אמת בפרסום?

לא מזמן, בתור לרופא השיניים, בעודי מעלעלת באחד מעיתוני הנשים, נתקלתי בעוד כתבה מקוממת – שלא לומר מטעה – על מנכ"לית, או אולי סמנכ"לית, שנראית מליון דולר, מרוויחה מליון שקל (טוב בערך), מנהלת קריירה מצליחה ועל הדרך גם מגדלת ארבעה ילדים. מישהו יכול להסביר לי מתי בדיוק היא מבלה עם ילדיה? על פי מחקרים אחרונים, בעידן המודרני הורה ממוצע מבלה זמן איכות עם ילדיו 14 דקות בלבד(!), כולל השילוש הקדוש של ארוחת ערב, פיפי ולישון.

לפי הכתבה שקראתי ועוד עשרות, אם לא מאות, קודמותיה בנושא הטעון "אמהות וקריירה", מדובר בהרבה פחות מזה. אלא אם כן מישהו קורא למריבה הקבועה בנושא צחצוח השיניים זמן איכות.

מה בין אמהות לקריירה?

ובכן, חברות יקרות, לדעתי מדובר בסוג של הטעייה, או לכל הפחות בניסיונות לטשטש את העובדה המצערת שהקשר בין אמהות לקריירה הוא מקרי בלבד. למעשה, מדובר בשני הפכים שרק כורח ואילוץ מפגישים ביניהם. וכן, אתם לא טועים, השימוש במלה אמהות מול המילה קריירה אינו מקרי: בינינו? עם כל הכבוד לפמיניזם, שריפת החזיות ועקרון השוויון, אנחנו עדיין רחוקים מהמושגים הללו מרחק שנות אור.

רוצים דוגמאות? בבקשה. פתחו את העיתון, קראו באתרי התוכן, התמקדו במדורי הכלכלה: כמעט ולא תפגשו מנכ"לית או סמנכ"לית, אלא אם כן מנכ"לית החוג למקרמה/סריגה או תפירה נחשבת בעינכם ככזו (ויסלחו לי כל העושות במלאכה). לא סתם מפארות הכתבות מהסוג הנ"ל את עיתוני הנשים. הללו, כמו יולדת בגיל 60, תופסות כותרות בשל העובדה שלמצער הן עדיין במיעוט.

גם אם מישהי מאוד רוצה לשלב בין קריירה לאמהות, הסיכוי שהשילוב הזה יצליח לה מבלי לשלם את המחיר, משול להצלחת המו"מ עם הפלסטינים. במחשבה שנייה, משא ומתן עם שכנינו הוא רק עניין של תן וקח, ואילו עבודה בפול טיים ג'וב כולל שעות נוספות אינה ישימה בשום מקרה, פרט לאמהות שהמילה הורות היא חסרת משמעות עבורן, והן מוכנות לשלם הון לסבתא, למטפלת או לשכנה, העיקר שמישהו יטפל בילדים במקומן.

אליה וקוץ בה

אבל כשמדובר באם הממוצעת, זו שדווקא רוצה לבלות עם צאצאיה, לא יעזרו כל התרגילים העיתונאיים שמוכיחים ש"אם רוצים אפשר". אולי אפשר, רק שאיכשהו זה תמיד בא על חשבון הילדים והבית. הנה, לפני כשבועיים קבלתי הצעת עבודה מעניינת ששכרה בצידה, אלא שאליה וקוץ בה: למעט שעות עבודה רגילות (9 שעות ביום, לא כולל שעתיים נסיעה) צריך לתת מעת לעת "שעות נוספות". כשניסיתי לברר בעדינות בכמה שעות כאלה מדובר, קבלתי תשובות שנעו על הסקאלה שבין גמגום לצמד המילים "תלוי בך".

כל הדרך מהראיון הביתה – שעה שלמה – חשבתי על הדילמה הזו, במשך שנים קראתי עליה, אבל מעולם לא חוויתי אותה: מצד אחד עבודת חלומות נחשקת בדיוק כמו שרציתי, ומאידך – מדובר בסוג עבודה שנמשכת לעיתים גם בבית, מסוג העבודות שמתחתנים איתן. ומול האופציה הזו נמצאת בר, שמחפשת את קרבתי יותר ויותר ושעושה לי פרצופים כועסים בכל פעם שאני מאחרת. ממש סטופר קטן ודייקני.

אז מה עושים? במקרה הפרטי שלי בר ניצחה בהליכה. אחרי הכל, אם לא התחתנתי עד עכשיו, אין סיבה לעשות את זה כעת, ועוד עם מקום עבודה. חוץ מזה לבר אין אבא, אז לפחות שהאמא תהיה נוכחת.

אם יש לכן או לכם רעיונות איך לשלב עבודה מעניינת מבלי שזה יבוא על חשבון הילדים – אתם מוזמנים.