אמאל'ה, איפה אני!? – חלק ב'

לחלק א'»

6. האם פחדים של ההורים יכולים להשפיע על התינוק?

"הורים שאינם תנועתיים בעצמם ואינם מניעים את התינוק מתוך חוסר הנוחות שלהם, או שאינם נוגעים בתינוק בתכיפות הנדרשת מתוך הפחד לגעת בתינוק בעוצמות חזקות, או מאחר שהם עצמם אינם נהנים ממגע, יכולים לגרום אצלו לתבנית של בהלה".

"גם הורה בעל אישיות חרדתית יגדל את תינוקו בצלה של התנהגותו. מדובר לרוב באנשים מקובעים החוששים משינויים, לכן הם מנסים לשמור על אורח חיים שקט ומאורגן, ללא שינויים, מה שגורם בסופו של דבר לקושי בהסתגלות גם של התינוק. זה יכול להתבטא בכך שלא מוציאים את התינוק מהבית, ששומרים על שקט, שהתינוק אינו מורם על הידיים של אנשים אחרים, שהתינוק מולבש רק בבגדים רכים, ששומרים על טמפרטורה קבועה בסביבת החיים של התינוק וכדומה".

"מה שנראה אולי כיצירת קן חמים ונעים לתינוק – עלול להביא בהמשך למצב של תינוק 'מפונק', כי כל חוויה חדשה תגרור אצלו בכי ובהלה. תינוקות אלה לא נחשפו לגירויים בעלי אופי של שינוי מההתחלה, לא נחשפו לעוצמות ולתדרים משתנים, לכן הם חווים חסכים של שוני וגיוון בקול, בתנועה, במגע, בחשיפה לאנשים, למזג אוויר, בשהייה על הרצפה, בחוסר מאמץ – מאחר שהביאו להם את החפץ במקום לעודד אותם להגיע אליו בעצמם, לא שינו להם את תנוחות הגוף וכדומה. כביכול ניתן להגדיר אותם כתינוקות ש'הבינו אותם' יותר מדי".



7. מה עלולות להיות ההשלכות של תבנית הבהלה?

"ניתן להבחין במספר השלכות עיקריות של תבנית הבהלה על תינוקות. תינוק עם תבנית בהלה הופך להיות תינוק עם רגישות סנסורית, כלומר הופך להיות כמו חיה שמחדדת את חושיה כאשר היא חשה בסכנה, רק שבמקרה שלו כל עוצמה קלה של קול מתפרשת כרעש מפחיד, כל מגע – לאלים, כל תנועה – לטלטול וכדומה".

"מאחר שכך, קיימת בגופו של התינוק הפרשה מוגברת של אדרנלין, אשר גורמת לבזבוז של המערכת החיסונית. וכשזו נחלשת, הגוף הופך להיות חשוף להשפעתם של תוקפים חיצוניים. כמו כן, קיים חשש לעיכוב התפתחותי מתוך החשש משינויים והפחד ליפול. במקרים אלה יחשוש התינוק להתהפך, ומאוחר יותר אף לזחול ולהתחיל ללכת בכוחות עצמו". כלומר התנועתיות של תינוק כזה תהיה מוגבלת, ובהתאם לכך גם התפתחותו המוטורית. כל אלה יהפכו את התינוק לילד ואחר כך למבוגר חסר ביטחון עצמי ובעל הערכה עצמית נמוכה, המתקשה להתמודד עם מצבים ושינויים לאורך החיים.



8. האם קיימת בהלה מולדת?

אם כך, התנהגות סביבתית שאינה מאפשרת לתינוק להיחשף בהדרגה לגירויים החיצוניים עלולה להביא לתבנית של בהלה אצל תינוק, אשר תתבטא באופנים שונים, בין אם במעקב במבט אחר כל אדם זר הנמצא בקרבתו או בחשש מלהתהפך או ללכת, המגיעים ממקום של חוסר ביטחון. אך האם ייתכן כי תינוק ייוולד כאשר קיימת בו כבר רגישות גבוהה לבהלה?

"מאחר שהרפלקסים והמערכות החושיות מתפתחים כבר כשהתינוק נמצא ברחם אמו, במצבים רבים יכולים להיוולד תינוקות מבוהלים", מסביר דני רון, הומיאופת ממרפאת אדיב. "דוגמא לכך היא אמהות שעברו חוויות מאוימות במהלך ההריון, כמו לחץ, טראומה, אבל, מצב נפשי רעוע וכדומה. במקרים אלה, עלול להיוולד תינוק מבוהל".

"כל מה שקורה לאישה במהלך ההריון משפיע על העובר. אם האמא צוחקת, העובר צוחק גם כן. אם האמא כועסת, הכעס הזה גם הוא עובר אליו. לא בכדי גורסת האמונה היהודית שאין להכעיס ולהטריד אישה בהריון. היוונים הקדמונים, למשל, אִפשרו לאישה הרה להתרחק מההמון ולחיות עם נשים במצבה בתנאים רגועים ושלווים, אשר יאפשרו תנאים אידיאליים להתפתחותו של העובר ברחמה".

זו הסיבה, שבהומיאופתיה למשל הטיפול בתינוק תואם להתנהגותה הרגשית של האם במהלך ההריון ולחוויות שהיא חווה. רון: "לפעמים הבהלה מתחילה מעצם הגילוי של ההריון עצמו – האם היה רצוי? לעתים מחוויות פיזיות או רגשיות שהאם חוותה במהלך ההריון. לאחר שאותר בבירור גורם החרדה אצל האם, הוא מטופל במקביל באם ובתינוק".

9. יש תינוקות שאינם נבהלים?

"הבהלה היא אמנם אינסטינקט 'מטריד', אך חיוני להישרדות", מסבירה מידן. "תינוק שהוא נוח מדי, שאינו מגיב בזמן לגירויים של הסביבה, הוא לעתים בעל טונוס שרירים נמוך ועלול במצבים קיצוניים להיות מאובחן כתינוק עם בעיית תקשורת. לכן קיימים מצבים שיהיה חשוב לחשוף את התינוק לחוויות מבהילות מסוימות, ואף להביאו לכדי בכי כדי ללמדו להתמודד עם הסביבה ולגרות את מערכת השרירים שלו לפעולה".



10. איך לא כדאי להגיב כאשר התינוק נבהל?

"תגובת ההורים הרגילה לנפילה של ילד, למשל, היא לקיחתו על הידיים, חיבוק, נשיקה, ובדרך כלל גם הזדהות טוטאלית עם הקושי", אומרת מידן, "כמובן שיש לתמוך בילד בזמן קושי, רק צריך לדעת איך. פעמים רבות ההזדהות של ההורה עם הקושי היא טוטאלית, הבעת פניו מצביעה על 'משהו נורא קרה', ומיד מגיע המוצץ, הבקבוק או ההנקה".

"כשילד נופל, הוא מביט אל הוריו פעמים רבות כדי לבחון את תגובותיהם. במידה שהבעת פניהם מסגירה את כאבם, הוא מיד יתחיל לבכות. מקרים אלה עלולים ליצור דפוס התנהגותי ואימוץ של גישת 'הילד הסובל'. במידה שנלמד להגיב במתינות, נוכל לעבור את הסיטואציה בדרך טובה יותר. כלומר, אם הילד נופל, כמובן שאפשר לגשת אליו ולחבק ולנשק אותו, אך להישאר עם הבעת פנים עניינית, ולאחר שתיים-שלוש דקות של הרגעה, ואפילו פחות, יש להורידו ולהחזירו לזירת ההתרחשות".

"כשמתרחשת סיטואציה המובילה לבכי, הורים רבים מנסים להרגיע את התינוק דרך גירוי ויזואלי או מרשרש, לעתים נעזרים במוצץ או באוכל. הקושי הוא כשההורים אינם תופסים את עצמם כבעלי תפקיד אשר אמור להקנות לתינוק ביטחון. גירוי זה של הראייה בעזרת צעצועים או רעשנים למיניהם אמנם משתיק את התינוק, אך אינו מקנה לו תחושת ביטחון ואינו מכין אותו להסתגלות עתידית. גם המוצץ משמש ככלי מרגיע, אך מקבע את המצב ואף מעצים אותו, שכן מעכשיו לסביבה הבטוחה של הילד יתווסף תמיד המוצץ וההזדקקות לו הופכת בהדרגה להתמכרות. הרגל זה יגביר את החשדנות והחרדה של הילד, הן לרעשים והן לגירויים ויזואליים. חשוב אם כן לא להגיב בחרדה, אלא בצורה בטוחה ועניינית".

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה