אמנות להמונים

כשקרלו אלסירצה לתת לאהובתו מתנת אירוסים, הוא עיצב בשבילה מערכת לתה וקפה מנחושת מצופה בכסף עם ידיות מעץ וקרא לה "Bombé". השנה הייתה 1945 וקרלו אלסי ייצג את ראשיתו של העיצוב האיטלקי לאחר מלחמת העולם השנייה.

"העובדה שהמערכת הזאת עדיין נמכרת בחנויות אלסי (Alessi) ברחבי תבל מעידה יותר מכל על יכולתו של עיצוב טוב להתקיים מחוץ למסגרות של זמן ולמקום", אומרמתאו אלסי, נכדו של קרלו ונינו של ג'ובאני אלסי מייסד האימפריה המשפחתית.

אלסי (32), מנהל השיווק והפיתוח הבינלאומי שלחברת אלסי, הגיע לארץ בחודש שעבר כדי לחנוך את חנות הדגל של טולמנ'ס Alessi בקניון G החדש בתל אביב ולהשתתף באירוע שערכה שגרירות איטליה בנושא "העיצוב התעשייתי האיטלקי פוגש את ישראל", שנערך במדיטק חולון במעמד שגריר איטליה בישראל, ובכירי ענף העיצוב התעשייתי מאיטליה ומישראל.

חברת אלסי נוסדה ב-1921 בצפון איטליה על ידיג'ובאני אלסי, והחלה את דרכה כבית מלאכה משפחתי לייצור כלי בית ממתכת. בשנות ה-50 החלה החברה לשתף פעולה עם מעצבים ואדריכלים ביוזמת בניו של ג'ובאני, קרלו ואטורה, שהפכו את החברה לבעלת שם עולמי ולשחקן משמעותי בעולם העיצוב.

שיתופי פעולה עם מעצבי על

בשנות ה-70 עבר תחום פיתוח המוצרים לידיו שלאלברטו, בנו הבכור של קרלו, והוא השכיל לחבור אל מעצבים בולטים בסצינת העיצוב האיטלקי והביא לפריצת דרך משמעותית בתולדות המותג.

אחד המוצרים שהקנה לחברה הצלחה בינלאומית מסחררת היה הקומקום "Whistling bird kettle" שעיצבמייקל גרייבסב-1985. גרייבס שילב בפיה ציפור פלסטיק ששרקה כשהמים רתחו. הצלחתו המסחרית של הקומקום והפיכתו לאיקון עיצוב סימנה את תחילתו של עידן חדש בתחום עיצוב כלי הבית ואת הופעתם של מוצרים רבים שלא נראו עד אז.

כיום משתפים פעולה עם החברה כ-200 מעצבים ואדריכלים, בהם שמות ידועים כמוז'ן נובל, פיליפ סטארק, אלסנדרו מנדיני, פטרישיה אורקיולה, זאהה חדיד, קארים ראשיד, רון ארד והאחים קמפנה. רבים ממוצרי החברה הפכו לנכסי צאן ברזל של העיצוב העולמי, ורבים עדיין מיוצרים ואף נמצאים באוספים רבים של מוזיאונים בעולם.

"אנחנו מתווכים בין עולם האמנות לשוק", מסביר מתאו אלסי כיצד הוא רואה את תפקיד החברה המשפחתית. "מחירן של יצירות אמנות הוא יקר מאד בגלל שהן יחידות, ואנחנו מנסים לייצר אותן באופן המוני בלי לפגוע ביוקרה שלהן, אבל עם יכולת למכור אותן במחירים נוחים יותר", הוא אומר.

מסחטת לימון בעיצובפיליפ סטארק, 1990 צילום: פיטר ארקל

עיצובים מחוץ לקופסא

"פילוסופיית העיצוב שלנו היא לעולם לא לשים גבולות למעצב", מדגיש אלסי. "אנחנו רוצים שהמעצבים ישתמשו ביצירתיות שלהם, וזו גם הסיבה שלעולם איננו עורכים סקרי שוק. אנחנו מעודדים את המעצבים שלנו לחשוב מחוץ לקופסה במלוא מובן המילה ולא להגביל את עצמם".

ואכן, מדי שנה מתקבלות בחברה כ-400 פניות של מעצבים המעוניינים לעבוד איתה. בחברה משתדלים להיענות לדרישות המעצבים ולא אחת קורה שתהליך העיצוב והפיתוח אורך אפילו שנה ובלבד שלא לפגוע ביצירתיות. "אנחנו לא מעגלים פינות ומקדישים לפיתוח משאבים רבים", אומר אלסי. "בגלל שאנחנו חברה משפחתית אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לעשות את העבודה ולהאריך בזמן, אם יש צורך, בלי לתת דין וחשבון לאיש".

מלמעלה ובכיוון השעון: מסננת על רגלי נחושת בעיצוב פיליפ סטארק, מגררת לפרמזן בעיצוב ריצ'רד סאפר, קומקום עם ציפור שורקת בעיצוב מייקל גרייבס, מכונת אספרסו La conica בעיצוב האדריכל אלדו רוסי

ממשיך עם המורשת

מתאו אלסי, כלכלן במקצועו, מודה שבניגוד למצופה לא בחר בתחום העיצוב כקריירה כי לדבריו אינו יצירתי במיוחד, והחליט שתרומתו לחברה תהיה בתחום הכלכלי והשיווקי.

לשאלה אם היה ברור לו מגיל צעיר כי הוא נועד להיות חלק מהאימפריה המשפחתית, אלסי משיב כי הוריו מעולם לא לחצו על הילדים לעבוד בחברה. "מה שאפיין אותם היה החופש המוחלט שהעניקו לנו לבחור כל אחד את דרכו, ואולי דווקא בזכות העובדה הזאת בחרנו להמשיך את המורשת המשפחתית".

למותר לציין שבביתו של מתאו אלסי משתמשים רק בכלים של החברה המשפחתית, וכשהוא מתבקש לציין מוצר אהוב במיוחד הוא מבקש להזכיר שלושה: "מבחינה רגשית אני מאוד מחובר למערכת הקפה והתה 'Bombé' שעיצב סבי לסבתי.

המוצר השני הוא מכונת האספרסו '9090' שעיצב ריצ'רד סאפר הנחשבת לאיקון של שנות ה-80". העיצוב זכה בפרס היוקרתי "מצפן הזהב" ב-1979 מוצג כיום באוסף הקבע של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.

המוצר השלישי הוא סדרה של כלי הגשה למטבח ולאירוח הנקראת "P8" (Programma 8) בעיצובו של האדריכל פרנקו סרג'אני הכוללת צלחות זכוכית שטוחות, קערות הגשה מזכוכית למתאבנים, בקבוקים לשמן וחומץ, מלחייה ופלפלייה ועוד, כולם מונחים על גבי מגשי מתכת קטנים ומבריקים. "גם למוצרים האלה יש לי הרבה סנטימנטים", אומר אלסי, "מכיוון שסרג'אני עצמו עיצב גם את בית הוריי, הבית שבו גדלתי".

לא רק אימפריית מתכת

חברת אלסי עברה שינויים במשך השנים. "בתחילת שנות ה-90 התחלנו לעבוד עם פלסטיק, דבר שהיה שינוי דרמטי בשבילנו מכיוון שהיינו מפעל שהיה מבוסס כולו על מוצרי מתכת", אומר אלסי. "זה היה מבחינתנו תהליך טבעי. רצינו לתת למעצבים להשתמש בצבעים ובטקסטורות שאי אפשר להשיג עם מתכת".

למתאו אלסי יש גם ביקורת על הנעשה בתחום העיצוב בעולם. "השנים האחרונות מתאפיינות לעתים בשימוש יתר במונח 'עיצוב'", הוא אומר, "עד כדי כך שלעתים אפשר לחוש זילות של התחום. יש הרגשה שפתאום הכל צריך להיות מעוצב.

אבל לדעתנו עיצוב הוא לא רק איך נראה המוצר אלא הקונספט והרעיון, ולעתים עיצוב טוב הוא רק הקונספט. משהו פשוט יכול להיות מעוצב ואחת המגמות שאנחנו מנסים לעודד היא מה שנקרא 'Less designed design' (עיצוב פחות מעוצב)".

Matteo Alessi. צילום: מייקל דיבאני

לאתר

צילומים: בוב מקארתי, דיבאני אלכסיי, דייל פרומן, דייבר קרמר

• עיצוב ואדריכלות