איתך לאורך כל הדרך

"התחלתי לפחד מתרחישים שליליים, מדברים שיכולים להשתבש וממוות. אנשים סיפרו לי את הדברים הכי גרועים. הייתי מבוהלת. אך בכל פעם שהגעתי לחגית הרגשתי איך אני מתחברת לטוב, נרגעת, מנפה את האנשים השליליים מהחיים שלי, עוסקת יותר בתרחישים חיוביים ומאמינה שאני עושה את הדברים הכי טוב שאני יכולה, והגישה שלה נראתה לי המקום הטוב ביותר להיות בו בהריון ובהכנה ללידה", משתפת שירלי, בהריון ראשון, שבוע 38.

"הריון הוא חלון הזדמנויות להתבוננות פנימית – דבר שאנשים ממעטים לעשות בחיי השגרה, וכאן אני נכנסת כדמות שמובילה תהליך של מודעות, ריפוי, התפתחות ושינוי", מסבירה חגית ספנסר, מטפלת, מנחה ודולה, בעלת "בית אלה" – מרכז טיפולים אישיים, קורסים וסדנאות, ואמא לארבעה.

אישה יולדת את עצמה

"במהלך ההריון והלידה, אישה יולדת גם את עצמה", היא מסבירה. "הפרשנות שלי למושג 'דולה' היא רחבה יותר מאשר תמיכה באישה בזמן לידה. בעיניי, דולה היא אישה שמסייעת 'ליילד' תהליכים אישיים של נשים וגברים בכל תחומי החיים: ביחסים עם העצמי, בהורות, בזוגיות, במימוש עצמי, אישי ומקצועי.

"התהליך כולל ריפוי טראומות מהעבר, הבנת האמונות המניעות, שינוי הרגלים מפריעים, תקשורת עם הגוף ועם העובר, חיזוק האמונה והחשיבה החיובית, טיפוח הקשר עם האינטואיציה ועם המשאבים הפנימיים. אני לוקחת את ההכנה והתמיכה בהריון ובלידה למקום של התפתחות. זו הכנה הוליסטית המשלבת גוף ונפש ומתמקדת במימד הרוחני-נפשי.  

"ד"ר כריסטיאן נורת'רופ אומרת בספרה 'גופה של אישה, תבונתה של אישה': 'נשים יולדות כמו שהן חיות', ואכן בהריון ובלידה צפים הנושאים הכי משמעותיים בחיים, שליוו את היולדת ובן זוגה מהילדות אבל לא היה להם זמן להתבונן בהם. לכן אני שואלת אותם: 'מה החלום שלכם? אילו כלים יש לכם להגשימו? מה יכול להפריע?', ובהתאם נתפור תהליך שמתאים לכם".

"לחגית יש נוכחות בראש של שירלי, היא תהיה איתה גם בלידה, זה עוד קול שיעזור לה ברגעים הקשיים האלה", הוא מוסיף. "במפגשים עם חגית עברתי חוויה רגשית. חגית עודדה אותנו לדבר אחד לשני בתדר אחר כדי ליצור בונדינג נוסף חזק, כי בחיי היומיום יש שחיקה ומתרחקים, ובחוויה כזו חשוב שיהיה בונדינג חזק כדי ששירלי תרגיש שאני שם לצדה. זה הערך המוסף של מפגשים כאלה. אתה מרגיש את הריגוש חזק, אתה מתחבר לתחושות שאתה מכיר מהימים הראשונים של הקשר, משהו מרגש, זה עובד עליך בפנים עמוק. באותו רגע ידעתי שזה טוב שהייתי שם.  

ספנסר עורכת עם בני הזוג תיאום ציפיות זוגי, ומעודדת אותם ליצור תקשורת פתוחה ביניהם. "בעבודה על הזוגיות לומדים איך לשתף ולהקשיב, כך שכל אחד ירגיש שיש לו מקום בטוח ושמכבדים ומקבלים אותו. כך לאישה יש הזדמנות להגיד בדיוק מה היא צריכה ואיך אפשר לתמוך בה, וגם לקבל משוב שמבינים אותה".

במפגשים עם האישה בלבד ניתנת לה הבמה להבעת התחושות האישיות שלה. היא לומדת מה עוזר לה להתחבר ליכולות הפנימיות שלה ומה מחליש אותה. "בדרך כלל ביקורת עצמית גבוהה, דימוי עצמי נמוך וטראומות מחוויות קודמות הם שמחלישים", מסבירה ספנסר. "זה יכול להתבטא בפחד מאובדן שליטה, ביכולת שלה להציב גבולות ולומר 'זה לא מתאים לי עכשיו', בפחד מאינטימיות 'שיראו אותי ערומה?', או 'יוצא לי הקקי, מה יהיה?'. גם היחסים עם אמא עולים כמשפיעים: אמא יותר מדי או פחות מדי בפנים.

"מסביב לכל נושא כזה יש עבודה בטכניקות מתחום התקשורת עם התת-מודע: דמיון מודרך, NLP והתמקדות, לפעמים גם מגע". ספנסר אומרת שאין טכניקה אחת שמתאימה לכולם, כל אחד והמפתח שלו, "והשילוב של מגע ופסיכותרפיה הוא מאוד חזק".

לא מספיק לקרוא את הספר

"ילדתי בלידה מאוד מוקדמת בשבוע 28. זה היה אירוע קשה וטראומתי עבורי, שום דבר לא הכין אותי לזה, גם לא הייתי בעניין של הכנה ללידה. ואז, כשהריתי בשנית, גיליתי שאני לא יכולה ליהנות מההריון ולא מצליחה לישון טוב בלילה. הייתי לחוצה. היו גם צירים מוקדמים. הפעם ניסיתי להיות יותר מודעת לגוף שלי ולהקשיב לו. ההריון הסתבך פיזית, ונראה היה שזה יגיע לשמירת הריון. שקעתי עוד יותר בחרדות, והבנתי שאני צריכה טיפול", מספרת רינת.

ספנסר מציינת שעבור רוב הנשים המגיעות אליה אין זה הריון ראשון. רובן חוו את ההריון או את הלידה הראשונה כלא מוצלחת ומאכזבת, או שבעבר חוו אובדן הריון או טראומה מסוימת שכעת מעיבה על ההריון ומעלה פחדים וחרדות. "נשים בלידה ראשונה בדרך כלל פחות בשלות לתהליך של מודעות. הן עוד תמימות. יש להן פנטזיה שאם יקראו את הספר, הכל יהיה בסדר. באופן טבעי הן פחות יודעות מה הן צריכות, וזה קרה גם לי בלידה הראשונה", משתפת ספנסר.



הריון הוא חלון הזדמנויות להתבוננות פנימית – דבר שאנשים ממעטים לעשות בחיי השגרה

"נשים מגיעות אליי אחרי לידה אחת כי הבינו שידע 'חיצוני' אינו מספיק, והן אומרות: 'אני לא יודעת מה אני צריכה, אבל לחזור לשם אני לא מוכנה', ואני נותנת להן כלים מסוג אחר, מתחום הביטוי הרגשי, ניהול המחשבות, ההתנהגות והמודעות".

ספנסר מסבירה שבטיפול מעבדים את החוויה של הלידה הקודמת באמצעות ריפוי ולמידה. "לרוב חוויות כואבות מהעבר נשארות בתודעה שלנו וממשיכות לייצר סבל, כל עוד לא מיצינו את הלמידה שניתן לחוות שם, ואז כל אירוע שמזכיר את החוויה המקורית עלול לגרום לנו להיכנס למקום סוער ולאבד את הביטחון שלנו. בטיפול אנחנו מרפאים את הכאב שבחוויה, ולומדים איך לנהוג אחרת".

להבין את התהליך

יסמין זיו-שחם, מלווה נשים בהריון ובלידה ומטפלת בשיאצו ובדיקור ואמא לשלושה, מודה שתהליך יצירת מודעות הוא הכלי המשמעותי בטיפול או בשינוי שהאישה רוצה ליצור. "בשיחה המתהווה במהלך הטיפול עולים נושאים שיכולים להיות הגורמים למצבים כמו למשל מצג עכוז, צירים מוקדמים או אישה שמגיעה לשבוע 42 ללא צירים. מתרחשת הבנה לגבי התהליכים שמביאים את האישה למקום המסוים שבו נוצרים סימפטומים מסוימים. הבנה שמראה לנו שלפעמים יש משהו יותר עמוק מהדבר הפשוט שמתרחש".

כך, לדבריה, סימפטומים של בחילות והקאות, חוסר תיאבון וחוסר נכונות לשמוע עצות של אחרים, יכולים להתקשר לקושי להכיל את ההריון. "הגוף מלא, לא מסוגל להכיל עוד משהו. זה גם יכול להתבטא בצירים מוקדמים, כי הגוף לא מסוגל להחזיק את ההריון".

ואם העובר נמצא במצג עכוז, לפני שרצים לטפל בנקודה המפורסמת בזרת, זיו-שחם בודקת אם מעבר לבעיה הפיזיולוגית קיים חוסר איזון או קושי רגשי שיכול למנוע מהעובר להתהפך: "זה יכול להיות פחד מלידה ואגינלית או חשש מהאימהות. הגוף שלנו לא לוקח בחשבון את האפשרות שיהיה ניתוח קיסרי – מבחינתו אם אין מצג ראש אז רוב הסיכויים שגם לא תהיה לידה ולא יהיה תינוק, ולכן הטיפול משלב תהליך רגשי-רוחני ביחד עם שימוש בשיטות שמעודדות את העובר להתהפך, למשל שימוש בקול, באור, ואם צריך גם בנקודת הזרת".

אבחנת הדופק לפי הרפואה הסינית משמשת לזיו-שחם כלי נוסף בהבנת ההתרחשות הפנימית. "באמצעות הדופק אני לא תלויה רק במה שהאישה מעלה, כי דרכו אני יכולה לגלות חוסר איזון ולהעלות בפניה את האפשרות להתמודד איתו, למשל, אם אני מזהה דרך הדופק חולשה בעמדת כיס המרה, שהאנרגיה שלו אחראית להתחלות חדשות. אנחנו יכולות להתבונן אחורה ולראות שבחיים היה קושי לעשות את הצעד הראשון. אם היו לידות קודמות, אנחנו יכולות לראות שגם שם היה קושי להניע את הלידה, להתחיל אותה".

כמדריכת יוגה, גילתה זיו-שחם שלעבודת היוגה יש השפעה משמעותית על מהלך ההריון. "זוהי, לכאורה, עבודה פיזית דרך הגוף, אבל בעצם זוהי עבודה מנטלית מאוד חזקה של שחרור, ריכוז, הקשבה, ולמידה להיענות למסרים שלך לעצמך, ואני שומעת מנשים שהן לוקחות אותה גם להריון, גם ללידה וגם לחיים שלהן אחר כך", היא מסבירה. "באימהות צריך נשימה מאוד ארוכה לפעמים, וגמישות שהיא לא רק פיזית אלא גם מנטלית".

להגיע להריון כשאת מאוזנת

וונדי בלומפילד, נשיאת כבוד של המרכז הישראלי לחינוך ללידה, מדריכת הכנה ללידה, יועצת הנקה, אמא וסבתא, הבינה אף היא שההכנה הקונבנציונאלית ללידה אינה מספיקה כאשר חוותה אותה על בשרה בלידתה הראשונה. "באנגליה, הלכתי לקורס בבית החולים והיה מאוד נחמד", היא מספרת. "למדנו איך לנשום, ראינו סרט, אבל לא היתה מילה אחת על מה שקורה אחרי הלידה, וזה היה שוק בשבילי".

במרכז ניתן לעבור גם תהליך התפתחותי. בלומפילד: "בנוסף לנשימות, להרפיה ולתרגילים, מדברים גם על זוגיות, מה הזוג עובר במהלך ההריון ולאחריו. שני בני הזוג חוזרים לחוויית הילדות שלהם, כל אחד בא ללידה עם כל החבילות של מה שקרה לו בלידה ובהורות".

על פי הגישה של המרכז, הגוף והנפש שלובים הם, "יש מצבים שאי אפשר להבין מדוע הלידה הסתבכה. התינוק לא צריך להיות ככה לפי המצב הגופני, אבל לפעמים זה קשור לפחד של היולדת, שלא רוצה לשחרר".

במפגשים שמים דגש על האפשרות שהדברים יכולים להשתבש ואיך מתמודדים במצבים כאלה. "יש זוגות שאומרים לאחר הלידה: 'היה קשה וזה הסתיים בוואקום או בקיסרי, אבל הבנו כל דבר בדרך, ושיתפנו פעולה', ואז יש להם הרגשה טובה", היא מספרת. "לרוב, דיכאון אחרי לידה קשור לדימוי העצמי של הרגשת האישה בנוגע למה שקרה לה בסוף ההריון ובלידה, אז אנחנו משתדלים להכין אותם לכל סיטואציה אפשרית".

הזוגות לומדים כיצד להירגע, בייחוד כאשר קיימת טראומה קודמת. "אני מציעה תרגילי הרפיה ודמיון מודרך כדי לתת לזוג הרגשה חיובית. אם בלידה יש חרדות ולחץ, זה מוריד את האנדורפינים, שהם חשובים בלידה וגורמים למצב רוח טוב ולהקלה על כאבים", מוסיפה בלומפילד.



מתי מתחילים את התהליך?

ספנסר: "ברגע שמרגישים שיש נושא לא פתור, והוא מעיב על שמחת החיים ועל הבריאות, זה זמן טוב לבוא. יש נשים שמגיעות עוד לפני תחילת ההריון, ואז לרוב מדובר בלידה ראשונה שהיתה טראומטית ועכשיו יש פחד להרות שוב.

"אני לא ממליצה להגיע ברגע האחרון. נשים סוחבות כל כך הרבה עצב וכאב, והן לא מטפלות בהם. זה סוג של ויתור עצמי. נשים לא מפרגנות לעצמן, או אפילו חווות את זה כסוג של הענשה עצמית, ואז הן מגיעות אלי ממש בדקה התשעים, ואין זמן לעבור תהליך".

בלומפילד מספרת כי מדריכות המרכז הישראלי לחינוך ללידה מתחילות לעבוד עם הזוגות כחודשיים וחצי לפני הלידה, פרק זמן המאפשר לעבור התפתחות. המפגשים מתקיימים בקבוצות קטנות, אך יש אפשרות גם לפגישות אישיות.

חלקה השני של הכתבה: על פסיכולוגיה פרינטלית ובית הספר לתומכות הריון ולידה»

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה