אמאל'ה חופש!

לא סתם החופש היחידי שאני מרשה לעצמי מעת לעת הוא ימי כיף בתל אביב באמצע השבוע, ביום חול. אחרי הכל עם כל אהבתי לבר חופש איתה – עם יד על הלב – זה קצת כמו עונש. ואם אתם לא מאמינים לי קחו דוגמה מהחג הנוכחי שרק התחיל וכבר הוא מאיים להפוך למפלצת של שעמום, פקקים ובלגן היסטרי.

ניסיתי להיות יצירתית ולהעסיק את הקטנה בכל דרך אפשרית: ראינו את יובל המבולבל בלופ בלתי נגמר, המשכנו בכל פרקי סמי הכבאי, תותית ומה לא וחתמנו בסרט המופת 'איזה מין מכשפה' שדן, למי שמתקשה בהבנת הנקרא, במכשפות, חייזרים ומפלצות – יצורים שמשום מה חביבים עליה באופן יוצא דופן.

אחרי כל זה גילתה הקטנה יצירתיות יתר וכשחמקתי באלגנטיות למקלחת, החליטה שקירות הבית קצת משעממים ולפיכך עיטרה אותם בכמה ציורים אה-לה – פיקאסו. כשנמאס לה מזה היא טמנה את המוצץ בציפה של הכרית ונתנה לי לחפש אותו במשך שעה בערך עד שהצלחתי – בעזרת דמיון מודרך ותפילות לאלוהי כל המוצצים – למצוא אותו. מיותר לציין ששלב ניקיון הקירות (בכל זאת, פסח) ומשחק 'חפש את המוצץ' נעשו על רקע בכי מנדנד.

חגיגות אקרובטיות בסלון

המשבר הזה הסתיים כמו רבים אחרים בבכי עם סוף טוב אבל אחריו באו רבים נוספים: הדובי האהוב נעלם לכמה שעות עד שהצלחתי לאתר אותו בסל הכביסה – כמה יצירתי מצדה; החביתה נשרפה כי מיהרתי לזנק לעברה לפני שהגלגולים על הספה יסתיימו בנחיתה על הרצפה, ובטח היו עוד כמה משברונים קטנים בדרך שנשכחו לטובת אלו שבאו אחריו.

אבל השוס עוד חיכה לי ממש מעבר לפינה: בשעות הערב, אחרי סייסטה של לא פחות מ- 3 שעות במהלכן ניסתי להעיר אותה בכל דרך אפשרית, החליטה הקטנה שזה הזמן למשחקי כדור שעיקרן: היא זורקת ואני תופסת. אחרי כמה מסירות כאלה עם גב תפוס מחיפושי הדובי/מוצץ וכדומה – פעולות שדרשו ממני פעלולים אקרובטיים של לוליין בקרקס – כמעט ואמרתי נואש, אבל אז החליטה בר שנמאס לה ממשחקי כדור ועברה – כמה משמח – לקפיצות על חבל, כן יחד איתי, ומשם לריקודים סלוניים שזה בעברית פשוטה סלסות סיבוביות שבהן אני המרימה – מסובבת והיא המסתובבת.

נשמע לכם מסובך? במציאות זה הרבה יותר מסובך וגם הרבה יותר מעייף. פלא שאחרי כל זה צנחתי למיטה ב-22:00??? ותאמינו לי שאם זה היה תלוי בי כבר ב- 20:00 הייתי פוקדת את הכרית. אבל 3 שעות הביוטי סליפ של אחר הצהריים הפכו את בר נמרצת מתמיד ואותי – סמרטוטית מתמיד.

כשאמרתי, חברים, חופש אמיתי צריך להיות נטול ילדים, לזו הייתה הכוונה. ואם נגזר עליי להפוך לצוות הווי ובידור, מרקידה או לוליינית – עדיף שזה יהיה בבית. לפחות הקפה חופשי.