנבות – דברים מוזרים שמפחידים ילדים".

המסעדה לא החזיקה זמן רב
"החיבור המסחרי עם המסעדה לא היה הכי כיף. זה פגע בחיבור שלי עם המוזיקה, וחץ מזה אני גם לא איש עסקים. אני ממשיך לבשל עד היום, אבל למשפחה".

אבא של מאי וים. "בתור ילד קטן ראיתי את אמא מבשלת והכנו הכל בעצמנו. גידלנו וגם אכלנו תרנגולות וארנבות – דברים מוזרים שמפחידים ילדים". צילום: שי קדם

משקיע בעצמו

דוכין ואשתו סימה לוי דוכין הם הורים למאי בת השבע ולים בן השנה וחצי. "עדיף מאוחר מאשר אף פעם", מחייך דוכין, שהגיע לאבהות בגיל מאוחר יחסית.

איך אתה עם האבהות?
"אני נהנה מזה, מסוחרר מזה, בוכה מזה וצוחק מזה. אני מודאג מזה. האבהות מעוררת בי הרבה רגשות. היא מלמדת אותי המון על החיים. הילדים זה כמו חומר גלם, דף חלק. אני משתדל לעשות כמה שפחות טעויות בדברים שבשליטה שלי, למרות שכבר אפשר לראות את הטעויות שעשיתי…".

אני שואל את דוכין אם הוא אבא משקיען, והוא הופך את השאלה שלי. "אני אבא שמשקיע הרבה בעצמו", הוא אומר. "כל הזמן עושה מוזיקה. אני מקווה שהילדים לומדים ממני את מה שאני למדתי מאבא שלי – להתמיד. אני מישהו שעושה הרבה זמן את אותו הדבר. אבל בכל הזדמנות שיש לי להיות עם הילדים, אני איתם. עצם הנוכחות שלי כל הזמן בבית זה סוג של חינוך".

יש לך אולפן בבית?
"אולפנון, משהו קטן. אני מלחין מוזיקה, וככל שמאי גדלה היא הופכת ליועצת שלי ועוזרת לי. אני שואל אותה, למשל, אם הקטע שכתבתי מרקיד".

מאמין באגדות

את מסעו לעולם הילדים החל דוכין עוד ב-1993, עם האלבום "אחלהזאורים", שבו שיתף פעולה עם חברו מנטאשה, מיכה שיטרית. ב"אחלהזאורים" דוכין הלחין, ניגן, שר והפיק, והאלבום כולל שירי ילדים כמו "התעוררות" ו"בית קפה של דינוזאורים" הרוקיסטי במיוחד.
"בתור מוזיקאי אני מרגיש שחובתי לשמר בתוכי את הילד, במובן הנאיבי של המילה. מישהו שמאמין באגדות, בחלומות".

יש מבוגרים שיש להם בעיה עם זה.
"האהבה לילדים היא אגואיסטית. אתה רוצה להישאר הילד הקטן שמותר לו לדבר על חלליות ומפלצות, עם פחות צנזורה על עצמך. 'החברים של ארקשה' זה אלבום שכבר עבר דרך פילטר האבהות שלי. כל אמן, וגם אנשים רגילים, צריכים איזו אחיזה בילד הזה שבפנים. לא לאבד אותו לייאוש ולציניות ולהגיד 'זה אבוד ואי אפשר לשנות את זה'. עם השנים אנחנו מאבדים את הביטחון העצמי, ואומרים לעצמנו 'את זה לא הספקנו'. אנחנו מוותרים על השאיפות. אבל אסור לפחד. כשאתה עובד עם ילדים אתה מרגיש שהכל אפשרי, אפשר אפילו לעוף לירח. אתה מדבר והם מאמינים. זה תופס אותך".

בימים אלה מעלה דוכין הצגת ילדים חדשה, "הכיתה של מר שמלו". אתם אולי מכירים את השם מהסדרה בערוץ הקבלה, שעוסקת במורה המלמד את תלמידיו על העולם הסובב אותם וגם על עצמם. בחודשים האחרונים עברה הסדרה מהמסך אל הבמה, והפכה להצגה שדוכין אחראי בה על המוזיקה, כמובן.

בנוסף לנגינה ולשירה, הוא גם משחק. "אני המספר ששר ומעביר את ההצגה מסצנה אחת לאחרת", אומר דוכין. "זו כיתה שבאים אליה שני יצורים בשם מר מריר ומר מודד, שמזכירים קצת את שמשון ויובב מ'פינוקיו'. הם מבטיחים לילדים להגשים להם חלומות ולתת להם הרבה מתנות – בתנאי אחד: שהם מפרקים את הכיתה וכל אחד הולך למקום אחר. בהתחלה הילדים מוכנים לוותר על החברות, אבל לאט לאט הם קולטים שאם אין לך חבר טוב שאפשר לשחק איתו, זה לא שווה".

אתה רואה בעצמך כוכב ילדים?
"כדי להיות כוכב ילדים אני צריך להיות בכמה מדיות, בעיקר בטלוויזיה. אבל אני אנטי כוכב שיכול להיות כוכב. יש סטנדרט מסוים שאומר שכדי להיות כוכב ילדים אתה צריך להיות רזה וחתיך. אני קצת נלחם בזה, מאתגר את הדמיון של הילדים. בתור דור שמגדל את העתיד שלו, אנחנו צריכים ליצור להם דברים טובים".

• משפחה