אין כמו אמא

עוד לפני שנכנסנו להריון, כבר היתה לנו בראש תמונה של איזו אמא אנחנו רוצות להיות. אחרי הלידה גילינו בעצמנו תכונות שלא ידענו שקיימות – אנחנו יותר עצבניות ממה שחשבנו, פחות סבלניות ממה שרצינו, ולילדים שלנו יש כישרון להפוך אותנו לרכיכות. כמה דמעות והלב נשבר.
בכולנו יש כמה סוגים של אמא היוצאים לאור במצבים שונים, אבל תמיד יש אחת דומיננטית במיוחד. האם את זו שנרתמת לכל הפעילויות? האם את הפולנייה מהאגדות? האם את צורחת על כל מי שרק אפשר? או בשאנטי שלך כאילו אין מחר?

האמא המגוננת

האמא המגוננת עוטפת את הילדים בצמר גפן. מרגע שהם נולדו היא מנקה אותם במגבונים, כי "הידיים שלהם מטונפות ואני לא רוצה שהם יכניסו לפה ידיים כאלה!". היא לא לוקחת אותם לגני משחקים, כי היא יודעת שבחול יש קקי של חתולים והם יהיו חולים.

הילדים שלה תמיד הולכים איתה יד ביד, גם על דשא, והיא רודפת אחריהם לכל מקום, כי "הם נופלים בקלות". אחרי הלידה השלישית שלה, היא עדיין בדעה שלא מוציאים את הילדה מהבית עד גיל שלושה חודשים ושאסור לאף אחד להתקרב. אפשר לראות מרחוק, חבל שהילדה תידבק באיזו מחלה קטלנית. ואם האף של הילד טיפ-טיפה דולף, אם הוא עשה אפצ'י או בטעות השתעל קצת – הוא לא הולך לגן, הוא נשאר איתה בבית. מה היא צריכה שהוא יידבק בעוד מחלות? ברור שהילדים של האמא המגוננת תמיד חולים. מערכת החיסון שלהם רגילה לאוהלי חמצן, האוויר שבחוץ פשוט לא עומד בקריטריונים.

אצל האמא הסמכותית, לכל ילד יש מטלות בהתאם לגיל שלו. אילוסטרציה: photos to go

האמא הפולנייה

היא לא חייבת להיות ממוצא פולני. זה פשוט אצלה בדם. היא תסיע את הילדים לאן שצריך, גם כשהם יקבלו צו ראשון. הבגדים של הילדים שלה תמיד מגוהצים. אין מצב שלילדים יהיה משעמם, כי יש להם סדר יום מאורגן ומסודר. כשהילדים מגיעים הביתה בצהריים מחכה להם שולחן ערוך עם פרחים ופתק "בתיאבון". האוכל אצלה תמיד הכי טעים, גם אם מדובר בשניצל. היא זו שתכין מרק עוף לילדים בגן לכבוד פסח, וכשצריך להכין עוגת יומולדת היא תכין עוגות אישיות או מוס שוקולד אישי לכל ילד בצלחות הדורות.

היא לא יודעת להגיד 'לא' לילדים. היא תסדר אחריהם ותנקה את הבית גם עד חצות. היא תקלוט בזווית העין שערה על רצפת קרמיקה או תלתלון אבק זעיר. אם יש אצלה בכיור שתי כוסות, זה אומר ש"הבית מטונף". גם אם יש לה עוזרת שבאה לנקות פעם בשבוע – היא תנקה לפני שהעוזרת תבוא, כי "לא נעים שהיא תראה שהבית מלוכלך".

האמא הסמכותית מדי

אף פעם לא תשמעו את הילדים שלה אומרים "אבל אמא!!!". לכל ילד יש מטלות בהתאם לגיל שלו: הילדים עורכים את השולחן ומפנים אותו בסיום הארוחה, הם יודעים לטאטא ולנקות גם את השירותים, כי "כולם חיים בבית וכולם עוזרים".
היא לא תוותר לילדים שלה במילימטר. סדר היום מפורט ומחולק לפי דקות. חמש דקות להתלבש ולצחצח שיניים, עשר דקות ארוחת בוקר, התיק כבר מסודר מהערב שלפני. שבע וחצי יוצאים מהבית. על הדקה.

לילדים יש זמן צפייה בטלוויזיה שכולל חצי שעה ביום. עוד חצי שעה על המחשב, ובשעות האחרות – שיעשו דברים מועילים יותר. כי אם הם יזיזו את הגוף, המוח יעבוד יותר טוב, ו"כשאנחנו היינו קטנים לא היו לנו מחשבים וטלוויזות, שיחקנו בחוץ בקלאס ובגומי, אז תצאו החוצה ותעשו פעילות גופנית!". בדרך כלל, בעלה של האמא הסמכותית הוא אפרוח חמוד ומחונך. כי האמא הסמכותית מדי עשתה עליו את הסטאז'…

האמא העצבנית

תמיד נראה כאילו היא בקריזה. הילדים שלה מסתובבים סביב הזנב של עצמם כי היא מכניסה אותם ללחץ, והדיבור הסטנדרטי שלה הוא בקול רם מדי. כשהיא צועקת, מרגישים את הקירות של הבית רועדים. אם היא מדברת בקול רגיל, סימן שהיא חולה.

הכל אצלה בספיד. עכשיו ומיד. המבט שהיא מקבלת מילדיה הוא משהו בין יראת כבוד לפחד טהור. אין לה סבלנות לכלום. תראו אותה יושבת באסיפת הורים כשהיא מתגרדת מעצבים והרגל שלה רועדת. היא באה כי צריך, והיא צריכה ללכת. המילה שהכי הכי אוהבת להגיד היא "חבל!".

ג'אנק פוד לארוחת צהריים? לא אצל האמא הפולנייה. אילוסטרציה: photos to go

האמא השאנטי

האמא השאנטי לוקחת הכל בקלות. הילדים שלה בדרך כלל מאחרים לגן או לבית הספר כי היה לה קשה להתעורר בבוקר. ארוחת הצהריים שלהם כוללת משהו שהולך מהפריזר ישר למיקרוגל כי אין לה כוח לעמוד במטבח. כשהילדים רבים ביניהם, היא ממשיכה לדבר בטלפון או לקרוא ספר. כשילד נופל היא מגיבה: "עד החתונה זה יעבור".

כשהילד שלה למד לזחול הוא השתמש בגלגל של העגלה בתור צעצוע נשיכה. היא לא לקחה את זה קשה, זה רק יחסן אותו. היא גם לא טרחה להרים אותו כשהוא בכה, כדי ש"הוא לא יצא מפונק". אין לה מושג מה זה ועד הורים, לא מעניין אותה מתי יש לילד שלה מבחן, מתי יש ימי הולדת בגן, ובגדול, החיים שלה מאוד זורמים. היא מתה על החופשים כי היא לא צריכה לקום מוקדם בבוקר, היא פשוט קמה יקיצה טבעית. הילדים כבר יסתדרו. הם צריכים ללמוד להיות עצמאיים.

האמא המתנדבת

אותה תראו בכל מקום. בבית הספר, בגן, בוועד ההורים הכיתתי, בהנהגה הבית ספרית. היא הראשונה שתרים יד כשצריך עזרה. היא תעמוד לקשט את הגן למסיבה, היא תתנדב להיות סייעת מחליפה כשהקבועה חולה או כשיש שביתה.

היא מוכנה לקחת על עצמה את המטלות הכי דביליות, והיא תעשה אותן מכל הלב, גם אם אין לה זמן. צריך עוגה? מצוין, נכין שתיים שלא יהיה חסר. צריך לאסוף כסף? אין בעיה, חשבון הטלפון עליי. צריך הורה מלווה לטיול ויש לה נקע ברגל? לא נורא, מה שלא הורג מחשל, העיקר שהילד יהיה מבסוט.

מתחילת השנה, המורה או הגננת כבר יידעו את הטלפון שלה בעל פה למקרה שצריך "לארגן משהו". היא תבוא לכל הטקסים בגן ובבית ספר, גם כשההורים לא מוזמנים. הילדים בגן מכירים אותה בשמה הפרטי ולא בתור "אמא של…", והם פונים אליה אם יש בעיה, כאילו היתה חלק מהצוות.

האמא המארגנת

האמא המארגנת היא גרסה משודרגת של האמא המתנדבת: היא לא רק מוכנה לקבל על עצמה מטלות, היא ממציאה לעצמה מטלות חדשות. היא ראש גדול וכולם פשוט צריכים לפעול לפי ההוראות: היא תארגן מסיבת כיתה, מסיבת סיום גן, מסיבת פרידה לגננת, טיול שנתי, מתנה למורה המחליפה וכל מה שיעלה במוחה הגועש.

היא בדרך כלל שומעת את המשפט "את איתנו בגן? מצוין! זה אומר שיש לנו ועד!". היא תקבל טלפונים גם בעשר בלילה, כי היא היחידה שיש לה כוח לארגן משהו וזה ברור לכולם שהאחריות עליה. כל ההורים שואלים לדעתה לפני ששואלים את המורה או הגננת, כי ידוע שהמילה האחרונה תהיה שלה, אחרת מישהו אחר יצטרך לארגן.

ליצירת קשר עם הכותבת: ed@mynetwork.co.il