על הניסים אשר חוללו הגיבורות: חנוכה הזה מקבל משמעות חתרנית

בתום שנתיים של מלחמת חרבות ברזל, ישראל מתנהלת בין כאב לתקווה. משפחות שלמות מנסות לחזור לשגרה אחרי שפונו, אחרי שאימא או אבא היו במילואים. ילדים התרגלו להתמודד עם מציאות בלתי אפשרית ועכשיו מייחלים לחזור לתום שהיה לפני המלחמה, קו החזית חודר כמעט לכל כל בית. בתוך המציאות המשתנה, בין חושך לאור, בין כאב לתקווה, הדלקת נרות חנוכה מקבלת משמעות כמעט חתרנית: פעולה קטנה שמסרבת לקבל את החושך כתשובה.

>> מתי מדליקים נרות חנוכה ומאיזה צד צריך להתחיל? מדריך החג השלם

בניגוד למה שרבים חושבים, בהלכה היהודית נשים מחויבות בהדלקת נרות חנוכה בדיוק כמו הגברים. הסיבה לכך היא עיקרון חשוב שקבעו חז״ל, “אף הן היו באותו הנס” כלומר, הנס של חנוכה לא קרה לגברים בלבד, אלא לכל עם ישראל, וגם לנשים היה בו תפקיד משמעותי. המסורת מספרת על נשים שפעלו באומץ, תמכו במרד החשמונאים והובילו רגעים של גבורה. לכן, כשמדליקים היום נרות חנוכה, הנר נחשב ביטוי לשותפות של נשים בנס ולתפקיד המרכזי שהן מילאו בהצלת העם וברוחו. למרות שבמהלך הדורות נשים לעיתים ויתרו על ההדלקה האישית, מבחינה הלכתית, המצווה שייכת להן במלואה. חג חנוכה מזכיר לנו שנשים לא רק היו חלק מהנס, אלא הן חלק מהאור עצמו וחשוב במיוחד לומר זאת כיום, דווקא עכשיו, בתוך מציאות שבה נשים בישראל נמצאות בחזית המלחמה, אך לא תמיד בחזית הזכויות.

נושאות הלפיד

בשנתיים האחרונות ראינו נשים נושאות מדינה שלמה על הכתפיים. נשים שפונו מהבית והקימו שגרה מאולתרת לילדיהן. לוחמות בשטח שמחזיקות קו בגבורה. עובדות רווחה, פסיכולוגיות, מפקדות, מורות, רופאות, אימהות לחטופים וחטופות, כולן אוחזות את החוט הדק שמחזיק את החברה הישראלית בזמן מלחמה.

"בשנתיים האחרונות ראינו נשים נושאות מדינה שלמה על הכתפיים. נשים שפונו מהבית והקימו שגרה מאולתרת לילדיהן. לוחמות בשטח שמחזיקות קו בגבורה"

 

ובמקביל ראינו גם דבר אחר. תוך כדי מלחמה ראינו כוחות שמבקשים לייצר ישראל אחרת, מצומצמת יותר. ראינו דיונים בכנסת שעסקו בגופן של נשים, לא בביטחונן. הצעות חוק שמנסות לצמצם את הנשים במרחב הציבורי, האקדמי, בזכויות המשפטיות שלהן והאזרחיות. ראינו ישיבות ממשלה ומקבלי החלטות המתקיימות כמעט ללא קול נשי. ראינו יוזמות שמבקשות להחזיר את מחוגי השעון אחורה ולא לתת לנשים את המקום השווה להן בשולחן, בהשמעת קולן, בהחזקת הנס.

חג חנוכה זה מסמל את התפקיד שיש לנשים בהיסטוריה היהודית וגם כיום בהחזקת הנס. התפקיד שלנו, הוא לא לאפשר לכוחות החשוכים האלו לנצח את האור. כשאדליק נר ראשון השנה, אקדיש אותו לשי לי עטרי, שבתוך האבל הפרטי שלה על אביה, התעקשה לשיר בהלוויתו בפעם האחרונה, בזמן שהרב אסר עליה לשיר מול גברים. דווקא שם, ברגע של שבר אישי, כשהרב אסר עליה להשמיע קול מול גברים, היא עשתה את הדבר הכי בסיסי והכי אמיץ: סירבה לוותר על עצמה.

הרגע הזה אמר משהו גדול בהרבה מסיפור פרטי: להיות אישה בישראל פירושו להיאבק על קיומך, על קולך, על הזכות לבטא את עצמך, גם כשהלב שבור, גם כשהמציאות קפואה, גם כשמישהו אחר מנסה להשתיק אותך. שי לי לא ביקשה להוביל מאבק. אבל היא הפכה לסמל של משהו עמוק: של נשים ששומרות על החירות שלהן. ההיסטוריה היהודית מלאה בנשים שבחרו להוביל דרך.

מאחורי סיפור חנוכה עומדות גם נשים שהביאו אור וגבורת לב לעם ישראל. המסורת מספרת על דמויות נשיות שפעלו באומץ, בחוכמה ובתחושת שליחות עמוקה. ובצידן ראויה להיזכר גם שלומציון המלכה, שבאה דור אחד אחרי אירועי החנוכה אך הייתה חלק בלתי נפרד משושלת בית חשמונאי, הבית שמזוהה יותר מכל עם נס החנוכה ועם המאבק לעצמאות רוחנית ולאומית. שלומציון הנהיגה את העם בתקופה של יציבות, צדק וחוסן, והוכיחה שמנהיגות מוסרית יכולה להיות לא פחות מעשה גבורה. נשים לא רק “היו באותו הנס”, הן היו כוח מרכזי בתוך המאבק אלא פעלו מתוך אחריות עמוקה לעתיד עם ישראל.

"כשאדליק נר ראשון השנה, אקדיש אותו לשי לי עטרי, שבתוך האבל הפרטי שלה על אביה, התעקשה לשיר בהלוויתו בפעם האחרונה, בזמן שהרב אסר עליה לשיר מול גברים"

 

ביום השביעי של חנוכה נהוג בקהילות יהודיות בצפון אפריקה לציין את עיד אל־בנאת, חג הנשים. יום שבו נשים מכל הדורות היו מתכנסות, מדליקות נרות, לומדות ומתבוננות בתפקידן בהמשכיות העם היהודי. המסורת הזו מזכירה לנו שהאור הנשי אינו חידוש מודרני. הוא חלק מהזהות היהודית מזה אלפי שנים. אז איך ייתכן, שדווקא עכשיו, כשישראל מתמודדת עם אחד המשברים הגדולים בתולדותיה יש מי שפועלים להקטין את מקומן של נשים? איך יכול להיות שהאור שאמור להוביל אותנו קדימה הוא זה שמנסים לכבות? חג חנוכה מזכיר לנו: לא מספיק להדליק את הנר. צריך לשמור עליו.  השנה כאשר כל אחת מאיתנו תדליק את החנוכיה, תברך על הנרות ועל הנס, נזכור שהדלקת הנרות היא יותר ממסורת, היא מסר לכל אישה בישראל, אנחנו כאן, אנחנו חלק, חולקות את אותו נס.

הכותבת היא אנה קיסלנסקי, מנכ"לית התנועה הרפורמית בישראל.