התעללות בלי סימנים כחולים: איך לזהות אלימות כלכלית במשפחה?

רוית נכנסה למשרד שלי. היא בת 45, מעצבת פנים מצליחה וידועה. סיפרה לי שנמאס לה שהוא חי בתוך חשבון הבנק שלה, שהיא חייבת לקבל אישור על כל דבר, שאסור לה להוציא מעל 60 שקל בלי אישור שלו. הילדים לא יכולים ללמוד פסנתר או שחייה כי זה יקר, ובכל פעם שהיא מבקשת לקנות לעצמה חולצה, הוא טורח להדגים לה שהיא בזבזנית גדולה – שהוא המבוגר האחראי שדואג לעתיד שלהם ושהילדים לא חייבים לדעת פסנתר ומספיק שילמדו ג'ודו במתנ"ס. שימו בצד את העובדה שזה למרות שהיא מרוויחה טוב, אפילו יותר ממנו. היא נכנסה אליי למשרד רק עם שאלה אחת; רצתה לדעת אם זה נורמלי, כי היא התביישה לשאול חברות, ואחותה אמרה לה שזה ממש לא תקין.

אלימות במשפחה ב־2025 היא לא מה שאתן חושבות. כשאתן מדמיינות אלימות, אתן רואים ידיים מונפות, צעקות, סימנים כחולים. אבל רוב הנשים שסובלות מאלימות בתוך הבית סובלות מסוגים שונים של טרור; שתיקות, טרור פסיכולוגי, וגם טרור כלכלי. ולא, למרות שהדמיון נוטה לקחת לשם, זה לא בהכרח קורה רק לנשים "חלשות" מהפריפריה, בלי השכלה או עם שלל סטיגמות מוכנות מראש. הן מגיעות מכל גווניה של החברה. אתן אולי תופתעו לשמוע, אבל ביניהן גם עורכות דין, שוטרות ופסיכולוגיות. בדיוק עבורן נולד הביטוי: "הסנדלרית הולכת יחפה".

>> חרם חברתי: איך לזהות סימני מצוקה אצל הילדים ומה לעשות

אז הסברתי לרוית שזה לא נורמלי, שזו שליטה – אלימות באמצעים כלכליים. זו הדרך שלו לקחת ממנה את היכולת להחליט, לחשוב, לרצות. ושזה ממש לא משנה מי מביא את הכסף בזוגיות הזו. כשיש מגבלות נוקשות על הוצאות – גם כשיש כסף, כשמישהו מקטין את הרצונות שלה, ומסמן אותה כ"בזבזנית" או כמי שפוגעת במשפחה רק כי רצתה לקנות לעצמה משהו, זו אלימות כלכלית קלאסית.

"כשיש מגבלות נוקשות על הוצאות, כשמישהו מקטין את הרצונות שלה, ומסמן אותה כ'בזבזנית' או כמי שפוגעת במשפחה רק כי רצתה לקנות לעצמה משהו, זו אלימות כלכלית קלאסית"

 

אלימות כלכלית היא לא עניין של מעמד או השכלה. היא יכולה להתקיים גם במגדלים של הרצליה פיתוח או במרכז תל אביב, וגם בשיכוני הפריפריה. היא חוצה קווים ומחוזות; דתיים, פוליטיים ותרבותיים. והכי מתסכל, שמבחוץ כמעט בלתי אפשרי לזהות אותה. לפעמים היא אפילו עטופה באהבה: "אני פשוט דואג לעתיד שלנו", "את לא צריכה לעבוד", "אני אטפל בכל מה שקשור לכסף".

שלילת חופש הבחירה

אבל אל תטעו. מאחורי הדאגה הזו מסתתרת שיטה מתוחכמת; מערכת של שליטה רגשית שמבקשת לצמצם את חופש התנועה של האישה דרך הכלי הפשוט, היומיומי והכל־יכול: כסף. אלימות כזו לא באה לידי ביטוי בשאלות כמו: עם מי יצאת? מה את לובשת? שאלות שאנחנו "רגילות" לשמוע מסיפורים על גברים קיצוניים. היא שואלת: מה קנית? ולמה? ולמה שוב ושוב. היא יכולה להיאמר בשקט, לעיתים אפילו עם חיוך, אבל מלווה בשליטה מוחלטת במשאבים הכלכליים. אלימות כזו שוללת ממך את חופש הבחירה ואת היכולת לעזוב.

הרבה מהנשים שמתמודדות עם אלימות כלכלית לא יודעות שמה שהן חוות זו אלימות. הן אומרות "הבעל שלי פשוט חסכן", או "אני לא כל כך מבינה בכסף אז אני נותנת לו לנהל". הן לא מבינות שהן חיות בתוך מערכת שבה כל החלטה, כל הוצאה, כל רצון, חייב לעבור דרך פחד. וזה לא באמת על כסף, זה על שליטה. כי במערכת יחסים בריאה, כסף הוא כלי שמאפשר לשני הצדדים לשגשג יחד. ובמערכת יחסים אלימה, הוא הופך לנשק.

מי ששולט בכסף, שולט בהכל; בבחירות, בגוף, בזמן ובביטחון העצמי של הצד השני. זו לא "אי הסכמה כלכלית", אלא מערכת של סנקציות, של קנסות רגשיים, של השפלות עטופות באדרת של אחריות. אלימות כלכלית לא מתחילה במכה, אבל לעיתים קרובות, היא גם עלולה להיגמר שם, במיוחד אם את מעזה להגיד שנמאס לך, ושאת עוזבת.

"מי ששולט בכסף, שולט בהכל. זו לא 'אי הסכמה כלכלית', אלא מערכת של סנקציות, של קנסות רגשיים, של השפלות עטופות באדרת של אחריות"

 

אלימות כלכלית מעידה על מערכת יחסים רעילה ומסוכנת. סימני האזהרה מוסברים בהרחבה בפרק על זוגיות רעילה בספרי החדש, "300 דברים שלמדתי על זוגיות קריירה ואושר". זה נושא שהקדשתי לו מחשבה רבה, והשקעתי לא מעט בהסברה ובהענקת כלים אמיתיים להתמודדות. למה? כי הגיע הזמן לשבור את השתיקה הצורחת הזאת.

בחברה הישראלית, שבה עצמאות פיננסית של נשים עדיין מתנגשת שוב ושוב עם תודעה משפחתית מסורתית, חשוב להגיד את זה בקול ברור: אלימות כלכלית היא עבירה מוסרית. ולא תופתעו לשמוע, לפעמים היא גם פלילית. היא פוגעת בזכויות בסיסיות. היא מרסקת דימוי עצמי, והיא משחזרת את המנגנון הכי ישן בעולם: כוח, שליטה, הפחדה.

האם את בזוגיות רעילה?

האם את חיה תחת שליטה שבאה לידי ביטוי, בין היתר, באמצעים כלכליים? האם את מאפשרת לו לשכנע אותך שהמצב הזה נורמלי ושזו דרכו להביע אהבה? זה שקר גס ומסוכן. בעומק ליבך, ברור לך שבן זוג שבאמת אוהב ומכבד, מאפשר מרחב שאת לא מקבלת ממנו. האם את עוצרת את עצמך מלקבל החלטות מסוימות? מרסנת את הילדים בגללו? מוצאת את עצמך מספקת הסברים או הצדקות לצרכים בסיסיים ואחרים שלך? את מוצאת את עצמך לכודה בבדידות. התשובות לשאלות אלה, יציבו מולך מראה אמיתית, ויבהירו לך האם מדובר בסימני אזהרה. אל תחכי עוד יום אחד.

כיצד להתמודד עם אלימות כלכלית בזוגיות?

לתת שם לתחושה: אם יש לך הרגשה שאין לך חופש כלכלי, אם כל הוצאה מלווה בפחד, בבושה או בהסתרה, את כנראה חיה תחת שליטה כלכלית. ברגע שתתני לזה שם, תוכלי להתחיל לפעול.

להפסיק להיות ממודרת: תתחילי לאט ובשיטתיות לבדוק את התמונה הפיננסית: איפה יש כסף, מה יש בחשבון הבנק ובאיזה מהם, מה המספר שלו, האם יש חסכונות ועל שם מי הם. המידע הזה קיים, וגם אם עד היום שידרו לך שזה "לא נוגע אלייך", האמת היא שהכל גם שלך. תתחילי לפעול מתוך ידיעה.

לבנות עוגן פנימי: האלימות הכלכלית הכי מסוכנת היא זו שגורמת לך לחשוב שאת "לא מבינה", "לא שווה", או "לא מסוגלת". תזכרי מי היית לפניו. תזכרי מי את באמת, לא מי שהפחד הפך אותך להיות. הדרך החוצה מכל אלימות מתחילה בערך עצמי יציב ובחוסן פנימי שמזכיר לך: אף אחד לא רשאי לשלוט בך או לקבוע מה מגיע לך.

להחזיר לעצמך שליטה, אפילו קטנה: זה יכול להיות חשבון נפרד קטן. עבודה חלקית. או פשוט הצבת גבול כמו: "אני אחליט לבד אם לקנות לילד בגדים". תסכימי לשלם את המחיר על הכעס שלו, המבטים. הגבול הזה הוא שלך, וכל פעולה כזו תחזק את החופש שלך.

לשבור את הבדידות, ולבנות רשת תומכת: כשאת מספרת מה עובר עלייך, את כבר לא לבד. שתפי חברה קרובה, אחות, קולגה מהעבודה או אשת מקצוע. חפשי קהילה בטוחה: קבוצות ייעודיות בפייסבוק, פורומים, עמותות. התמיכה הזו תיתן לך כוח, כלים, ותחושת שייכות. הבדידות היא אחד מכלי השליטה החזקים ביותר, אל תיתני לה לנהל אותך.

הכותבת היא איימי בכור בוני היא עורכת דין בתחום דיני המשפחה. מרצה, מאמנת, מגשרת ואם לשלושה. מנחה את הפודקאסט "האקדמיה לניהול משברים" ומחברת הספר "300 דברים שלמדתי על זוגיות, קריירה ואושר" (הכתבה מנוסחת בלשון נקבה, אך מיועדת לכל המגדרים).