אלף פעמים ויותר

כשאביו של אמיר אמר לו את המשפט "אין מעשה נורא מגניבה, מי שלוקח מה שלא שייך לו, בין אם חיים ובין אם כיכר נאן", כמעט כפי שהוא מופיע בספר, ידעתי שהסרט לא יהרוס לי את הספר. אבל בינינו, מאוד היה קשה להרוס ספר כמו "רודף העפיפונים" מאחר והוא כתוב כמו תסריט אחד ארוך – מקום אקזוטי, מצב פוליטי מתעתע, ילדים תמימים שדרכם אנחנו רואים את העולם, רצח, בריחה, אהבה. בקיצור – כל מה שצריך כדי שבסופו של דבר תזילו דמעה או שתיים של נחת.

באמת שנהניתי מהסרט. הקטעים החשובים מהסרט יושמו בצורה אותנטית, הטקסטים עברו אדפטציה והותאמו לפורמט הקולנועי, ובכלל נראה שהסרט והספר הולכים יד ביד וכאילו מעולם היו חלק בלתי נפרד זה מזה.

הזירה בה מתרחש הסרט היא קאבול של אמצע שנות ה-70. חסן ואמיר, שני חברים – האחד בנו של איש עשיר והשני בנו של מנהל משק הבית, מעיפים יחדיו עפיפון. כשהם מצליחים לחתוך את החוט של העפיפון המתחרה, חסן, בנו של המשרת, פורץ בריצה, ומבלי להסתכל לשמיים הוא יודע בדיוק היכן ינחת העפיפון. ומי מקבל אותו לבסוף? אמיר כמובן.

לכאורה מנהלים אמיר וחסן מה שנקרא יחסי 'שכנות טובה' עם ניואנסים רגישים. מצד אחד אמיר רגיל לקבל כל מה שהוא רוצה, אך תמיד מרגיש כאילו אביו מאשים אותו על מות אמו, מיד לאחר שילדה אותו, ומקנא בשפע המחמאות שהוא ממטיר על חסן, מאחר שהילדון הרזה הוא זה שמגן על אמיר כשדרדקי השכונה נטפלים אליו.

כשאמיר וחסן משתתפים בטורניר העפיפונים הגדול, אמיר מנצח וחסן שוב רץ להביא לו את העפיפון באמרו 'בשבילך, אלף פעמים ויותר', אבל מה שקורה שם בסמטה מאוחר יותר משנה את חייו של אמיר ואת יחסיו עם חסן לנצח.



זה גם בדיוק מה שיגרום לו, שנים מאוחר יותר כשהוא כבר חובק את ספר ביכוריו בארה"ב, לעזוב את הכל ולנסוע בחזרה לקאבול, תוך סיכון חייו, כדי למצוא את בנו של חסן.

המצב בקאבול בכי רע. אם בסוף שנות השבעים זה היה הפלישה הסובייטית לאפגניסטן, הרי שעכשיו עם שליטתם של הטאליבן המצב נעשה גרוע יותר. שלטון השררה הדתי לא השאיר ולו טיפה אחת של חופש במדינה.

כשאמיר חוזר לאפגניסטן הוא מוצא ארץ עלובה ומוכה, שתושביה מפחדים להוציא את ראשם מחלון ביתם. השוק נעלם, הבתים נהרסו, העצים נגדעו וגרוע מכל – התקווה לחיים טובים יותר נגוזה.

'רודף העפיפונים' הוא סרט שיש בו באמת הכל. הצילומים המרהיבים של גגות הבתים הנמוכים בקאבול, השוק הצבעוני, הנוף המדברי, סצינות אקשן, רגעי אהבה וחמלה, יחסי אב ובנו – הכל מתומצת ל-122 דקות שיעברו לכם בכיף. אה, כן – וגם הסוף לא מתקתק במיוחד, אז חסכנו לכם גם כאב שיניים.

 

"רודף העפיפונים", ארה"ב 2007. במאי: מרק פורסטר, שחקנים: חאליד עבדאללה (אמיר), הומאיון ארשדי (באבא). 122 דקות