אי הציפורים

עקב דהירתו של הטייפון הראשון לעונה לעבר פלאו (Palau), החלטנו לא להתמהמה ולהפליג מיד עם אור ראשון. יעדנו היה מזרח טימור (East Timor) אבל קיווינו שאם התנאים יאפשרו זאת נעצור בדרך, קצת לפני חציית קו המשווה, באי קטנטן שהופיע במפה הימית ומשך את תשומת לבנו.

שלושה ימים של רוח יציבה קירבו אותנו לאותה פיסת יבשה הנקראת "האי הלן" (Helen Island), ולאחר תמרון בין כמה שוניות אלמוגים רדודות הטלנו עוגן בקרבת האי. אם להודות באמת, מעט התקשינו להאמין שיריקת החול הקטנה הזאת היא האי המדובר, אבל החלטנו שהמפה אינה משקרת ושהגענו למקום הנכון.

השיט בדינגי אל עבר החוף הזכיר משחק פעולה במחשב. בכל כמה מטרים הופיע ממש מתחת לחרטום צב ים שעלה לפני המים ואילץ אותנו לבצע פנייה חדה כדי לא להפריע לו לקחת נשימה. לאחר שעברנו את מסך הצבים הגענו לאזור שבו הזדקרו עמודי אלמוגים מקרקעית הים ואיימו לנקב את תחתית הסירה הקטנה. כרישים ששחו להם בנחת בין האלמוגים הצבעוניים לא תרמו לתחושת הביטחון שלנו אבל גם את זה עברנו, קצת בזכות תמרונים חדים והרבה בזכות שכנועים עצמיים – סיפרנו זה לזה שהמים כאן כל כך צלולים עד שהאלמוגים והכרישים רק נראים קרובים ושבעצם אין שום סכנה. כשהגענו סוף סוף לחוף הכה בנו רעש מחריש אוזניים – אלפי עופות ים חגו סביבנו וצרחו מלוא גרון. ניסיון לעקוב אחר עוף זה או אחר הוביל רק לסחרחורת ובתוך שניות מצאנו את עצמנו בלב ענן ציפורים רוחש. כאילו זה לא הספיק, באפנו עלה ריח עז של לשלשת, סירחון חריף-חמוץ שתוקף כל חיישן מחיישני הריח. דבר אחד בטוח, חשבנו לעצמנו – כאן, הטבע הוא בעל הבית.

את האי מקיפים מים רדודים במיוחד ובעת השפל שטחו גדל באופן משמעותי. צילום: טניה רמניק ואורן טל

חתול בגן עדן

עשן דליל שהיתמר מבקתת חוף צנועה העיד על נוכחות אנושית במקום. קריאותינו לא חדרו מבעד לצווחות הציפורים, כמובן, ונאלצנו "לפלוש" לבקתה. שני כלבים, שרבצו בכניסה מותשים מחום קו המשווה, התעוררו משנתם, נזכרו בהסכם הבלתי כתוב עם בני האדם והחלו להפיק מגרונם נביחות רמות. העניין משך את תשומת לבם של הנוכחים וכך פגשנו את דייוויד, את הרקולס, את פטרה ואת לואיס. לאחר שכולם הכירו את כולם, דייוויד, המבוגר בחבורה ומי שנראה כבעל המעמד הבכיר בה, אמר: "אתם בטח רוצים לעשות סיבוב באי. לכו תטיילו ולאחר מכן, אם בא לכם, תחזרו הנה".

אמרנו "טוב" ויצאנו החוצה. מה עוד יכולנו לעשות? התחלה קצת מוזרה אבל אין זה מפתיע – מי שמתגורר אי שם באמצע האוקיינוס השקט, ללא תמיכה חיצונית ובחברה אנושית כה מצומצמת, חייב להיות טיפוס מיוחד.

פנים האי היה מכוסה במרבד ציפורים ולכן פסענו בצמוד לחוף כדי לא להפר את שלוותן. נראה היה שבאי יש חלוקת שטחים מוסכמת: שחפיות כהות (Onychoprion fuscata), בעלות גחון לבן וגב שחור וגוזליהן הבוגרים בצבע חום מפוספס נטו להצטופף בקרבת החוף, ואילו שחפיות צהובות מקור (Thalasseus bergii), בעלות ציצית נוצות מרשימה על הראש, כבשו את מרכזו. ביצים רבות היו מונחות על העשב צרוב השמש לרגליהן. שחפיות שחורות (Anous minutus) הפגינו בצורה ברורה את העדפתן לקינון בגובה והתפרשו על כל דבר שבלט, אפילו מעט, מעל פני הקרקע. מקניהן, העשויים מתערובת של עלים, מעשבים יבשים ומפיסות פלסטיק צבעוני ממבחר הזבל שנסחף לחוף, הציצו ביצים וגם גוזלים בוגרים למדי.

תחילה לא היינו בטוחים, אבל אחרי שאימצנו את עינינו הבחנו להפתעתנו בצלליתו של חתול, שנע בין חברי משפחת השחפיתיים בהליכה בוטחת ובזנב זקור, ממש כמלך שסוקר את ממלכתו. הייתה זו הפעם הראשונה שראינו חתול שייתכן שהוא מאושר יותר מצ'וץ (צ'וצ'קין), החתול שלנו. צ'וץ' מתפנק באופן יומיומי בדגים טריים, אבל החתול הזה ניזון בבירור מגוזלים רכים שאותם הוא צד ללא כל מאמץ ומתי שרק בא לו. שקלנו אם להסגיר את דבר הימצאו של הטורף לשומרי המקום אבל סיכמנו בינינו שנשמור על האינטרסים של החתול.

חזרנו לבקתה. לאחר כמה שניות מביכות, שבמהלכן חשבתי על כל משפטי הפתיחה שיובילו לשיחה נעימה בשעת בין הערביים, פלטתי משהו שהפתיע גם אותי: "אתם יודעים שיש כאן חתול שמסתובב על האי?".

"בוודאי", ענה דייוויד. "אבא של הרקולס שלח אותו לכאן עם הכלבים לפני כמה שנים". מה חשבנו לעצמנו? ברור שהם יודעים. שנים על אי בגודל של מטר על מטר יגרמו לך לא רק להכיר את כל הנפשות והחיות הפועלות אלא אפילו את הזווית היחסית של כל חתיכת ענף ביחס לאופק. מה שכן, ההערה הנאיבית הזאת שעשעה את כולם, ובמהרה גלשנו כולנו לצחוק מתגלגל. שברנו את הקרח.

הבקתות באי נבנות משלל חומרים הנסחפים אל החוף ביניהם קלקרים, חבלים וקרשים. צילום: טניה רמניק ואורן טל

אוכל תפל בצלחות חרסינה

הגענו לבקתה בזמן ההכנות לארוחת הערב. פטרה אמרה שזו הארוחה היחידה ביום שאוכלים על האי. הבישול נעשה בבקתה ייעודית לכך, על אש שמובערת מעצים שנסחפו לחוף ושמפיקים עשן בלתי נסבל במיוחד. לרגליה של פטרה התכרבל גוזל של ציפור ממין סולה (Sula). בכל פעם שהגוזל ניסה לפרוש את כנפיו הארוכות הוא איבד את שיווי המשקל וקרס לצד זה או אחר. פטרה סיפרה שהרקולס הביא לה את הגוזל בתור חיית מחמד מאנייה טייוואנית ש"מקשטת" את השונית מאז שהתרסקה עליה אי שם בשנות ה-60. כיום האנייה הטרופה, שמטענה כלל ארגזים של צלחות וספלים, משלימה את שטח האי ומשמשת הן כמקום קינון והן כמקור אספקת כלי אוכל ומטבח לארבעה, מה שמסביר את אוסף צלחות החרסינה המרשים שלהם.

מבט נוסף בבקתת המטבח חשף ערמה של דלועים ומעליה עלי טבק התלויים לייבוש, יבול הגינה הצנועה שעליה מופקד לואיס. הוא שותל את הצמחים יקרי הערך בתערובת של חול וקומפוסט בתוך מצופי פלסטיק חתוכים ודואג לפזר עליהם איברים פנימיים של דגים בתור דשן אורגני. היו כאן גם שיחים מיובשים של עגבנייה ופלפל חריף וכמה ניצני חסה שנזנחו עקב מחסור חמור במים. "כבר חמישה חודשים לא ירד כאן גשם משמעותי", אמר לואיס. "בקושי יש לנו מי שתייה, ואת המעט שאנו מקדישים לחקלאות אנו משקיעים בגידול הכי חשוב שלנו – הטבק".

מקור המים היחיד באי הוא מי גשם, ולשם איסופם נבנתה מערכת מרזבים מיוחדת על גגות הבקתות (הגגות מכוסים בשכבת לשלשת עבה, שיש לקרצפה לפני שמַפְנים את המים למכל אגירה). בחודשים האחרונים הופיעו עננים שחורים וכמה פעמים אף ירד גשם שהרטיב את הלשלשת והפך אותה לעיסה בוצית, אך הרבה לפני שהגג היה נקי הגשם פסק. המצב הפך לחמור עד כדי כך שכמה ימים קודם לכן רדפו דייוויד והרקולס בסירת מנוע אחרי אנייה שעברה ליד האי כדי לבקש ממנה מים. למזלם צוות האנייה סייע להם וכך יש כעת באי כמה מאות ליטרים של מי שתייה.

לבסוף הגיעה ארוחת הערב המיוחלת. המנות כללו סשימי טונה, דגים מהשונית על הגריל, מרק צדפות, סלט תמנונים ואורז. ארוחה סטנדרטית במקום. ניסיוננו לימד אותנו שהדרך אל לבם של אנשי האיים עוברת דרך קיבתם, במיוחד באמצעות פריטי מזון שקשה להשיג ושיכולים להעשיר את טעמם של המאכלים המקומיים. כך מצאנו את ראשי השום, הבצל, רוטב הסויה, שלל התבלינים ושאר ההפתעות שהבאנו עימנו משולבים במנות שהוגשו. כולם היו מרוצים מאוד ושיבחו את הגיוון. "כל הכבוד לכם! בדרך כלל יש לנו בדיוק שתי אפשרויות: עם מלח או בלי מלח", הסביר לנו דייוויד בחיוך תוך שהוא מגלגל פיסות טבק מיובש בתוך דף שנתלש מספר שהיה בעברו עב כרס.

שחפיות צהובות מקור מטילות את ביציהן על הקרקע זו לצד זו. צילום: טניה רמניק ואורן טל

עברית שפה קשה

לאחר הארוחה השתרענו על ערסל בבקתה אפופת עשן, ולמדנו קצת על המקום. האי הלן, שהוא האי היחידי באטול "הלן ריף" (Helen Reef), מעולם לא היה מיושב, ככל הנראה. האי שימש את תושבי האי טובי (Tobi Island), השוכן כ-70 קילומטר מערבה משם, לדיג ולציד של צבי ים. למעשה האי טובי, הלן ריף ושונית נוספת בשם טרנזיט (Transit Reef), שקיומה מוטל בספק (תושבי האי טובי מעידים על קיומה אך המפות הימיות של האזור טוענות אחרת), מרכיבים את מחוז טובי, המחוז הדרומי ביותר מתוך 16 המחוזות של מדינת פלאו.

לאחר שארצות הברית פרשה את חסותה על פלאו בסיום מלחמת העולם השנייה חויבו כל הילדים ללכת לבתי ספר (מאז 1994 פלאו היא מדינה עצמאית והמשיכה את הנוהג). תושבי האיים הנידחים בדרום העתיקו את מגוריהם לאחד האיים המרכזיים של המדינה שבו נמצאים מוסדות החינוך, ובכך נחרץ למעשה גורלם של איי הולדתם. כיום מתגוררים באי טובי שמונה אנשים. לתרומת החינוך לחיי האנשים במקום התייחס דייוויד בביטול מסוים: "הילדים היום הולכים במשך כל כך הרבה שנים לבית הספר, אז מה? הם מסיימים מבלי לדעת איך בונים בית ואפילו לדוג הם לא יכולים!".

בשנות ה-90 של המאה הקודמת הצליחו אנשי מחוז טובי לקבל מימון מכמה ארגונים פרטיים והכריזו על הלן ריף כעל שמורה שמטרתה להגן על אוצרות הטבע של המקום. בתמורה למימון ולתמיכה הובאו לכאן פקחים שמנטרים את פעילות צבי הים הירוקים (Chelonia mydas) ומתעדים את הנתונים.

שלושת הפקחים שהכרנו על האי – דיוויד (36), פטרה (33) והרקולס (29), בחרו להחליף רכישת השכלה פורמלית במחויבות לשמירה על אוצרות הטבע של הלן ריף, ולואיס (25), מכונאי במקצועו, שתפקידו לתקן את סירת המנוע המשמשת את השלושה, נרתם אף הוא למשימה. פעילותם השוטפת מתבצעת בעיקר בשעות הלילה, שבהן הם מתעדים את פעילות צבי הים: ספירת צבות הים העולות להטלה, הצמדת תגי זיהוי, מעקב אחר מועד הבקיעה של הביצים ובעת הצורך גם סיוע לצבים הרכים במציאת דרכם אל הים בפעם הראשונה. שעות היום הלוהטות מוקדשות לשינה או לדיג, המספק את מקור המזון העיקרי, אך תמיד אחד מהם פוקח עין לאיתור דיג בלתי חוקי בשמורה. רק לעת ערב מתכנסים כולם לצורך הכנת הארוחה, שמשמשת למעשה כנקודת הפתיחה של פעילויות הלילה.

בדרך כלל הפקחים בהלן ריף הם בני האי טובי, ואכן דייוויד, הרקולס ופטרה הם צאצאים של תושבי המקום. לואיס הוא היחיד שמוצאו שונה והוא מגיע ממדינת יאפ שבמיקרונזיה. כולם מגיעים לשנה אך רובם בוחרים להישאר במקום גם לאחר מכן. דייוויד שהה כאן פעם חמש שנים ברציפות, פטרה נמצאת כאן כבר בפעם השלישית ונראה שהרקולס אינו מתכנן לעזוב.

את שעות הפנאי מבלה כל אחד מהארבעה עם חיית מחמד אישית בבקתה שבנה לעצמו מפריטים שנסחפו לחוף. רגע לפני שפרש לבקתה ניגש אלינו לואיס, שהתרשם מאוד מהעובדה שאנו ישראלים, והושיט לנו פיסת נייר מקופלת. "אני רוצה לעשות קעקוע של השם שלי בעברית – אנא כתבו לי אותו בשפתכם". ביאכטה פרשנו את הדף. בכתב מעט ילדותי היה רשום בו השם המרשים ביותר שנתקלנו בו אי פעם: "Louis Pavonie Tamaggaan Fathagaag" – לא פשוט בעברית.

ברקע שחפיות שחורות שמעדיפות לבנות את קניהן בגובה אפילו על ענפי העצים שגוועו עקב עליית פני הים. מקדימה שחפית כהה צעירה פורשת כנף. צילום: טניה רמניק ואורן טל

סדר פסח כהלכתו

קבענו לבלות את היום הבא ביחד ובערב להכין ארוחה חגיגית. שאלנו את ידידינו אם יצא להם להשתתף פעם בסדר פסח, ולאחר שכולם הסתכלו עלינו כאילו נפלנו מהירח הבנו שכנראה זו תהיה להם הפעם הראשונה. ביום של ערב החג התעוררנו בשעת בוקר מוקדמת. הגברים יצאו לדיג תת-ימי ואני נשארתי עם פטרה (אני לא ממש אוהבת לנעוץ מוטות מתכת בגופם של דגים וגם הסתקרנתי לשמוע ממנה קצת סיפורים על המקום). כך למדתי שהריחוק של האי הלן מכל התיישבות אנושית משמעותית הותירו את מימי האוקיינוס בסביבה גדושים בדגים נחשקים כגון טונה זהובה (Thunnus albacares) ומיני מפרשניים (Istiophoridae), הידועים גם כ"דגי מרלין". ספינות דיג מאינדונזיה, השכנה המאוכלסת יתר על המידה מהדרום, נהגו לחצות את הגבול הבלתי נראה ולהתכבד בדגה העשירה. חלקן חמקו עם השלל אך חלקן נתפסו על ידי ספינות הסיור של פלאו, שפקדו את האזור עוד לפני שהלן ריף הייתה שמורה שנהנית מנוכחותם התמידית של פקחים. אנשי הסיור נהגו להוביל את אניות הדיג הלא חוקי למוצב הדרומי ביותר של מדינת פלאו, הלוא הוא הלן ריף, ולהעלותן באש על החוף. ואולם, הניסיון להתמודד עם בעיה אחת גרם להיווצרות בעיה אחרת, מפתיעה למדי. בקרביהן של אניות הדיג הללו הסתתרו נוסעים סמויים שחשו בסכנת השרפה ונמלטו אל החוף. כך הגיעו לאי הנציגות היחידות ממשפחת היונקים – החולדות. הפולשות הללו חיסלו באופן שיטתי את יתר בעלי החיים במקום. השחפיות, שמטילות את ביציהן על הקרקע, היו הראשונות להיפגע, אך גם בעלי כנף הבונים קנים על ענפי העצים לא היו חסינים בפני החולדות המצטיינות בטיפוס. הפולשות נהנו מתפריט מזין שכלל ביצים וגוזלים, וכשאלה התמעטו פנו לביצי צבים שהשגתן דרשה חפירה קלילה למדי בחול הרך. פטרה סיפרה שכשכמות החולדות עלתה על כמות כל היצורים האחרים באי, החליטו אנשי מחוז טובי לעשות מעשה והביאו למקום מדבירים מקצועיים. אלה פיזרו רעל בכמויות מסחריות. כשחזרו אחרי כשנתיים, האי היה שומם לחלוטין, למעט כמה מערות חפורות שבהן חיו, איך לא – חולדות. על אלה השתלטו בעזרת כמה קילוגרמים של חומר נפץ ומאז האי נקי מהמכרסם העיקש.

צב ים במי הטורקיז הצלולים. צילום: טניה רמניק ואורן טל

לא תמיד השכנים מדרום נחשבו לאורחים לא רצויים. בעבר, סירות שהגיעו מאינדונזיה הציעו בתמורה לקונכיות ממימי הלגונה לא פחות מאשר זהב טהור. הקונכיות הקוניות ממשפחת הגלגליים (Tectus niloticus), המתהדרות בשכבת אם פנינה עבה, שימשו כחומר גלם להכנת תכשיטים והיו מבוקשות במיוחד. דייויד סיפר לנו שעד היום דודו, ששהה על האי באותה התקופה, מתהדר בשרשרת זהב שקיבל בתמורה לאותן קונכיות

כיום רוב הדייגים הלא חוקיים מגיעים מסין. מימון ממשלתי מעודד אלפי אניות דיג ממדינה זו להתפרש ברחבי האוקיינוס השקט ולדוג בו ללא כל פיקוח או מכסות. לארבעה אנשים עם סירת מנוע פתוחה קשה לנקוט צעדים ממשיים נגד מפלצות פלדה אלה אך הם בהחלט מנסים. כלי שיט שגורר רשת דיג הוא אטי ומסורבל לתמרון, וזה בדיוק הזמן שבו הפקחים של הלן ריף משיגים אותו וחותכים לו את הרשת. אמנם כל מה שכבר נתפס נידון למוות אך אניית הדיג סופגת נזק כלכלי קשה ונאלצת לחזור לנמל הבית כדי להצטייד מחדש.

קורה גם שסירות מנוע קטנות נשלחות מספינת אם ומגיעות לתוך הלגונה. במים הרדודים, בסמוך לשונית, גדלות צדפות ענק (Tridacna gigas). הצדפות הללו הן פלא טבע בלתי מעורער. קשוותיהן העצומות, המגיעות לקוטר של יותר ממטר, מכוסות בשפתיים בשרניות וצבעוניות. למזלן הרע הן גם טעימות לפחות כמו שהן יפות, והסינים יודעים להעריך דברים טעימים. פטרה סיפרה לי שתוצאות ההיתקלות בין הבוזזים לפקחים – הגנבים מצליחים להעמיס צדפה במשקל של 200 קילוגרם או שהפקחים מספיקים להגיע למקום בזמן – מוכרעות בשנייה. במרדף אין לפקחים סיכוי, כי הסינים מצוידים במנועים חזקים ומהירים יותר.

כשהגברים חזרו עם שללם נותרו רק הכנות אחרונות לקראת ליל הסדר. תוך כדי בישול וסידור השולחן סיפרנו גם כמה סיפורי מסורת כצעד מקדים להקראת ההגדה (שכללה תרגום סימולטני לאנגלית) והארבעה בלעו בשקיקה כל פריט מידע. כמו בכל שנה התקשינו לארגן את כל הפריטים לצלחת הפסח, והפעם הייתה חסרה לנו "זרוע". ארבעת הפקחים, שלעת ערב הפכו ממארחים לאורחים בסעודת הפסח, הבחינו בסימני המצוקה ושאלו במה מדובר. הסברנו להם מה חסר ושכנראה ניאלץ לאלתר משהו סמלי כתחליף. בעודנו מתחבטים בפתרון הסוגיה, הרקולס, שחמק החוצה שתי דקות קודם לכן, נכנס לביתן עם כנף טרייה של שחפית שחורה בידו. "הגעתם למקום הנכון לחג שלכם", אמר. "יש כאן שפע של זרועות!". למרות תקרית הדמים הזאת עבר יתר הסדר בהצלחה מסחררת. שתינו, אכלנו וכמובן שגוללנו בפני הנוכחים את סיפור יציאת מצרים כדת וכדין. שרנו את השירים אבל בלחש, לא רצינו להבהיל את הציפורים.

בגובה פני הים

הלן ריף הוא אטול (שונית אלמוגים בעלת צורה טבעתית), באורך של כ-25 קילומטר וברוחב של כעשרה קילומטר, הנמצא במרחק של 550 קילומטר מדרום לאי קורור (Koror), האי המרכזי של מדינת פלאו. בצדו הצפוני של האטול, שרובו שקוע מתחת לפני הים, נמצאת פיסת היבשה היחידה שנקראת "האי הלן". גודלו של האי משתנה בהתאם למחזורי גאות ושפל המכסים או חושפים חלקים מהיבשה, אך שטחו הממוצע הוא 0.03 קילומטר רבוע: אורכו כ-500 מטר ורוחבו, בחלק הרחב ביותר שלו, מגיע לכ-100 מטר בלבד. רק לפני כמה שנים שטחו של האי היה כפול, וצילום לוויין שלו משנת 2006 שהראו לנו הפקחים מציג אי המכוסה בצמחייה עבותה (גם בערך שלו בוויקיפדיה כתוב שהאי מיוער). ואולם, המציאות נכון לשנת 2014 היא אחרת. מחזורי גאות ושפל חריגים, אולי כתוצאה משינויים אקלימיים, איכלו כמחצית משטח האי. מי הים עלו ושטפו את פני האי, שגובהו אינו עולה על כמה מטרים בודדים מעל פני הים. עץ יחיד שרד את האירוע ומשמש כיום כתזכורת אילמת למה שהיה כאן פעם. מות העצים הותיר את האי חשוף לבליה מואצת, שכן שורשיהם מנעו את סחיפת הקרקע החולית, הנוטה לבליה מהירה. פקחי השמורה אמנם שתלו כמה דקלי קוקוס אך מעטים מהם נקלטו וקצב גדילתם אטי למדי.

פלאו | תעודת זהות

שטחה הכולל של מדינת האיים הוא 459 קילומטר רבוע. מתוך מאות איים השייכים למדינה, רק תשעה מיושבים

הנקודה הגבוהה מתנוססת לגובה של 242 מטר

נגרולמוד (Ngerulmud), עיר הבירה של פלאו, נמצאת באי בבלדאוב (Babeldaob)

כ-21,180 בני אדם חיים בפלאו

92 אחוז יודעים קרוא וכתוב

המטבע הרשמי הוא דולר אמריקאי