אל מול הים

עיצוב פנים המשלב בין עכשווי למסורתי בדירה בפרויקט אנדרומדה ביפו
עיצוב פנים – אדריכלית גליה שטרנברג
שטח הדירה – 200 מ"ר
הדירה בפרויקט אנדרומדה כללה במקור שתי דירות עם חלל מדרגות משותף, שחוברו לדירה אחת עבור בעלי הבית, זוג שגר בחו"ל עם ילדים בוגרים שכבר עזבו את הקן. כתושבי חוץ שלא מתגוררים בבית באופן קבוע, הם ביקשו שהבית ישדר חופש ושתהיה גישה לחלל העבודה בדירה עצמה. בקשה נוספת היתה להכניס את הים באופן מקסימלי לתוך הדירה. ולבסוף, בקשה אחרונה שנגזרה מזו הקודמת, שלאורך כל הבית תהיה מרפסת עם גינה שתשתלב באותנטיות של הסביבה.
לצפות על הים בזמן הארוחה
הדירה כוללת שתי קומות: בקומת הכניסה נמצאים המטבח, הסלון, פינת האוכל ויחידת ההורים. בקומה השנייה נמצאים חדר העבודה ושלושה חדרי שינה, שלכל אחד מהם שירותים ו/או אמבטיה צמודים.
הניגוד "עכשווי מול מסורתי", בא לידי ביטוי כבר בצפייה מרפרפת על הדירה והמבנה שהיא ממוקמת בו: המבנה הוא בית אבן והקווים שלו מסורתיים. לעומת זאת, מבחינת אדריכלות הפנים והטכנולוגיה שבו, הוא מאוד עכשווי, כדוגמת המערכת החכמה שעודכנה בו.
כבר בחדר המדרגות הונח קונזול המרמז על מה שקורה עם פתיחת הדלת והכניסה לבית.
הכניסה אף היא מקדמת בקונזול שמעליו מראה תואמת בצבע זהב, ושניהם מעוטרים בפיתוחים בסגנון רומנטי. בהמשכם נמצאים כיור חצוב אבן שמעליו מראה ונציאנית, המשווים לכניסה מראה חגיגי.
משמאל לכניסה נמצא המטבח. שולחן עשוי עץ וכיסאות עטויי בד כמו בפינת האוכל מוקמו כך שהסועד יכול לצפות על הים בעת הארוחה. המטבח עוצב בקו נקי ומודרני, והוא משדר פונקציונליות ללא עיטורים מיותרים. ארונותיו עשויים אלומיניום, זכוכית וצבע בתנור. התאורה מאפשרת הצפה של אור או הארה נקודתית של מקום מסוים. לא קיימים ארונות עליונים כדי לא לחסום את החלל, והפתרון לאחסון נוצר באמצעות נישה מוסתרת בקיר.
מימין לכניסה נמצאת פינת האוכל ובה עמוד שחופה בבסיסו ובכותרתו העליונה במטרה לשוות לו מראה חגיגי יותר מאשר סתם עמוד שמפריע לחלל, כאשר הכוונה היא דווקא להבליט את קיומו על ידי מתן תשומת לב עיצובית. הבלטת העמוד באמצעות האבן גורמת לדיאלוג עם הבניין שבו הוא נמצא, שכן בסיס אדריכלות החוץ מושתת על אבן, ולכן עיטורי האבן ממשיכים את השפה העיצובית של המבנה לתוך הבית.
ריהוט פינת האוכל חובק שולחן עץ עם כיסאות עטויי בד לבן שמעליהם גוף תאורה המשלב קו מודרני וקלאסי. גוף התאורה עשוי זכוכית ופסי אלומיניום שלצידם מונחים מפיצי אור דמויי נרות.
ריהוט משתנה
המעבר מפינת האוכל לסלון חולף על פני פינת ישיבה הכוללת ספה נוחה לרביצה ומראה ענקית מעוטרת זהב שהים משתקף בה, כשלצידן יצירות אמנות של אמנים ידועי שם הבולטות על הרקע הלבן של הדירה.
בהמשך נמצא הסלון שבקירו מוקמה אח וסביבה מתכנס הריהוט בחורף, ואילו בקיץ הוא משנה מיקומו ומתכנס מול הים. הריהוט משתנה בהתאם לעונת השנה לא רק במיקומו, אלא גם בהלבשתו: בעוד שבחורף הוא לובש כיסויי קטיפה בצבע שמנת ומשרה אווירה חמימה, בקיץ הוא לובש לבן.
השולחן שנמצא מאחורי הספות הוא בגודל זהה לשולחן האוכל, ובמידת הצורך מאפשר הגדלה עבור אירוח רב משתתפים. ביומיום מונחים עליו אקססוריז לקישוט ותמונות משפחתיות התורמים לאווירה הביתית, כמו גם הנישות המציגות אוספים של בעלת הבית. שולחן הסלון עשוי עץ והווילונות הלבנים עוזרים לסינון האור ולחימום הבית בחורף.
חדר השינה והאמבטיה
מהסלון נכנסים ליחידת ההורים: הצבע הלבן ששולט בדירה נוכח גם כאן ומשרה אווירת רוגע ושלווה המתאימה לחדר שבו מסיימים ומתחילים את היום. מקרן שנבחר במקום טלוויזיה תורם לכך, מאחר שהוא סגור כאשר לא נעשה בו שימוש, ולכן איננו משתלט על החלל. מערכות האודיו גם הן מוסתרות בתוך נישות בצידי המיטה. שולחן העבודה מלווה במראה בעלת מסגרת זהב עם פיתוחים שיובאה מאנגליה. התאורה רכה מאוד ואחראים עליה גופים שמונחים לצד המיטה ועשויים חרוזים, כמו גם גופי קיר עשויים חרס, כך שעכשווי מול מסורתי חוזר גם בחלל זה.
האמבטיה הצמודה לחדר נותנת הרגשה של חדר נוסף, ולא בהכרח תחושה של אמבטיה. תורמת לכך העובדה שהחיפוי לא מגיע עד התקרה ושארון הכיור הוא בעצם שידת בגדים מאנגליה המלווה במראה ונציאנית מקריסטל ולצידה פמוטי קיר, כאשר כל אלה יוצרים אווירה רומנטית. הגוונים הם מונוכרומטיים – גוני חול ולבן, לצד נגיעות של זהב ומשרים רוגע ורכות.
לאווירה הרכה תורם גם הווילון הרומאי: כאשר הוא מורם אפשר לצפות אל הנוף תוך כדי ישיבה באמבטיה. החדר, בנוסף להיותו מעוצב, הוא בראש ובראשונה פונקציונלי ומכיל את השוני בין בני הזוג – זו מעדיפה אמבטיה וזה מעדיף מקלחת. הפתרון: שתי הפונקציות מוקמו זו לצד זו.
מכניסים את החוץ פנימה
סביב כל הבית קיימת מרפסת היקפית, ובשל מתן חשיבות ל"חוץ" הוסב חלק ממבנה הדירה למרפסת מקורה. מכיוון שהמרפסת מקיפה את כל הבית בכל חלק שלו, היא נראית אחרת, דבר המושפע מכיווני רוחות השמים. כך לדוגמא, בכיוון מערב, בחלק של חדר העבודה, היא מוגנת בקיר בשל הרוחות החזקות שמגיעות מהים. נראה כי הקשר בין פנים וחוץ חזק, והחדר לכאורה לא מסתיים בוויטרינה ביציאה למרפסת, אלא ממשיך עד למעקה המרפסת עצמה, כך שקיימת כניסה מוחלטת של החוץ לתוך החלל הבנוי.
במרפסת יש גננות של צמחי תבלין ונוי וריהוט נוח ומפנק, והיא מוצללת באמצעות מרקיזה שאחראית על סינון האור הטבעי לפי מידת הצורך, יחד עם התריסים והווילונות. על האור הנעים אחראיות גם נורות קטנות הנמצאות בתוך העציצים.
האדריכלית גליה שטרנברג מאמינה כי תאורה אינה צריכה לשטוף חלל, אלא להפריד בין חללים, כדי שבמעברים היא תיצור אף החשכה חלקית. לדבריה, אין צורך להשתמש באור באופן מלאכותי ולעשות מהיום לילה ומהלילה יום, אלא להתייחס לאור בטבעיות.
חדר העבודה
העלייה לקומה השנייה נעשית בגרם מדרגות המחופות בריצוף חלילה, כמו שאר הבית.
חדר העבודה בקומה השנייה משלב קלאסיקה ומודרניות באמצעות קיומם של מנורה עכשווית מתוצרת לה קורבוזייה, לצד שולחן העבודה המסורתי בסגנון אנגלי. מאחורי השולחן נבנתה ספרייה בנגרות אישית. היא צבועה בלבן ושומרת על מראה נקי. ליד השולחן ניצבים כיסאות ישיבה עטויי בד לבן, התורמים לתחושת רכות בחדר.
תחושת הרכות מחוזקת גם באמצעות ספה שהוצבה בחדר במטרה להפכו לחדר שינה בעת הצורך. העמוד שנמצא במרכז החלל חופה בבסיסו ובכותרתו העליונה באותו הריצוף של החדר, בדרך שמקיימת דיאלוג עם העמוד שנמצא בפינת האוכל.
מיקום חדר העבודה בקומה השנייה תורם להרגשה "שיוצאים לעבודה" ומבדיל את המיקום ממרחב המחיה השוטף בבית. בנוסף, קיימים שלושה חדרי שינה שתוכננו כמו סוויטה במלון המיועדת לאנשים בזמן חופשה.
לסיכום, הדבר החשוב ביותר לשטרנברג בעיצוב הבית היה למנוע את הניכור לסביבה ולגרום לו להשתלב עם אדריכלות הבניין ועם הסביבה היפואית. לצד המראה האלגנטי שלו, הוא אכן חי בשלום עם הסביבה בזכות החומרים שנבחרו עבורו והחפצים שמקשטים אותו, כדוגמת כדי החרס הערביים שהונחו במרפסת ובתוכם צמחייה ים תיכונית.
דבר נוסף התורם לאופי הבית הוא הפתחים: מספר פתחים בעלי קצב קבוע, בניגוד לחלון לכל אורך המרפסת.
החלטה עיצובית הביאה את שטרנברג לכך שהבית ברובו צבוע לבן. ההחלטה לוותה במחשבה שהצבע הזה מהווה תפאורה מושלמת לצבעוניות שאנשים מביאים עימם ולססגוניות שיכולה לפרוץ על רקע ניטרלי ולהבליט את ייחודיותה, כמו גם את הנוף הטבעי המקיף את הבית.
מתוך: מגזין נישה
לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה