"אמא, אבא, שוב נכשלתי בחשבון?"

חיזוק המקצועות המדעיים בקרב בנות | צילום: shutterstock
חיזוק המקצועות המדעיים בקרב בנות | צילום: shutterstock

ילדות יכולות ללמוד ולהצליח במתמטיקה ובמדעים לא פחות מילדים, אז מדוע זה לא קורה?

88 שיתופים | 132 צפיות

לפני זמן מה התבשרנו שנבחרת הנוער מישראל הגיעה למקום ה-13 במדינות העולם בתחרות במתמטיקה ובמדעים שהתקיימה בארה"ב. הקבוצה הישראלית חזרה הביתה עם חמש מדליות והשתפרה בדירוג ב-18 מקומות ביחס לתחרות הקודמת. ואולם, על השמחה העיבה עננה אחת: עיון ברשימת המנצחים העלה כי אין ביניהם ולו נערה אחת.

למורים ולמורות בכל רמות החינוך יש ציפיות נמוכות יותר להצלחת בנות בלימודי מתמטיקה ומדעים, והן מופלות לרעה לעומת הבנים. בישראל, ביולי 2005, במסמך שהוגש ל"וועדה לקידום מעמד האישה בכנסת" הוצגו ממצאי תצפיות לפיהן מורים נוטים להפגין יחס שונה לבנים ולבנות בכיתה. השונות באה לידי ביטוי בהקצאת זמן רבה יותר לבנים מאשר לבנות; בשימוש בביטויים רגישים וסלחניים יותר כלפי בנות ("לא נורא") לעומת שימוש בשפה מעודדת ומדרבנת יותר כלפי בנים.

השוני בין בנות לבנים מתחיל כבר אצלם ולא תמיד ביחס של המורים אליהם. לפי מחקר שנעשה בשנת 2007 ע"י ד"ר רונית אשכנזי, נמצא כי בנים זקפו את הצלחתם בלימודים ליכולת אישית וכשרון ואילו בנות פחות האמינו ביכולתן וזקפו את הצלחתן ב"מזל" וב"מורה טובה" .

בנות לא חושבות באופן אנליטי?

התפיסה הרווחת כיום לגבי בנות, היא שיש להן יתרון בתחום מערכות היחסים ואמפתיה, וחיסרון בולט בתחום החשיבה האנליטית והתפיסה המרחבית – אלו החיוניים כל כך בחשיבה המתמטית, ההנדסית והמדעית. אך האומנם זה באמת כך? האם מדובר ב"גזירה מולדת"? או בתופעה חברתית הניתנת לשינוי? לעיתים, אנו עדים לילדות שחצו את "תקרת הזכוכית", והצליחו במקצועות המדעים והמתמטיקה. נשאלת השאלה כיצד זה מתאפשר וכיצד אנו יכולים להשפיע על כך.

דפוסי חשיבה אנליטית בילדות

כהורים, ביכולתנו לסייע לבנותינו לפתח חשיבה מרחבית ואנליטית כבר החל בגיל שנתיים- שלוש. בגילאים האלו, על הפיתוח לשאת אופי של משחק חווייתי. מומלץ לשחק במשחקים המעודדים פיתוח יכולת חשיבה מרחבית וחשיבה אנלוגית, יכולות חיבור, החסרה הכפלה, פירוק והרכבה. משחקים אלו משלבים הנאה ולמידה.

משחקי קופסה ומשחקי מחשב המכילים צורות גיאומטריות כדוגמת עגול, משולש, ריבוע, ומלבן מהווים דוגמה מצוינת לכך, משום שהם משלבים חשיפה לעולם הגיאומטריה, ומניחים את התשתית לחשיבה מרחבית.

למשל, אחד המשחקים האהובים והטובים בהקשר זה הוא ה"לגו". שמערב מלאכת הרכבה של צורות רבות ומגוונות לכלל מודלים תלת-מימדים אמיתיים ודמיוניים. משחק נוסף מנצח, הינו ה"טנגרם", שמעודד חיבור עצמים מיחידות גיאומטריות בעלות צורות שונות (כגון משולש, ריבוע, טרפז) היוצר מגוון תמונות המוכרות לילדה– כליצן, בובה, וכדומה. ה"מכאנו", הוא עוד משחק, שבו בונים באמצעות כלים וחלקים כגון גלגלים, שרשראות וכפיסים, מנופים, מכוניות ועגלות.

המשחקים הללו צריכים להיות זמינים ללא אריזה על המיטה בחדר של הילדה, בסלון, או על שולחן המטבח. הם יכולים לעמוד שם בקביעות, וכך הילדה תבחר לשחק בהם כיוזמה שלה ולפי הנאתה ורצונה, כחלק מהשגרה היומיומית.

חשיבה אנליטית מגיל צעיר | צילום: shutterstock
חשיבה אנליטית מגיל צעיר | צילום: shutterstock

גם ספורט מהווה סוג של משחק. מחקרים מצאו שהתנסות בספורט אינה רק מהנה, אלא גם תורמת לרכישת הרגלים אנליטיים. ההתנהלות במרחב, שיפור הקואורדינציה, הדמיון, החוסן הגופני והנפשי; וגם להפנמת מושגים בסיסיים במרחב, כגון: ימינה ושמאלה, סיבוב, קדימה ואחורה, המהווים בסיס לפיתוח ראייה מרחבית ולהקניית מושגים בסיסיים במתמטיקה.

 הצטיינות בחשבון ובמדעים בבית-הספר

בשלב בית הספר מתחדד הקשר בין הצלחה במקצועות המדעיים לבין הנגישות להזדמנויות תעסוקה עתידיות. ביכולתנו לסייע להן מקטנות במהלך שנות הלימוד בבית הספר לפתח כישורים רלוונטיים שיובילו אותן לעולם שבו יותר אפשרויות פתוחות בפניהן.

אמונה שזה אפשרי: כשלב ראשון, ואולי החשוב מכל, עלינו להאמין שזה אפשרי. לא "בערך" ולא ב"כאילו".

פרגון: עלינו לפרגן בכל הזדמנות. גם ברגעי ההצלחה וגם ברגעי הקושי. יש הרבה קשיים בדרך, ולתמיכה יש תפקיד מרכזי בבניית תחושת המסוגלות, הביטחון העצמי והיכולת להצליח.

לפנות זמן ואנרגיה ולהשקיע בתחזוקה מונעת: יש "לשמור את היד על הדופק" ולגלות מעורבות יומיומית באשר למה שקורה בבית-הספר במקצועות המדעיים בפרט, וביתר המקצועות בכלל. לליווי אישי של הורה, מעבר לתועלת הלימודית, יש גם ערך מוסף של תשומת לב, חיזוק, העצמה והשמת הילדה במוקד – שמאפשרים לה להאמין בכישוריה.

הימנעות מהכחשת המצב כדי לא לפתוח פערים. אימרות כגון: "הילדה מתקשה באופן חד-פעמי", "הקושי בלימודים היה רק בנושא אחד", "זה יסתדר" אלו הם איתותים המרמזים לנו שאיננו צועדים לכיוון הנכון. עם כל הכוונות הטובות, לעתים בשל חשיבה שכזו, פערי הידע צומחים למימדים בלתי הפיכים.

שיתוף המורה: ניתן לבצע ביוזמת ההורים שיחה עם המורה והילדה, בה יוסבר לשתיהן כמה זה חשוב, ומדוע זה תורם. מורים בעלי רצון טוב ונכונות לסייע, המתרשמים ממאמץ ורצון מיוחד של הילדה להצליח בלימודים, נרתמים ומסייעים לה כמיטב יכולתם. המסר המשותף לכל מקורות התמיכה הללו – שהם קיימים. צריך לאתר אותם, לרתום אותם ולהפעילם כדי להתכוונן למסלול הנכון.

גם ההורים יכולים להשפיע…

בעידן המודרני, על ההורים מוטלת אחריות רבה מאוד. אנו מנסים לתמרן בין עבודה, פרנסה, טיפול במשפחה, ורווחה אישית. העולם סביבנו הופך ליותר ויותר חומרי, והמרוץ מתיש.

ההמלצה היא לעצור, לנשום עמוק, ולזכור שלנו כהורים יש השפעה מכרעת על עיצוב חיי ילדינו וזוהי הבשורה המשמחת. הכרה זו אינה קשורה למצבנו הכלכלי ואינה נגזרת ממנו. האמונה שהיכולת להשפיע על הילדה מצויה בידינו, היא החשובה. הצעדים להוציאה מן הכוח לפועל פשוטים ויומיומיים.

ד"ר גנית אשל היא ד"ר לחינוך