אמת לפנים

"דוגריות" הוא מושג שמזוהה עם תכונה ישראלית. היכולת לומר לאנשים את שהלב מרגיש והראש חושב (גם אם הם לא חברים או מעוניינים בכלל לשמוע). הדיבור חסר העכבות, הנכונות להיות ישירים בכל מחיר והרצון לבטא את רחשיהם הפנימיים וללכת אחריהם עד הסוף. רוב הישראלים מחוברים מאד לערכים של יושר, כנות ואינטגרטי; לא לטייח את השטח אלא לצבוע את החלל בגוונים של האמת הפרטית שלהם. עם סגולה או לא?

נופר המתוקה, למשל, מייצגת את הערכים הנשגבים האלה בצורה טובה; היא לא מפחדת לומר את האמת, מכוערת ככל שתהיה. אבל הדמות שעושה הכי הרבה כבוד ליושר הפנימי היא יגאל. הגבר-גבר שמורט גבות, מורח קרמים ומטרוסקסואל גאה (להלן "הגבר החדש") מתגלה מתכנית לתכנית כבריון האמת, דרקון אימתני שיורה כדורי אש חמים של אמת מזוקקת.

מקררים את האהבה או מסכמים בסטוץ?

הרומן בהתהוות בין ליהיא לעתי לא נעלם מעיניהם של דיירי הבית. למען האמת, הם גם לא ממש התאמצו להסתיר אותו. בעוד שפרידה תמכה בקשר הרומנטי שרוקם עור ונשיקות ("אם את שלמה עם הלב שלך אז לכי עם זה"), יגאל חשב אחרת. ה"התרחקשות" (כדבריו) ביניהם מחפירה ומביישת; בשיחה שיזם עם עתי, הוא בחר להוכיח אותו ולהעמיד אותו על טעותו המוסרית.

וכאן לדעתי, מתגלה גדולתו האנושית. לעמוד הבטון המקועקע הזה, שכל מילה שלו כאילו חקוקה בסלע, באמת איכפת מבני-אדם, גם אם הם לא קרובים לו באופן אישי: "שכחת שיש עוד בן-אדם בסיפור הזה, שלא יכול לדבר ולהגיב על מה שקורה ומה שנודע לו? יש בחור שנפגע בצד השני".

עתי השנון, שלרוב בוחר את מילותיו בקפידה, החל לצקצק בלשון ולהצדיק את מעשיו עם גרסתה של ליהיא על קשר רקוב עם הארוס. אך זה לא הספיק בשביל יגאל, ובצדק לדעתי. גם אני לא השתכנעתי. אני בטוחה שהביקורת האובייקטיבית (בכל זאת, זה לא שיש לו צד במשולש הרומנטי) לא נפלה על אזניים ערלות. עובדה שעתי החליט לצנן את היחסים ולקחת צעד אחורה, לפחות בשלב זה.

"המעשה שעשית היה לא גברי. אני במקומך הייתי קובר את עצמי מבושה. אם החזקתי ממך א' בהתחלה אז עכשיו אני מחזיק ממך ת'". לא פשוט לשמוע משפט עוצמתי שכזה, ועוד מאחד, שבדומה לעתי, רוכש כבוד לנשים. ובאמת, עתי איבד אצלי לא מעט נקודות זכות עם התנהגותו הבלתי מובנית בעליל. עזבו את זה שרק לפני שבוע הוא התנשק עם חברתה הטובה לימים, סיוון דרור, אבל למה לעזאזל ליהיא? הבייב של הבית שמסתובבת עם טבעת אירוסין על האצבע? זהו דפוס ההתנהגות שאתה באמת רוצה לשדר לאומה?

בקטנה: טעון שיפור • האישיו שיש לעמיר עם חשיפת רגשות כלפי סיוון • הכובע מצחייה השחור של עמיר (א-לה מאבטח בשגרירות) • משקפי הראייה של ליאם טעון שימור • עמיר ועתי חשופים (בבוקסר בלבד) • השיגועים של ג'ייקוב ולי עוז ביחד • חליפת האדידס הכחולה של המג'יק בבית

ואז הגיע הווידוי שחיכיתי לו כל-כך; "יש בי כעס, מעולם לא עשיתי משהו כזה". והופ, 3 נקודות חזרו לטובתו בגין "טעויות של מתחילים". אבל בעוד שציפיתי שיתנצל על זה שנישק "חצי אשת איש", הוא פשוט חשש שהרגשות שלהם לא הדדיים, ושהכל קרה מהר מדי. והופ, הנה שוב הוא איבד אותן.

איך שלא נסתכל על זה, נסיך הצ'ארם (הקוצני) לא ייצא טוב מהסיפור הזה; אם הוא ימשיך בסיפור האהבה האסור, הוא עלול למצוא את עצמו מועמד להדחה ולעד ייחשב כלא מוסרי (ראו מקרה סער שיינפיין, שהתאהב באיילה רשף למרות שבולבולון אהובתו מחכה לו בבית). ואם יבחר להשאיר את יוליה לבד במערכה, הוא יצטייר כלא אחר מאשר סטוצניק.

אם רק אפשר היה לחזור בזמן

אי אפשר להישאר אדישה לבכי התמרורים של הבלונדה המתאהבת. אחרי שהתוודתה על יחסים סבוכים עם הארוס שלה בתכנית הקודמת, הפעם היא נוקטת בטקטיקה אחרת; בדומה ל'מסעות בזמן' שעוברים הדיירים במסגרת המשימות, היא מבקשת לחזור ליום הראשון ולהתחיל הכל מהתחלה; "אני רוצה לעשות כניסה חדשה, הכל מחדש עם האמת הנכונה, כי הכל היה מזוייף". אח, לבי יוצא אליה.

ליהיא עוברת משבר. מתמודדת עם הקשר הבלתי פתור עם הארוס, כשהיא לגמרי לבד. טוב, בשביל זה יש לה את עתי. אבל האם הוא רק נמצא שם כדי להאיר את דרכה? האם היא באמת מתאהבת במי שהוא או רק כי הוא שם במקום ובזמו הנכון?

ואולי עתי הוא בכלל הקול הגברי, המתקרב, המתלטף, המנסה לטפס על לבה של בחורה מבולבלת? אולי.

הייתה רוצה להחזיר את השעון אחורה. ליהיא גרינר (באדיבות mako)

עמוד האש של הבית

נכון שהטון והז'רגון שבו משתמש יגאל מזכירים טקסט שלקוח מ"הבורר". אך היופי שב"שיחות הצפופות" איתו, אחד על אחד, הוא הקלות שבה הדיאלוג הופך למונולוג, כמעט בלי לשים לב. הוא פורט את משנתו, מנמק את האמת שלו ולא בוחל באמצעים שיסבירו את העקרונות החשובים לו.

לפני שהוא הוכיח את עתי (כפי שציינתי קודם), ראו את התנהגותו גם כלפי עמיר; יגאל לא סבל את ההתנהגות השתלטנית של עמיר כלפי דיירי הבית, ובמיוחד כלפי שתי הקטנות שלו, שירן ורינת. הוא לקח באופן אישי את התנהגותו כפוגענית ומעכירה את האווירה בבית. בתכנית הקודמת, אחרי שיזם "דיבור צפוף" בחדר האמבטיה, שכלל איומי מחיצה כג'וק סורר, נראה שמשהו בעמיר השתנה.

עובדה, במהלך פגישת הפסיכולוג עם דנה (ותודה לערוץ 20) בנוכחות פאנל כל דיירי הבית, עמיר הפגין פתיחות למופת, שהשאירה אותי פעורת פה; הגבר הכריזמטי שכמעט כפה את מנהיגותו על השבט, חזר בו ובגדול. הצטער והתנצל, אהב וחיבק והסביר שכל מניעיו היו תמיד טובים ונבעו מתוך רצון לשפר.

קומיקאי נולד

ובמעבר חד לאפיזודה הלקוחה מסרט קומי: הדיאלוג של ג'קי עם שימי הדג הוא מסוג הדברים שאפשר לראות ולשמוע שוב ושוב ולהתגלגל מצחוק כל פעם מחדש. הקטע גובל בגאונות שגרמה לי לתהות אם ג'קי באמת חושב שהוא מדבר עם הדג הסטלן, משל היה שחקן בקאמרי.

אני מסתכל עלייך והנה חוזר ובא. תביא נשיקה ועוד אחת

אי אפשר שלא להתאהב בו, בסטנדאפיסט המוכשר שחי ונושם עם לקסיקון משלו; ונראה שגם האח הגדול (יורם זק, שדובב את הדג) נפל שבי במג'יק שלו. "מדענות האהבה", "התחת שלי על המים" ועוד אינספור ביטויים, שלכאורה לא עומדים בתקן של האקדמיה ללשון עברית, אבל היי! מצליחים להפיל אותנו מצחוק ולהיחרט בלבנו (מעניין יהיה לראות אותו חורק שיניים באנגלית עילגת בספרד).

הוא לא פראייר הג'ייקוב הזה. מתחת למעטה השחרחר והצנום מסתתר ילד לא טיפש בכלל. פילוסופיות של ממש נארזות על-ידו בצורה כל-כך פשוטה ובמסווה של משפטים קלוקלים. אבל מאחורי המילים, גם הבסיסיות ביותר, מסתתר בחור מצחיק אחד, עשיר בקסם אישי, טוב לב, שובבות מנומסת וקילוגרמים של ביטחון עצמי, שמצליח לחלחל בקלות אל לבנו.

ואסיים בנימה חיובית לקראת השנה האזרחית החדשה, לפי תיאורית הים האופטימית (כל הזכויות שמורות לג'קי מנחם): לגלים בים יש אמביציה; הם יודעים שהם נשברים לפעמים אבל תמיד יבוא גל ועוד גל. עד כאן על פילוסופית החיים בצל קשיים מזדמנים בדרך.

ניפגש בשנה הבאה.