אמנות שבאה ממחשבה

אביה של ריקי לוי התעקש שבתו תלמד אמנות. כל כך התעקש, עד שהכניס למכונית כמה מעבודותיה, נסע איתה למדרשה למורים לאמנות ודרש במפגיע שיקבלו אותה לריאיון. לוי בכלל רצתה ללמוד ארכיאולוגיה, אבל בזכות אביה השאר היסטוריה. במסגרת לימודיה במדרשה התנסתה בצילום, בציור, בפיסול ובהדפס.

לאחר שסיימה את לימודיה לימדה אמנות במשך כ-12 שנים וזכתה במספר פרסים על הישגיה החינוכיים-אמנותיים. חיידק היצירה לא הרפה ממנה, ולפני כ-15 שנים פתחה סטודיו והחלה לעבוד וליצור עצמאית. "האמנות שאבה אותי לחלוטין", היא אומרת. "כשאת חיה בסטודיו, את נמצאת עם עצמך באופן טוטאלי. אחרי תקופה של עבודה אינטנסיבית יכולתי פתאום להבין איך אמנים משתגעים".

פסלים עם אישיות

לוי יוצרת בסגנונות שונים, מריאליסטי ועד סוריאליסטי עם נטייה למיסטיקה. רקדניות, מתאבקי סומו ובעלי חיים ממלאים את עבודותיה, והיא מרבה לעסוק בנשים ובשיער. היא יוצרת שיער בטכניקה מיוחדת שפיתחה, והפכה לשפה אישית המזוהה איתה, הכוללת הזרקה במזרק ומשחה אקרילית.

בין מקורות ההשראה שלה היא מונה ריקוד ותנועה. "אני מוקסמת מתנועה, מגמישות ומיכולותיו של הגוף להביא את עצמו לשיאים חדשים, אם בריקוד בלט, אם בהתעמלות ואם בקרב סומו". בתחילת דרכה הושפעה מאוד מהציירת פרידה קאלו. "האישיות שלה, סיפור חייה והחוויה הטראומטית שעברה, וגם אהבתה הגדולה לבן זוגה דייגו ריברה, הפכו אותה למושא הערצה בעיניי", אומרת לוי.

סדר היום של לוי בנוי סביב עבודתה היומיומית בסטודיו. היא אינה עובדת בשעות קבועות, ולעתים ממשיכה אל תוך הלילה ואף מעבר לכך, במיוחד לקראת תערוכות. למרות הוותק המקצועי שלה לוי מודה כי היא עדיין מתרגשת לפני כל תערוכה כאילו הייתה זו הפעם הראשונה. "ההתרגשות מתבטאת אצלי אפילו בחלומות", היא אומרת. "באופן קבוע חוזר אצלי חלום שבו אני באה לפתיחת התערוכה שלי, איש אינו מגיע ואני פורצת בבכי. החלום הזה רודף אותי בכל פעם מחדש, ובכל פתיחה של תערוכה אני מרגישה שזה לא מובן מאליו שאנשים באים. אני מעריכה מאוד כשמישהו מחליט להקדיש מזמנו ולבוא לראות את העבודות שלי, הן בתערוכות והן במסגרת 'הסטודיו הפתוח' לאמנים המתקיים בכל שנה ברמת השרון".

הפסלים של לוי מלאי אישיות. ברווזים, תרנגולים, כלבים, צבי ים, בובות ודמויות אנושיות,כולם בעלי נוכחות ואופי ובולטים בצבעיהם. צביעת הפסלים שלה מתבצעת במוסך לצביעת רכב, והצבעים הם צבעים המשמשים לצביעת מכוניות, בעיקר צבעים מטאליים.

מעיין של השראה

לוי מפסלת בחומר ויוצקת את הפסלים לתבניות פוליאסטר, פליז וברונזה. תהליך העבודה שלה מתחיל למעשה בסוף. כשהיא ניגשת לעבודה, היצירה כבר נמצאת במוחה בשלמותה, עד לפרטי פרטים. היא אינה משתמשת בתרשימים כלשהם אלא לוקחת את גוש החומר ביד ומתחילה לעבוד. "אני יודעת בדיוק מה אני הולכת לעשות", היא אומרת. "כלום לא מקרי. אני עובדת מהר מאוד כי היצירה השלמה נמצאת ממש לפניי, בעיני רוחי. אני מאמינה שאמנות באה מהמחשבה".

מעיין ההשראה שלה נובע תמיד, ולעתים היא עצמה נדהמת מכמות הרעיונות המציפים אותה ושופעים ממנה. "היו פעמים ששאלתי את עצמי אם יהיו לי עוד רעיונות חדשים, ותמיד הופתעתי לגלות שוב ושוב כי הם נמצאים כאן ומתחדשים כל הזמן".

כבר כמה שנים שבנוסף על עבודתה בסטודיו לוי מלמדת אמנות יומיים בשבוע בבית הספר הנמצא בבית החולים לילדים שניידר, שבו לומדים ילדים ובני נוער המאושפזים במחלקה האונקולוגית ובמחלקה הפסיכיאטרית. בית ספר מאפשר לילדים החולים להישאר במסגרת חינוכית, ובשיעורי האמנות יש גם אלמנט נפשי חשוב. "למרות הקושי הנפשי העצום הכרוך בעבודה הזאת אני מתמידה בה כבר מספר שנים, וחשה שהיא חלק בלתי נפרד מחיי ומעולם היצירה שלי", אומרת לוי.

תחושה של "וואו"

לפני כשנה הצליחה לוי להגשים את חלומו המקצועי של כל אמן. אוסף הציורים שלה, שכלל 160 עבודות, נרכש בשלמותו על ידי אספן ממונקו. "הוא הגיע ל'סטודיו הפתוח', התרשם מאוד וביקש לרכוש", היא אומרת. "מעבר לתחושת הסיפוק וההישג הבלתי רגיל, זו הייתה בשבילי חותמת של הכרה מקצועית בי וביכולותיי, והיא פיצתה על תחושת התסכול שליוותה אותי במהלך התקופה שבה ניסיתי להציג את עבודותיי בגלריות בישראל בגלל ההתנשאות והיהירות שבה התייחסו אליי בעלי גלריות בארץ".

לוי מאמינה גדולה באינטואיציה. "יש עבודות שמיד ידעתי שהן יוצאות דופן", היא אומרת. "תוך כדי עבודה יש פתאום תחושה שזה הולך להיות 'וואו', זו ממש תחושה פיזית של מעין התעלות הנפש, ובשבילי זה תמיד רגע של הכרת תודה".

למעצב או לאמן בתחילת הדרך לוי ממליצה חד משמעות ללמוד לימודים פורמליים. "חשוב ללמוד בבית הספר הכי טוב שיש", היא מדגישה. "כשנמצאים במקום הטוב ביותר, עוברים חוויות שאי אפשר לעבור לבד. אפשר לפקוח את העיניים, לראות עבודות של אחרים, והכי חשוב, לומדים לקבל ביקורת. ביקורת היא חלק בלתי נפרד מעולם האמנות וקשה ללמוד לקבל אותה. רק בית ספר וסביבת לימודים יכולים להכשיר לכך". לוי עצמה לומדת כל הזמן. היא השתתפה בקורסים רבים ובכיתות אמן, ועתה היא לומדת פעם בשבוע עם קבוצת אמנים חובבים אצל מרים חורי גוטהולץ, מורה לפיסול ברמת השרון "אני רוצה שאנשים יראו עבודות שלי ויזהו אותן, שיכירו את השפה שלי ", היא אומרת. "אני רוצה שהם ירגישו שהתאמצתי בשבילם ויתרגשו".

ליצירת קשר עם ריקי לוי בטלפון 03-5490686