אמא, תקני לי חוטיני

ברגע הראשון שראיתי ביום שישי את מאי, שכנתי בת השש, שפשפתי עיניים בבהלה: נדמה היה לי כי מישהו כאן התבלבל: אני או לוח השנה. הייתי בטוחה שאיכשהו בזמן שהחלפתי חיתולים ונרדמתי מול "מבט", החליטו להעביר את פורים לקיץ. אחרי שהתעשתי קלות מהמהפך שעברה הקטנה, הבנתי שהיחידה שהתבלבלה כאן, שלא לומר השתגעה, היא אמא של מאי, סוג של הכלאה בין רוזאן בר לאופרה ווינפרי.

הלוק החדש של הילדה כלל פסי בלונד בשיער – מה שנקרא בעגה המקצועית "גוונים", סנדלים כסופים מגובים בפלטפורמות, שמלת מיני ורודה עם נצנצים בצבע תואם, ולהשלמת המראה: לק בוהק בידיים וברגליים. "איזו יפה את", שיקרתי בלי למצמץ, "לאן את הולכת?" "לחגיגות סוף השנה", ענתה הקטנה בנחרצות, ועל מנת לחזק את הרושם דפקה סיבוב מרשים אה – לה אנה אהרונוב.

אבל התדהמה לא נגמרה בחדר המדרגות. בשבוע לאחר מכן מצאתי את עצמי, כמו עוד אמהות מיואשות מהחופש הגדול, הלחות ומה שביניהם, בג'ימבורי בקניון הסמוך למקום מגורנו. סביר להניח שלעולם לא הייתם שומעים על האירוע הזניח הזה, אלמלא הפלצות שאחזה בי כשראיתי ילדות בנות שלוש עד חמש, ועוד כמה "בוגרות" בנות שש ושבע שציפורני רגליהן צבועות בלכה אדומה ומבריקה, לגופן מיני לוהט, והיו גם כמה שמתחת לשמלה בצבצו להן תחתוני חוטיני. כן, כן, שמעתם נכון. מיני וחוטיני, אלא מה.

התבוננתי בבר, שמחה וילדותית במכנסיים קצרים וחלוצה ורודה, ותהיתי מי אשם בטרנד הנוכחי – שלמזלי פספסתי אותו – של הפיכת ילדות קטנות לנשים פתייניות. המסקנה שהגעתי אליה הייתה שככל הנראה האמהות שלהן כל כך לא מעודכנות, שהן מעולם לא שמעו על תופעת הפדופיליה, אנסי הקטינים ועוד יתר הטיפוסים ה"חיוביים" שנמצאים כאן, שם ובכל מקום.

חוג לאנגלית בגיל שנתיים?

לאור התופעה המחרידה, לא פלא שלא מכבר פגשה אותי מכרה ותיקה ששאלה אם פסי השמש בשערה של בר הם מן הטבע או מן הצבע. ככל הנראה התדהמה שעל פני הייתה כל כך ברורה, שהיא מיהרה להוסיף "היום כבר אי אפשר לדעת". מתברר שהיא צדקה, ועוד איך: אני זו העתיקה, הוותיקה והדודתית שמסרבת לקחת חלק במשחק המטופש הזה שנקרא "נשים קטנות".

בהתאם לכך אני גם סרבנית עיקשת בכל מה שקשור ללימודים: הציעו לי כבר לשלוח את בר לחוג לאנגלית, לרכוש לה מקלדת "קונפי" על מנת שתתוודע לרזי המחשב, והייתה אחת שאמרה בנחישות שגיל שנתיים הוא זמן מצוין ללימוד מתמטיקה. תקראו לי אמא גרועה או לא משקיעה, אבל מסיבה עלומה כלשהי טרם התחלתי להכין את בר לבגרות 5 יחידות באלגברה, ואם כבר בלימודים עסקינן – חוץ מהמילה 'אוקיי', לבר אין שמץ של מושג מה זו השפה המשונה הזו שקוראים לה אנגלית (אל תגלו לאף אחד).

איכשהו ילדות מתקשרת אצלי לתמימות, למשחקי חצר כמו תופסת או מחבואים, להתפלשות בחול, רדיפה אחרי חתולים, כלבים וציפורים ומשחקים שאפשר להתלכלך בהם חופשי בלי לחוס על השמלה החדשה, או לזלילת שוקולד למריחה, ככה ישר מהקופסה.

כמה חבל שיש כאלה שחושבים – או בעיקר חושבות – שצריך להפוך בנות 3 לבנות שלושים ושלוש. בקצב הזה בגיל 12 הן יגיעו לבית הספר חמושות במיני, סטילטו ותודעה מינית מפותחת. שלום לך ילדות.