אמא'לה! אני הולך להיות אבא'לה

"הנה, תראי, הפס השני מתחיל להופיע".
"מה פתאום, זה סתם נדמה לך, הוא עדיין חלש".
"אני אומר לך, תסתכלי טוב, זה מתחזק".
"לא… זה לא מספיק… רגע… אוי, נכון… יו אתה צודק! מה… אז אני בהריון…?!"
"מאמי, אנחנו בהריון!"

האמת? לא הייתי צריך את הבדיקה הביתית כדי לדעת שמיכל, אשתי, בהריון. אני ידעתי עוד לפני שאיחר לה המחזור ביום אחד. בכל יום שעבר אמרתי לה: "מאמי, את בהריון. אני יודע את זה".

כשהמחזור איחר ביום הראשון היא אמרה שזה טבעי לגמרי, ושתמיד הוא מאחר לה לפחות בשלושה ימים. ביום החמישי לאיחור היא כבר הורתה לי ללכת לקנות בדיקת הריון ביתית. "אמרתי לך", אמרתי לה עם חיוך שובב מרוח על הפנים שלי. "אתה עדין לא יכול להגיד שאמרת לי כי אנחנו עדיין לא יודעים מה קורה", מיכל ענתה, מסרבת להודות בתבוסה.

הלחץ מתחיל, כבר

הגעתי למחלקת מוצרי ההיריון בסופר פארם. פתאום הבנתי שזו תעשייה שלמה. מוצר אחד מבטיח תשובה תוך 30 שניות. מוצר אחר ארוז בשתי ערכות בדיקה "כדי שתהיו בטוחים ורגועים". למוצר שלישי נתנו את השם היצירתי Yes or No, ומוצר רביעי נקרא "מקלון הזהב". לא יכולתי שלא לחשוב לעצמי משהו גברי טיפוסי כמו – "החברות האלו יודעות שכולן פשוט משתינות על המוצר שלהן, כן"?

בשעת ערב חזרתי הביתה עם הבדיקה. מיכל כבר התחילה להראות סימני לחץ. אין מה לעשות, הפולניות גוברת על הכל. "מה, נעשה עכשיו? אבל ההמלצות הן רק בשתן של הבוקר. אוי, רגע, נראה לי שיש לי חום. מאמי, תביא לי את המדחום, הוא במגירה של התרופות, ליד האקסדרין ומתחת ל…" "ואוו, רגע, רילקס, שנייה אחת", האטתי אותה. זה המקום לספר שמיכל היא היפוכונדרית בכל רמ"ח איבריה, למרות שהיא מתכחשת לכך. "אם את רוצה בבוקר אז נעשה בבוקר, תירגעי".

בסוף החלטנו שלא לחכות. אחרי הבדיקה, שכמובן יצאה חיובית, מיכל עברה מייד למוד של "אמא". כאילו, יש בכן משהו מתוכנת, וברגע שהגעתן לנקודה מסוימת, הסוויץ' נדלק אוטומטית. היא הרביצה לי נאום שלא היה מבייש את ביבי בקונגרס: "מאמי, תקשיב. אחרי שנלך לרופא, והכל יהיה בסדר, יהיו כאן דברים שצריכים להשתנות. אתה תהיה חייב לעזור לי יותר. אתה תצטרך לעבוד פחות בערבים. המנקה תצטרך לבוא פעם בשבוע ולא פעם בשבועיים. אתה תצטרך להקל עליי ולהיות קשוב, מבין ותומך…" רק היה חסר שהיא תצעק לי No I Can't!

את המשך הערב כבר בילינו בסלון, מול ערוץ ההיריון של ifeel, כשאני נרדם ומתעורר בהתאם לרמת ההתלהבות שמיכל מפיקה מעצמה כשהיא קוראת על עוד סיפור אימהי מדהים בפורום, או באכזבה שהיא הפגינה כאשר היא גילתה שבתשעת החודשים הקרובים, היא לא תוכל לאכול את אחד המאכלים האהובים עליה, סושי. העניין הוא שגם אני אוהב סושי, ואוי ואבוי לי אם אני אעיז להכניס אותו לפה שלי בזמן שלמיכל אסור.

האמת? בקטע הזה אני מבין אתכן לגמרי, ולכן החלטתי שלא לאכול את כל מה שיהיה למיכל אסור לאכול בכל תקופת ההיריון.

תפסיקו להפחיד אותי כבר

בימים הבאים התחלנו לדבר על למי לספר ומתי. מיכל אמרה שלא נהוג לספר לאף אחד לפני בדיקת השקיפות העורפית שמתבצעת בין השבוע ה-11 לשבוע ה-13. "באיזה חודש אנחנו בכלל?", שאלתי.

"מאמי, מעכשיו אתה לא אמור לחשוב בחודשים, אתה אמור לחשוב בשבועות", היא הגיבה בטון מקצועי, ולי הייתה הרגשה שככה לימדו אותה לענות בפורום. למרות זאת, אחרי בדיקת האולטרה-סאונד הראשונה החלטנו לספר רק להורים ולאחים.

כשנכנסים "אול אין" הספירה לאחור מתחילה

כמות הדמעות שנמדדה כאשר סיפרנו לאחותי הגדולה הייתה גורמת למועצת המים לפטר את רננה רז מקמפיין "הכנרת מתייבשת". היה לי ברור שאחותי, שלא מזמן ילדה בעצמה בת מהפנטת, תשמש למיכל כיועצת הבכירה לענייני הריון. וכמו שציפיתי, גם באותו ערב שתי הבנות בילו מול אתרי ההיריון השונים, בזמן שאנחנו, הגברים, שתינו בירה לכבוד המאורע והתיישבנו לסשן פוקר לילי. באמצע המשחק, אחי הגדול לא הצליח להתאפק ואמר: "אז מה, זה מה שקורה כשנכנסים אול אין, אה?"

גיסי, בעלה של אחותי, שבכל יום השקיות מתחת לעיניים שלו נראות יותר כמו עגלות סופרמרקט, הסתכל עליי במבט מרחם, ופתח בנאום שהזכיר עדות של חייל אמריקני שיצא חי מווייטנאם. "אח שלי, יש לך תשעה חודשים. תנצל כל שנייה. תצא, תשתה, תשחק. הכל עומד להשתנות. אין דרך חזרה משם. זה חיים אחרים. הילדים האלו לא רואים בעיניים. הם לא מרחמים. אתה תתעורר בשעות שלא ידעת שקיימות על השעון. חכה, חכה…"

אבל מעבר לציניות הגברית הטיפוסית, אני יודע שהחיים שלי באמת הולכים להשתנות. וברור, גם אני מתרגש, וגם לי יש חששות. השאלות תמיד קיימות: האם אני אהיה אבא טוב? האם אני מוכן לזה? האם נסתדר מבחינה כלכלית? האם מיכל ואני נדע לטפח את הקשר שלנו גם אחרי שהילד יבוא, בעזרת השם, לעולם? האם נצליח למלא את כל צרכיו?

אני מניח שאלו מסוג השאלות שהתשובות עליהן תגענה תוך כדי תנועה. מה שבטוח, זה יהיה מעניין, מרתק, מלחיץ, מצחיק ומרגש.