אמנות עושים באהבה

לאחר מותו של מעצב העל איב סאן לורן ממחלת הסרטן בשנת 2008, השקיע בן זוגו ושותפו פייר ברז'ה אנרגיה עצומה בארגון מכירה פומבית, שבה הועמדו למכירה אין ספור הציורים, הפסלים ושכיות החמדה שהשניים אספו לאורך 50 שנותיהם המשותפות. המכירה הפומבית היא התירוץ לצילום הסרט איב סאן לורן – אמנות של אהבה (YSL – L'amour fou בצרפתית) של הבמאי פייר ת'ורטון, שבו ברז'ה הוא המרואיין העיקרי (אך לא היחיד).

הסרט לוקח את הצופים למסע בחייו של איבן סאן לורן, מאז שהפך לשוליה של כריסטיאן דיור בגיל 18 בלבד, דרך מינויו למעצב הראשי של בית דיור שלוש שנים לאחר מכן, פתיחת בית האופנה על שמו (YSL), השערוריות הגדולות, היחסים עם ברז'ה, החברות הצמודות, החופשות במרקש, ועד למהפכה שחולל בעולם האופנה.

השראות מציורים ומתרבויות אתניות

אם אינכם מכירים את פועלו של איב סאן לורן, נזכיר בקצרה שהוא האיש שבזכותו נשים בכל רחבי העולם לובשות חליפות מכנסיים. בנוסף, בשנת 1966 הוא עיצב את שמלת מונדריאן בהשראת ציוריו הגיאומטריים של מונדריאן, ובשנת 1979 הוא עיצב שמלות ערב צבעוניות בהשראת ציוריו של פאבלו פיקאסו. הוא הושפע גם מתרבויות אתניות, כמו האפריקאית והסינית, וכן מהבלט הרוסי – השפעה שהגיעה לשיאה ובאה לידי ביטוי בשנת 1976, כשהציג את קולקציית "הבלט הרוסי", שזכתה לכינוי "היפי דה לוקס" והוגדרה כסנסציה האופנתית של השנה.

בשנת 1964 עיצב איב סאן לורן קולקציה בהשראת התרבות האפריקאית, שהוצגה במקביל למאבקה של התנועה לשוויון זכויות השחורים באמריקה, ואף היה מעצב האופנה הראשון שהעסיק דוגמניות שחורות בתצוגות האופנה שלו. ב-1983 קיבל איב סאן לורן תואר כבוד ממוזיאון המטרופולין לאמנות, והיה למעצב האופנה הראשון המקבל אותה זה בעודו בחיים.

איב סאן לורן (משמאל) ופייר ברז'ה. אין סיפורים עסיסיים. צילום מתוך הסרט

תשכחו מריאליטי

הסרט מלווה בחומר ארכיוני נדיר, הכולל תמונות סטילס וסרטי וידאו של איב סאן לורן לאורך חייו הבוגרים והידועים, המציגים הרבה מיצירותיו יוצאות הדופן.

בהתאם לעיצוביו הססגוניים ושוברי המוסכמות, כך גם בתיהם המשותפים של של איב סאן לורן פייר ברז'ה עשירים ביצירות ובעיצובים מיוחדים. חובבי האומנות יחגגו על האפשרות לחזות ביצירות המיוחדות, שנמכרו במאות מיליוני אירו באותה מכירה פומבית, אך מי שבאמת רוצה להגיע לראות את הסרט בתקווה לצפות בריאליטי הוט קוטור, צפוי להתאכזב.

ברז'ה אמנם חושף חלקים נרחבים מחייו של איב סאן לורן ומחייהם המשותפים, אך כיאה לאנשי הבורגנות הצרפתית/אירופאית המאופקת, לא תראו כאן דמעות זולגות על מות בן זוגו לחיים, ולא תשמעו סיפורים עסיסיים על חיי המין והבגידות, אם היו (למעט המשפט של ברז'ה המספר כי בכל תחומי החיים, החל מהעסקים וכלה במיטה, חלוקת התפקידים ביניהם תמיד היתה קבועה, ולעולם לא השתנתה). סיפורים על ההתמכרויות של איב סאן לורן לסמים ולאלכוהול כן תשמעו, בעיקר כי הם כבר ידועים למי שעקב אחר החיים הסוערים שלו.

בהתאם, הסרט גם נגמר באופן לא ברור, כאשר הסכום שהתקבל באותה המכירה הפומבית לא מאוזכר בסרט. גם שוט הסיום משאיר סימן שאלה יותר מכל דבר אחר. אם הבמאי התכוון להעביר בו מסר רגשי מסכם, לא הצלחתי לקלוט אותו.

למרות ההסתייגות, הסרט מומלץ. למי? לחובבי אופנה, בראש ובראשונה, ולחובבי אמנות. כל יוצאי צרפת בעלי המודעות לעיצוב ינהרו אף הם לסינמטק תל אביב, שם מוקרן הסרט. שאר תושבי הלבנט ילכו כנראה ל"נאום המלך" או ל"ברבור שחור".

איב סאן לורן – אמנות של אהבה, 98 דקות, החל מה-5.3.2011