מרגשת: אנה ארונוב חושפת את סיפור הלידה שלה

לפני שבועיים הביאה לעולם אנה ארונוב את בנה הבכור, אדם. לפני שבוע היא שיתפה תמונה של הגוף שלה אחרי הלידה, והצליחה לתת השראה ללא מעט נשים, שקיבלו אישור מסוים לזה שאפשר לשים בצד את קלישאת הסקיני אחרי הלידה ושזה בסדר אם לגוף לוקח זמן להתאושש. "במשך תשעה חודשים הגוף יצר חיים, את הדבר הכי מופלא שאפשר לדמיין, וזה תקין ובריא ומובן שיקח לו זמן לקבל את הצורה החדשה שלו. גם לא צריך לנסות לחזור לעצמך. את השתנית וגם הגוף יחד איתך. הבאת חיים לעולם זה הגיוני שגם הגוף שלך יעבור שינוי בהתאם", היא כתבה בחשבון האינסטגרם שלה. כעת היא מרגשת פעם נוספת כשהיא חושפת את סיפור הלידה שלה, ואת כל מה שקרה באותו הלילה בו הביאה לעולם את בנה הבכור.

"ילדתי. זה בגדול הסיפור: אני באמת מאמינה שהתוצאה במקרה הספציפי הזה יותר חשובה מהדרך. כל אחת והדרך שלה, הכל מבורך כל עוד השניים בריאים בסופו של דבר. אז איך ילדתי?! בשבוע 40 פלוס 2 החליטו הרופאים לזרז אותי. סכרת הריון, גיל, מוניטור, הכל ביחד. ההמלצה רפואית הייתה לזירוז. אני לא מתווכחת עם הרופאים, הבריאות של שנינו הייתה בראש סדר עדיפויות. נכון, בפנטזיה אני יולדת טבעי, אבל יש מציאות והייתי מוכנה מראש לכל תסריט ולא התנגדתי לכלום", שיתפה ארונוב, "24 שעות הייתי מאושפזת בטרום לידה. לא הרגשתי דבר, היה קצת מתח באוויר וזירוז ששמו ל-30 שעות, עברו 24 לא קרה כלום. לקראת הערב התחילו כאבים מאוד חלשים באיזור הגב התחתון. ביקשתי שישימו לי מוניטור בשביל שנראה את התדירות ואיך אדם מגיב לצירים. אני עומדת ליד המיטה עם המוניטור על הבטן, אייל רואה 'עובדה' על בחור חד הורי שגילה שיש לו עוד ילדה. פתאום ברגע אחד תוך כדי אני מרגישה שיורדים לי המים".

ארונוב המשיכה: "בינינו הייתי בלחץ שלא אזהה את זה, שאפספס את ירידת המים, שאולי זה לא יהיה משמעותי או מורגש. אבל אי אפשר לפספס את זה. כשירדו לי המים לא נשאר שום ספק. פתאום ממצב איזי-בריזי ויממה על המיטה הכל התחיל לקרות ומהר: מים, רופא, בדיקה, מים מקוניאליים, מעבירים אותי למיטה, מהר חדר לידה, חייבים זירוז, עירוי, פיטוצין. נכנסתי לזון (תודה לדקלה ולהכנה ללידה טבעית) – ציר, עוד ציר, ציר יותר חזק. אני על הרגליים, ככה נוח לי, נשימות, שאיפה ארוכה, נשיפה לתוך הכאב, מוזיקה נעימה בחדר, לאט, תוך כדי תנועות מעגליות באגן שממש נעימות לי. כל ציר אייל מוכן עם שמן שקדים ועושה עיסוי בגב התחתון. כל ציר".

ארונוב תיארה לאחר מכן את התחושות היותר מאתגרות שבחוויה: "אחרי קצת זמן שאלתי את אייל אם עברה כבר שעה שאנחנו פה, הוא הסתכל על השעון ואמר שעברו כבר שלוש וחצי שעות. הזמן עובר בדקה. 4 וחצי שעות של צירים חזקים. זה יישמע מוזר אבל נהניתי מזה. לפחות חצי מהזמן, היה משהו עוצמתי בכאב הזה, כאב טוב כזה, מחזק. אבל אני מאוד עייפה. לא ישנתי לילה, הכאב מתחיל להתיש, אני לגמרי מתמודדת עם הכאבים אבל לא עם העייפות. הרגליים קצת רועדות, אני עומדת כל הזמן. רק ככה נוח לי בציר. המיילדת אומרת לי שחייבים להתקדם כי אין לי פתיחה כמעט בכלל, הפיטוצין חייב לעלות ואין לנו זמן למשוך בגלל המקוניום. אפידורל. מנוחה. קצת מנוחה. אני חייבת לנוח כי הלידה עוד לפניי ואני באפיסת כוחות. לא יודעת כמה זמן נחתי, פתאום פתיחה 8.5 לחץ חזק באגן. צירים מורגשים שוב. אני נושמת חזק ומשמיעה קולות מוזרים שממש עוזרים לי. לא מוסיפה אפידורל רוצה להרגיש הכל, רוצה להיות אקטיבית בלידה".

ואז הגיע הרגע המרגש ששווה הכל: "שוק! אני מסתכלת על אייל והוא עליי. שנינו לא ציפינו לכך שזה הגיע, שזה הגיע ממש עכשיו. 25-30 דקות אדם על הבטן שלי. חם, נעים, יפה, שלנו. 12 שעות בחדר לידה עברו מהר. בתחושתי הייתה לידה מדהימה. הרגשתי הכל בעוצמות, חוויה מדהימה, גם עבורי וגם עבור אייל שממש היה שם כל שנייה וכל נשימה. כעבור שבועיים אני מבינה איך נשים שוכחות הכל. לידה זאת חוויה עוצמתית, חיובית, חזקה ומאוד זוגית בעיניי".