אי שם בלב

משהו חדש וטוב קורה אצל קורין אלאל. מאז אלבומה "שפת אמי" שיצא בשנת 1990 – אז עוד ניגנה בשפת אמה – היא יוצרת היום בשפה שלה, שפת האמא שהיא. את שפתה האישית היא מייחסת להורות שהבשילה אצלה ותופסת מקום נכבד בחייה.

ואולי לא מקרי שהיא משיקה לראשונה בקריירה שלה דיסק לילדים – "ארנבות משוקולד", שבו היא שרה עם הילדה סילאן אבישר. לדבריה, הדיסק לילדים לא היה נולד לולא החיבור שלה לילדיה שלה והרצון להעניק להם מתנה בדרך שלה, בשפה שלה, במה שהיא עושה הכי טוב – המוזיקה.

הילדים: הכי נקי, הכי עוצמתי

אלאל (56), יוצרת, מלחינה, מפיקה, שתרומתה למוזיקה הישראלית אינה מוטלת בספק, מתגוררת במושב גנות עם רותי, בת הזוג שלה מזה 13 שנה, וילדיהן – עומר בן התשע ויונתן בן הארבע, שאותם ילדה רותי. יש באלאל משהו צנוע ונבוך. היא אינה דברנית גדולה, ולאורך כל השיחה יש תחושה שהעיניים שלה מדברות עבורה, כשהן חמות ונעימות, זורחות ונוגות, בהתאם לנושא.

אנחנו יושבות בבית קפה תל אביבי ומשוחחות על ילדים, משפחה, זוגיות, יצירה, על השנה הקשה שבה איבדה את אחיה למחלת הסרטן. וכך, על משקל השיר "דברים קורים", אני מגלה שקורים, קורים דברים, וגם קורין קורה.

משפחה. איפה את עם זה היום?
"מאושרת הכי שיכולתי להיות. זו התקופה הכי טובה בחיים שלי. אני מרגישה שלמה, ואוהבת את ההרגשה שאנחנו הולכים ברחוב ארבעה אנשים ביחד, קבוצה, לא לבד, בודדים בחיים".

הדיסק לילדים הוא חלק מהתחושה הזו, של האושר?
"אין ספק שהילדים הפכו אותי לבן אדם אחר, אי אפשר להיות אותו הדבר. מבחינתי זו זכות גדולה לראות אותם גדלים, זו מתנה גדולה. ולכן הדיסק לילדים הגיע, מתוך הרצון להמציא להם משהו שיהיה רק שלהם, סוג של חוויית ילדות, של מורשת".

הילדים היו חלק מתהליך היצירה?
"זה היה מדהים, כי הילדים כל הזמן היו באים לאולפן, שנמצא בקומה התחתונה בבית. ויותר מכל, יונתן התחבר לזה בטירוף, הוא ממש התאהב בשירים. וברגע שהוא אוהב, זה נורא מרגש. הוא ביקש לשמוע עוד פעם ועוד פעם, והכל קורה כשאני באמצע העבודה, כשהחומרים עדיין לא מלוטשים ולא גמורים, ובעצם הם שומעים אותם הכי נקי והכי עוצמתי. להתאהב בשיר ששומעים פעם ראשונה זה משהו מאוד משמעותי".

אם הילדים היו אומרים לך שהם לא אוהבים שיר מסוים, זה היה משפיע עלייך?
"בטח, זה היה מבאס אותי נורא. הייתי מוציאה את השיר. אני מאוד צריכה את האהבה שלהם. יש משהו מאוד עוצמתי וחזק בתגובות של אנשים ששומעים שיר כשהוא נולד, בייחוד כשזה הילדים".

נשמע שהילדים הם חלק חשוב ביצירה שלך
"לגמרי. עברתי שינוי מאוד גדול בשנתיים האחרונות, ואני בטוחה שזה קשור אליהם. עבורי בתור אמן להיות עם משפחה וילדים, זה נותן כוח מאוד גדול. אני רואה איך שהם לומדים לדבר, איך הם יוצקים את התוכן של מה שהם לומדים למילים. יונתן, בניגוד לעומר, התחיל לדבר בשלב יותר מאוחר, והדיבור שלו הביא לי את הביטחון שלי עם עצמי להתחיל לכתוב טקסטים. זה דבר שלא עשיתי כל השנים".

מה השתנה?
"כל השנים הייתי מחפשת טקסטים ומלחינה אותם, ובשנים האחרונות חיפשתי טקסטים ולא מצאתי. אחרי התקליט האחרון ('פשוט כל כך') עם שירי אגי משעול לא מצאתי שום דבר מתאים, וזה נורא קשה. התחלתי לעשות מוזיקה אלקטרונית, ניסיתי להלחין תהילים, ובכל מקום שהייתי הרגשתי שאלה לא המילים שאני מחפשת. ככה התגלגלתי לקורס לכתיבה יוצרת של מאיר גולדברג. מהקורס הזה נולדו עשרה טקסטים. ופתאום גיליתי שאני יכולה. "חזרתי למאיר גולדברג, ואמרתי: אני רוצה עוד. היום אני לומדת במפגשים אישיים איתו, ופתאום יש 25 טקסטים נוספים, ו-25 שירים מולחנים. פתאום נפתח לי המסך".

נשמע נפלא
"זה נהדר, פתאום הכל הגיע והכל נפתח, זה המקום שאני נמצאת בו עכשיו. אני נמצאת במקום שבו כשחברה הגיעה והתאהבה בשיר, אמרתי לה 'קחי אותו'. פתאום יש לי מה לתת, וזה בטוח הגיע לי מהילדים. אתן לך עוד דוגמה: את אחד השירים ניסיתי להלחין במוזיקה אלקטרונית, והצלחתי. בשאר זה לא התחבר, ואמרתי לעצמי: 'תעזבי את האלקטרוני, זה לא קשור'. אין לי ספק שגם בלחנים משהו השתנה. המנגינות, שהיו יותר מסובכות, הן יותר שוטפות עכשיו, יותר קולחות".

"הילדים הפכו אותי לבן אדם אחר". קורין אלאל עם בניה: עומר ויונתן

הזוגיות: לא צריכה לומר

שנדבר על זוגיות?
"בוודאי. למזלי זכיתי בבת זוג תומכת שהיא גם המנהלת האמנותית שלי, שזו הקלה גדולה".

הכי אמא שיש קורין אלאל משתפת ברגעים הכי שלה: * הכי מלחיץ: "צעקות". * הכי כיף: "צחוק". * הכי קשה: "פחדים שקשורים להורות וליצירה. שאלות כמו 'מה יהיה אם…?'". * הכי מרגש: "כשהילדים מנשקים אותי". * הכי מרגיז: "כל הצעצועים שיש להם מנגינה מונוטונית שחוזרת על עצמה". * הכי הייתי רוצה: "שנמשיך להתקדם ולגדול ביחד ארבעתנו, ושיהיה לנו טוב". אפשר לשלב זוגיות ועבודה? "אצלנו זה עובד מעולה. לפני שש שנים החלטנו לעשות ניסיון לשנה וזה עבד מעולה, ומאז רותי מנהלת את כל מה שקשור לקריירה, וזה הוריד ממני את כל הלחץ של העולם החיצוני. כשהמנהלת האישית שלי היא בת זוגי, אני יכולה לומר לה הכל והיא מבינה אותי. ויש דברים שאני לא צריכה לומר, היא כבר יודעת. כך שמה שנשאר לי לעשות בחיים האלה זה להיות עם הילדים כמה שיותר, ולמצוא את פתחי הזמן שבהם אני יכולה לעבוד וליצור". ואם מדברים על רותי, אי אפשר להתעלם מההרכב המשפחתי שלכן "הנושא של הורות חד מינית הוא לא אישיו עבורנו, לא יותר ממה שצריך. לפני שעומר נולד רותי שינתה את שם משפחתה מפארן לאלאל, ועומר נולד אלאל. היום, כשאני חושבת על זה לאחור, אני מבינה כמה המהלך הזה היה חכם וגדול. זה עשה אותנו משפחה אחת מאוחדת עם שם אחד – כולנו אלאל, וזה בזכות רותי שהשכילה להבין את המשמעות עוד לפני שאני הבנתי". בכל זאת, אינכן נתקלות בהתמודדויות יומיומיות סביב ההורות החד מינית? "לא. הילדים גדלים לתוך מקום בטוח שהם יודעים שיש עוד משפחות שונות. יש לנו חברים עם סגנונות משפחה שונים – יש משפחות עם אמא אחת, עם שתי אמהות, עם שני אבות. הם יודעים שזה מאוד פתוח, וזה יכול להיות ככה ויכול להיות אחרת. עם זאת הם יודעים שמשפחות שיש בהן אמא ואבא הן הרוב, אנחנו לא מסתירות את זה מהם. אבל במקביל נוטעות בהם מספיק ביטחון כדי להתמודד עם החיים". ההורות: רוצה להיות בשבילם כאם, את מנהלת דיאלוג עם האימהות של אמא שלך? "ודאי שאני מנהלת דו שיח. והיום זה ממקום אחר בחיים של שתינו – גם היא וגם אני. הזיכרון החזק שיש לי קשור לסירים של אמי. אני זוכרת אותה בכל בוקר מבשלת ומכינה אוכל, תמיד היו סירים על הכיריים. כאילו הדאגה הראשית האימהית שלה התרכזה במזון – שיהיה לנו אוכל טעים וחם. וזה דבר שאני בכלל לא. אני לא מתעסקת באוכל בכלל, רותי אמונה על הנושא. עבורי זה לא התפקוד ההורי העיקרי. אני יכולה למצוא את עצמי קונה ליונתן חטיף, למרות שאני מודעת לכך שזה לא בריא, ולעשות לו יום של חטיפים ושקיות ולראות אותו מאושר. והיפה הוא שאני רואה את אמי, שקולטת עכשיו שזה לא הדבר העיקרי. משהו בה הרפה מזה". את עצמך התמודדת עם מחלת הסרטן, והשנה איבדת אח שחלה בסרטן. איך הטלטלות האלה משפיעות על ההורות שלך? "מהמחלה שלי אני ניצלתי בזכות גילוי מוקדם. לצערי, לאחי ג'קי לא היה המזל הזה, והשנה הוא נפטר והשאיר ריק שאני עדיין לא יודעת להתמודד איתו. אין ספק שדברים מהסוג הזה משנים חשיבה ופרופורציות בחיים. האמירה שלי שאנחנו הולכים ארבעה קיבלה תוקף חזק יותר, ואני גם מבינה כמה החוזק שלי חשוב. חשוב שאני אהיה בריאה וחזקה. אני לא רוצה לחשוב על האפשרות שמשהו יקרה לי, אני רוצה להיות בשבילם". איך זה מתבטא ביומיום? "אני מקפידה ללכת לבדיקות יותר מבעבר, שומרת על עצמי יותר, מרגישה אחריות על המשפחה שלי. ישנה ההבנה הזו שכהורים אנחנו צריכים להיות בשביל הילדים שלנו, אנחנו מביאים אותם, אז אנחנו צריכים להיות שם הכי טוב, הכי חזק, והכי הרבה שאפשר". אחרי הילדים, היצירה, טרדות היומיום – איפה את מרשה לעצמך להרפות? "כשאני הולכת לישון. אני אוהבת לישון, שם אני משחררת הכל. במהלך היום אני עסוקה בכל מיני דברים, כל הזמן חושבת קדימה, ולא הייתי כזו. זה עוד שינוי. הייתי אדם שרק חושב אחורה ואחד שלעיתים רואה רק את קצה האף שלו, והיום אני אדם שחושב על עוד שבוע ועוד שבוע ועל החלטות שצריך לקבל. נהייתי אדם יותר מחושב. אני לא נותנת לדברים להוליך אותי, אני מוליכה את עצמי. צריך להתחזק פנימית כדי לקבל את הביטחון שזו אני ועם הכוח שלי אנחנו נתקדם, ואני חייבת גם הרבה מזה לרותי, שנותנת לי את המקום הזה". צילום: סם יצחקוב, איפור ושיער: דקלה שרעבי, סטיילינג: נדב אליהו, בגדים: קורין: ג'קט- זארה, מכנסיים: ביאנקו ג'ינס, עומר ויונתן: הוניגמן קידס משפחה הרשמו למהדורה היומית שלחי אני מאשר/ת קבלת ניוזלטרים ומידע פרסומי מאתר ״את״לאישור אנא סמני ערוצי תוכן אג׳נדה אופנה ביוטי עיצוב סלבס גוף ונפש משפחה יחסים חופש מיוחדים טורים אישיים קריירה פרסי האופנה שירות לקוחות תנאי שימוש מדיניות פרטיות הצהרת נגישות כתבו לנו יובל סיגלר תקשורת בע״מ אודות ״את״ המערכת פרסום ושיתופי פעולה תוכן מקודם אתרים נוספים בקבוצה: Timeout.co.il Hashulchan.co.il Thespoiler.co.il © יובל סיגלר תקשורת בע"מ 2024 Designed, Developed and Powered by RGB Media רוצה לקבל את הגיליון החדש של “את” עד הבית ב-9.90 ש״ח? (במקום 39.90 ש"ח) כן, אני רוצה! בפעם אחרת